המגזר החלש של הזרים: הסינים

עובדים זרים מסין נדרשים לשלם עד 8,300 דולר תמורת הזכות לעבוד בישראל - הסכום הגבוה ביותר שנגבה מעובדים זרים. בתמורה הם מקבלים 12 שעות של עבודת פרך ביום במשך שנתיים, ואת השכר הכי נמוך בתחום, שבקושי מגרד את מחצית שכר המינימום הקבוע בחוק. יתרה מזו - דרכונם של העובדים מסין מוחרם ביום נחיתתם בישראל, והשכר, אחרי קיזוזים שונים, יועבר רק בתום תקופת העסקתו.
ממשלת סין לא מתרגשת מהנתונים הללו: יש לה הרבה עובדים לייצא, ובוררות עם חברות ישראליות על תנאי ההעסקה של הסינים עשויה לעלות לה בהפסקת ייצוא העובדים וזרימת המטבע הזר לקופת המדינה. בישראל שוהים כ-20 אלף עובדים סינים באופן חוקי או לא חוקי. רובם מועסקים בענף הבנייה, השאר בחקלאות, סיעוד ומסעדנות. הם מסכימים לשלם את המחיר המופקע עבור הזכות להגיע לישראל, אך לא מצליחים להחזיר אותו בעבודה בארץ. השכר ממוצע שלהם מסתכם בכ-380 דולר לחודש, ומחצית מסכום זה מנוכה על-ידי המעסיק עבור המגורים והאוכל.
"עובד מאף מדינה לא משלם סכומים כאלה בשביל להגיע לארץ", אומרת חנה זוהר, מנהלת ארגון קו לעובד. "הפיליפיניות, שמשלמות גם הן הרבה, נדרשות מקסימום ל-4,500 דולר. לעובדים מארצות אחרות גם לא מלינים שכר במשך שנתיים, ולא מעמידים תנאי שאם העובד עוזב, הוא לא מקבל גרוש".
קו לעובד ניסה לברר מדוע שגרירות סין נותנת חסות ל-25 חברות כוח-אדם סיניות הפועלות בארץ, במקום לדאוג לתנאי ההעסקה של העובדים. התשובה שקיבלו מהנציגות הכלכלית בשגרירות סין היא, שסין זקוקה למטבע זר, ולכן לא יכולה להסתכן בסכסוך עם מעסיקים ישראלים ועם ממשלת ישראל שיביא לעצירת ייצוא העובדים הזרים.