פיליפ, תביא שכטה

פיליפ ק. דיק ("האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?") הוא גאון מטורף. מהאנשים האלה, שאם רעיונות עוד היו שווים כסף (כלומר, היום, אחרי נפילת הנאסד"ק), הוא היה מיליונר. יש לו נטייה לכתוב עלילות מבולגנות להפליא, שנעות בו זמנית קדימה, אחורה, לצדדים ולעוד כמה מקומות שלא הכרתם. אם תפקידו את המוח שלכם בידיו, סביר מאוד להניח שהוא יגלה בו כמה פיתולים חדשים, ואם לא, הוא ייצר כמה.
דיק הוא אחד מסופרי המד"ב המאתגרים והמעניינים ביותר של המאה ה-20, ונחשב יחד עם ויליאם גיבסון ("נוירומנסר") לאבי הזרם הסייברפנקי. דיק, שכמו טימוטי לירי וכל החבר'ה בשנות ה-60 העליזות, עשה הרבה מאוד סמים, מצליח להעביר בספריו איכות סכיזופרנית שאין שנייה לה, ולהדביק את הקורא באותה תחושה של מציאות חצויה, עד שקשה לדעת איפה ומתי בדיוק נגמרת ההזיה, ומי בדיוק משתגע כאן, אנחנו או העולם עצמו.
שלדו העלילתי של "כשל-זמן" נסוב סביב רעיון מדהים, שרק סופר מדע בדיוני יכול היה להגות: האוטיסטים החיים בקרבנו חווים את הזמן אחרת. הניתוק שלהם נובע מכך שהם צופים בעולם החולף על פניהם במהירות שונה, מואצת, כמו תקליט שמנגן במהירות הלא נכונה. לא רק, אלא שהם יכולים לצפות בו זמנית בהווה, בעבר ובעתיד. במושבה האנושית על המאדים, שהיא דגם מוקטן של החברה האנושית שלנו, כולל החלוקה לאומות, יש בית מחסה לילדים מיוחדים. בבית המחסה (שנמצא, אגב, במושבה הישראלית ושמו הוא "בן גוריון") יושב מנפרד סטיינר, ילד אוטיסט החדור אימה מחזיונות על עתיד נורא. יכולותיו המוזרות הופכות לכלי בידי האינטרסים הפוליטיים של ארני קוט, קבלן בניין דרומי שקורא לילדי המאדים "כושונים", ומעוניין לבנות עבור מנפרד מכונה שתאפשר לו לחזות את העתיד.
ואם עוד לא התבלבלתם מספיק, תכניסו לעסק איש תיקונים סכיזופרני, שיש לו הזיות על אנשים מתפוררים לנגד עיניו ושעוסק בשיפוץ מכונות הוראה. מכונות שהן אנושיות יותר מכל בני האדם המפוחדים, זוממי המזימות והפרנואידים על הפלנטה. כמו ספריו האחרים של דיק ("ואליס" הנפלא שיצא לפני כחודש, או "יוביק" ו"הצלם" הוותיקים והמשובחים), גם "כשל- זמן" הוא לא ספר. הוא התקף פסיכוטי עם עלילה מורכבת ומבריקה. שום ליתיום או פרוזאק לא יעזרו לכם. לקרוא ולהשתגע מעונג.

"כשל-זמן", פיליפ ק. דיק. הוצאת אודיסאה, מאנגלית: ל. זיו-האן, 275 עמ' (בסוף השבוע יופיע בערוץ הספרים הפרק הראשון מתוך הספר).