פרשת קו 300: יתום הודה שהרג מחבלים- ואז הכחיש

ב-12 באפריל 1984 השתלטו ארבעה מחבלים על אוטובוס בקו 300 שהיה בדרכו מתל אביב לאשקלון והחזיקו בנוסעיו כבני ערובה. במהלך פעולת החטיפה נפצע אחד מהנוסעים.
למחרת, עם שחר, כאשר האוטובוס היה בקרבת דיר-אל-בלח, פרץ כוח צה"ל לאוטובוס החטוף ושחרר את נוסעיו. במהלך פעולת החילוץ נהרגה אחת הנוסעות, החיילת אירית פורטוגז, ושניים מתוך ארבעת המחבלים. שני המחבלים הנותרים נלכדו, נחבלו והובלו על ידי החיילים לשדה סמוך.
אהוד יתום, ראש אגף המבצעים בשב"כ דאז, נכח בזירת האירוע וגם ראש השב"כ דאז, אברהם שלום, הגיע למקום. כשנודע ששניים מהמחבלים חיים, ניגשו אליהם אברהם ויתום. המחבלים היו מוטלים על הקרקע ואנשי השב"כ היכו אותם. גם יתום סטר לאחד המחבלים. לפני שעזב את המקום, הורה ראש השב"כ ליתום להרוג את שני המחבלים.
יתום הזעיק רכב והורה לאנשיו להעלות אליו את שני המחבלים הכפותים. המחבלים הוסעו למקום מבודד, שם היכו אותם יתום ואנשיו, כשהם משתמשים באבנים ובמוט ברזל. לאחר שווידא כי הם מתים הורה יתום להעבירם לבית חולים, בו קבע רופא את מותם.
זמן קצר לאחר מכן נמסר לציבור כי כל המחבלים נהרגו בפעולת החילוץ. אולם תמונה של צלם העיתונות אלכס ליבק, שפורסמה בעיתון "חדשות", הראתה בבירור כי שני המחבלים הורדו מהאוטובוס כשהם חיים, ובהכרה מלאה.
בעדותו בפני ועדת החקירה, בראשות האלוף (מיל') מאיר זורע, סיפר יתום כי המחבלים הוכו בידי קצינים וחיילים רבים, ביניהם תא"ל יצחק מרדכי, שהיה בזמן האירוע קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי, שחבט, לדבריו בראשיהם באקדחו.
עוד העדי יתום כי הוא התכוון להעביר את המחבלים לחקירה, אלא שבמהלך הנסיעה הם החלו לדמם ולכן הסיע אותם לבית חולים, שם נקבע מותם. אנשיו של יתום מסרו עדות שקר דומה, על פי הנחיית יתום ועל דעת בכירי השב"כ. כולם, כולל יתום, הועמדו לדין אולם נשיא המדינה דאז חיים הרצוג חנן את אנשי השב"כ.
בבקשה לקבלת החנינה, כתב יתום כי המעשה נעשה "על מנת שמפיגוע חטיפה רצחני לא ייחלצו מחבלים חיים". יתום הודה כי הוא ואנשיו העלימו מפני ועדת החקירה את האמת. משהושלם הליך החנינה, פתחה המשטרה בחקירה במטרה להעמיד את העובדות על דיוקן. בעדות שנתן יתום ב-אוגוסט 1986, תיאר יתום בפרוטרוט, כיצד לקחו הוא ואנשיו את שני המחבלים למקום מבודד, וחבטו בראשיהם עד למותם.
בראיון עיתונאי שנתן לכתב מרדכי אלון מ"ידיעות אחרונות" בשנת 1996, צוטט יתום שמודה בהריגת המחבלים, בכך שרוצץ את גולגלותיהם. לאחר מכן הכחיש כי אמר את הדברים.
מאז החנינה ניסה יתום להתמנות למספר תפקידים ציבוריים, אולם המינויים נפסלו בזה אחר זה. בין היתר נפסלה בשנת 98' מועמדותו של יתום לתפקיד קצין הכנסת, לאחר שהיועץ המשפטי הגיע למסקנה כי החלטה על מינויו של יתום "עלולה, ככל הנראה, להיתקל בקשיים משפטיים ניכרים אם תועמד לביקורת שיפוטית".
לפני כ-7 חודשים החלה להתגלגל פרשת המינוי לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור. בעתירה נגד המינוי נטען כי מדובר "בתפקיד בכיר ביותר בעל רגישות בטחונית ציבורית ממדרגה ראשונה".