הילד עם הפנטיום המהיר, תעצור בצד

מותר להניח שכותבי מסמך העצות לגלישה בטוחה עבור ילדים ונוער, שפורסם לאחרונה באתר משטרת ישראל, התכוונו לטוב. הורים שהם גולשים מנוסים אף יכולים לשלוף מתוכו עצות מועילות ולבטל בחיוך סלחני את הטיפים חסרי הערך או המזיקים שבו.
הורים אחרים, שפסגת ההישגים הטכנולוגיים שלהם מסתכמת בשמירת מסמך וורד, אשר ינסו ליישם את המסמך כלשונו, יזכו לכל היותר למבט של חמלה מצד ילדיהם והסיכוי כי יוכלו למנוע אסון באמצעותו הוא קלוש. היוזמה מבורכת, אך היישום רע.
הכותבים, אנשים מפוכחים למרות הכל, מצהירים כי "מטרת הסקירה אינה מניעת השימוש באינטרנט, מאחר שאלה המעוניינים להשתמש בכלי זה יעשו זאת, על אף המניעה". מהי המטרה, אם כן? "לחנך ,להסביר, ללמד ולהביא לידיעת המשתמשים כיצד להשתמש בחוכמה ובתבונה בכלי זה", אך גם "לוודא שהגלישה ברשת אינה באה במקום מחויבויות הכרחיות אחרות (הכנת שיעורי בית) או כתחליף לפעילויות חברתיות או לעיסוקים חיוביים אחרים". כלומר, האינטרנט הוא רע הכרחי שצריך ללמוד לחיות אתו. אין ברירה.

אתרי אינטרנט – טובים ורעים

בהמשך המסמך משרטטים כותביו קו ברור, שחוצה בין אתרים טובים ורעים. "ישנם אתרים טובים ומועילים, אך לצדם קיימים אתרים שאינם מועילים כלל", נכתב. מהם האתרים המועילים, על פי המסמך? "אתרים שמאפשרים לקרוא עיתונים, לסייר במוזיאונים, לבקר בארצות שונות, לשחק במשחקים, להתבונן בתמונות ולאסוף מידע עבור שיעורי הבית".
האתרים הרעים, מציינים כותבי המסמך, הם אלה שמכילים חומר שאינו מתאים לילדי ולנוער וכוללים "פורנוגרפיה, אלימות, גזענות או השפלה". אלה קריטריונים מחמירים. אכיפתם תפסול על הסף את רוב אתרי האינטרנט שפועלים בעברית.

סימנים: זהירות, פדופילים

"בנוגע לחדרי השיחה, הם כנראה האזורים המסוכנים ביותר באינטרנט", קובע המסמך, שמסביר להורים כיצד לזהות סימני אזהרה שמעידים על מעורבות של הילדים בקשר מיני עם פדופילים באינטרנט.
מדובר על סימנים כמו "יחס עוין כלפי ההורים, התרחקות מחברים ומפעילויות שונות שאפיינו את הילדים בעבר, סימנים של התמכרות לאינטרנט, שמירה על חשאיות ביחס לשימוש באינטרנט ולחברים שפגשו המשתמשים ברשת וכן הרצון להיות לבד מול המחשב, ללא חבר או ללא השגחה".
לא מופרך לקבוע כי כל הסימנים האלה עשויים לאפיין כל מתבגר בעל מזג הפכפך. סימנים נוספים שנטען במסמך כי יש בהם כדי להעיד על מצבי סיכון: מציאת חומר פורנוגרפי במחשב, הילדים או בני הנוער מכבים במהירות את המחשב או מחליפים את מה שמצוי על המסך כאשר ההורה נכנס לחדר.
בהמשך המסמך מפורטים סימני אזהרה מהימנים יותר, כמו קבלת שיחות טלפון ממבוגרים אשר מיועדות לילדים בבית, הילדים מקבלים מתנות שנשלחו מזרים, תופעות כמו סיוטי לילה או הרטבה.

עצות להורים?

החלק "עצות להורים" במסמך חושף קו הסברה בלתי אחיד ואף מבולבל, שעשוי להעיד על מבוכתם של הכותבים. בכך הם אינם שונים מהורים רבים בתחילת עידן המידע, שבו צמחה, לראשונה בהיסטוריה, תופעה המונית של ילדים שמקדימים את הוריהם בכל הקשור לרכישת מיומנויות הדרושות להתערות בחברה הדיגיטלית.
המסמך מייעץ להורים למקם את המחשב האישי במקום מרכזי בבית ולוודא שהמסך פונה למרכז החדר ולא לכיוון הקיר, וממליץ להם לא אפשר לילדים להכניס מחשב לחדר הפרטי. "על ההורים לדרוש מהילדים לשתף אותם במידע לגבי חבריהם באינטרנט ולהתוודע להרגלי השימוש של ילדיהם בדואר האלקטרוני", קובע המסמך באופן חד משמעי.
כותבי המסמך אף ממליצים להורים להשתמש בתוכנות צנזורה, שחוסמות כניסה לאתרים מסוימים (אף כי גם הטובות שבהן פועלות בהצלחה חלקית בלבד ולעתים חוסמות גישה גם לאתרים תמימים לחלוטין), מבלי להציג את השיקולים בעד ונגד.
בד בבד, מומלץ להורים "ליצור אווירת אמון בינם לבין הילדים ,כדי שהילדים ירגישו שהם יכולים לספר להורים על מעשיהם באינטרנט ועל מקרים ,שבהם הם נתקלו במידע או בחומר לא רצוי".
האם כותבי המסמך באמת סבורים שאווירת האמון תיווצר בקלות כאשר המחשב מונח במרכז הסלון, המסך פונה לכיוון ההורים שמציצים מעבר לכתפו של הילד? לצורך העניין, המסמך אינו מבדיל בין ילד בן 5 לבין מתבגר בן 14. הנזק ליחסים בין מתבגרים להוריהם שייישמו את העצות האלה כלשונן עלול להיות חמור.
לטובת האמון ההדדי, ממליצים כותבי המסמך להורים לנסח יחד עם ילדיהם הסכם משפחתי לגבי השימוש באינטרנט, בו יפורטו חוקים, כמו איסור על ילדים לפרסם ברשת את שמם האמיתי, מספר הטלפון שלהם, כתובת הבית וכתובת בית הספר.
איסורים נוספים שכדאי לפרט בהסכם, על פי כותבי המסמך: "הילד או בן הנוער יתחייב לא להיפגש עם משתמשים אחרים בלי ידיעת ההורים, לא לשלוח תמונות אישיות ולא לקבל תמונות מאנשים זרים או תוכנות, אשר עלולות להכיל וירוסים, לא להיכנס לאתרים אסורים או לחתום על טפסים, לא לפגוע במשתמשים אחרים, לא לעבור על החוק, ולא למסור את פרטי כרטיס האשראי של ההורים".
בסיום ההסכם מרובה האיסורים ממליץ המסמך להורים "לקבוע מראש את העונש במידה והילדים עוברים על החוקים". ההורה מצדו "מתחייב להכיר את השירותים המקוונים ואת אתרי האינטרנט שילדיי משתמשים בהם. אם לא אדע כיצד להשתמש בהם, אבקש מילדיי שידריכו אותי".
כלומר, במשפחות שבהן הבנת המחשב של המבוגרים היא בסיסית ביותר או דלה, ההורים שיבקשו לברר אם ילדיהם עומדים בחוקים שנקבעו יהיו תלויים לשם כך בחסדי הצעירים.
רק חוסר היכרות מקרוב עם היכולת של בני נוער זריזי מקלדת, שיכולים בקלות "למרוח" את הוריהם בהסברים מרגיעים, יכול לרקוח אוסף עצות כזה, שילוב בלתי מאוזן של יותר מדי מקלות ופחות מדי גזרים.

על גופתי המתה תצטרף לכנופיה און ליין, פושטק!

"בני נוער שמחפשים להשתייך באמצעות פעילויות חברתיות, מוצאים בכנופיות באינטרנט דבר 'גזעי' (cool) ומעריצים את מנהיגיהם ,שלעתים מתגלים כבני נוער גאונים בעלי IQ גבוה", קובעים כותבי המסמך בידענות. ככל הנראה, הכוונה בכנופיות היא לקבוצות של warez וקראקרים, על אף שרבים מילדוני הסקריפט האלה פועלים באופן עצמאי ולא בקבוצה. מכל מקום, התופעה ונזקיה בטלות בשישים לעומת תופעות מדאיגות יותר כמו האלימות בבתי הספר.
עוד קובע המסמך כי "חלק מכנופיות אלו סוחרות בפורנוגרפיה בתוכנות פיראטיות ובפיצוח מערכות מחשב. כנופיות אחרות נלחמות אחת בשנייה דרך הצ'ט, מפעילות טרור ברשת או תוקפות את חברות ספקי העמיתים (מי מהקוראים שיודע למה הכוונה מתבקש להגיב ולמסור את המידע שברשותו. תודה מראש; ג.מ), דבר שאינו חוקי".
"כנופיות נוער באינטרנט דומות לכנופיות הרחוב המוכרות. הן מעודדות מרידה בסמכות", שמים מחברי המסמך את האצבע על הנקודה הכאובה, ומורים להורים לחנך את ילדיהם שלא להיכנע ללחץ המופעל עליהם, להצטרף לכנופיות באינטרנט.

בשורה התחתונה

ככל הנראה, כאשר גוף שתפקידו לאכוף את החוק באמצעות כוח מבקש לחנך, התוצאה היא תמהיל לא מאוזן, שילוב של איסורים כוללניים מדי עם עצות לא מחודדות מדי. הורים שמבקשים לקרוא מסמך קצת יותר נהיר ומאוזן יוכלו לפנות למדריך להורים בנושא בטיחות ילדים ברשת, שפורסם באתר טכנולוגיות המידע הממשלתי.