רקע: אנרון – גדולתו וקריסתו של תאגיד ענקי

עוד באמצע השנה שעברה, תאגיד אנרון (Enron) נמנה על 7 הגדולים ביותר בארצות-הברית. כיום, הוא קרוב מאוד לתואר של "פשיטת-הרגל הגדולה ביותר בתולדותיהן של החברות העסקיות במדינה".
החל מתאריך 2 בדצמבר, התאגיד קיבל מעמד של גוף קורס המצוי תחת הגנתו של בית-המשפט (לפי "סעיף 11") מפני נושים. בתחילת השנה שעברה, המניה שלו הייתה שווה בערך 90 דולר; כיום, לא נותרו ממנה אלא פירורים.
בעבר, התאגיד ניהל קשרים הדוקים מאוד עם הבית-הלבן ועם הקונגרס – והיה אחד מבעלי-ההשפעה הגדולים ביותר במערכת העסקית והפוליטית במדינה. כיום – כל מי שרוצה לשמור על המוניטין שלו, משתדל להשכיח כל קשר בינו ובין התאגיד.

איך התגלה המצב הבעייתי?

אנרון עסק בשני תחומים עיקריים: סחר באנרגיה, והקמת תשתיות אנרגיה. הוא היה פעיל בארה"ב, בהודו, ובמדינות נוספות.
העיסקה בהודו (תחנת כוח גדולה) נכשלה לפני כמה חודשים. ייתכן כי זה היה הבקע הגלוי-לעין הראשון בחזית המושלמת שהתאגיד הציג כלפי חוץ.
אבל מבחינת רוב הציבור, קריסתו של אנרון אירעה כאשר המתחרה דיינג'י (Dynegy) חזרה בה מעיסקת מיזוג עם אנרון. החלטתה של דיינג'י התקבלה ממש ברגע האחרון, ערב מועד המימוש. כעת, שני התאגידים מצויים במאבק משפטי.
החל מן המחצית השנייה של שנות השמונים, אנרון התמקדה יותר ויותר בתחום של סחר-באנרגיה. קודם-לכן, המנכ"ל קנת' ליי (Kenneth Lay) עסק בעיקר בהובלתו של גז; עד לא מזמן, צינור-גז ענקי היה אחד מנכסיה העיקריים של החברה. מאז, החברה שלו עברה מיזוג גדול עם אינטרנורת' (InterNorth) ממדינת נבראסקה שבמרכזה של ארה"ב; מיזוג זה יצר את אנרון.
חלק גדול מעושרו וחשיבותו בא לו, כאמור, ממסחר ומתיווך באנרגיה. במינוח פיננסי מקצועי: קנייה ומכירה של חוזים עתידיים על חשמל ועל גז-טבעי. עד 1995, כבר הייתה אנרון "הגורם הכי משפיע בשוק הגז של אמריקה הצפונית": נתח-השוק שלה היה 20% בערך.
מאז, החברה הרחיבה את יכולות התיווך שלה לתחומים נוספים: פלדה, תאית, זמן פירסום בטלוויזיה, ביטוח נגד שמיטת-חובות; ולאחרונה – מים, וגם "רוחב-פס" או קיבולת לתקשורת העברת נתונים באינטרנט. היא הצליחה כמעט בכל מה שעסקה בו, והפכה לגורם מרכזי בתעשייה האמריקנית מן הצד הפיננסי והמסחרי.
חלק ניכר מן הצמיחה שלה (עליית ערך המניה) נגרם במסגרת גל ההתלהבות מן האינטרנט. היא נחשבה לאחת מן החברות הגדולות בתחום המסחר המקוון.
אך היא הייתה רחוקה מ"בועה": בשיא הפעילות, היו לה הכנסות בשווי 100 מיליארד דולר. הועסקו בה 20 אלף עובדים, בפעילויות מסחר ותיווך ובתמיכה טכנית.

מה דירדר את התאגיד?

בכירי אנרון ידעו כי חלק מההתרחבות החל להוות סיכון מסוים מבחינתו של התאגיד. בעיקר – כניסתה לתחום "רוחב הפס", כפי שצוין לעיל. הפרויקטים שהיו קשורים בתחום זה תבעו השקעה ברמה של 10 מיליארד דולר.
חלק מהטיפול בתחום זה נעשה בדרך שהיא, לפחות, בלתי-שיגרתית: "שותפויות חשאיות" – שאפילו השמות שלהן היוו קודים מסווגים. כאשר היה מדובר בנכסים ובחבויות, אשר התאגיד לא רצה כי יופיעו במאזן – הועברו הרישומים (שהיו סודיים, וכנראה לא בהכרח נעשו לפי כל כללי החשבונאות הציבורית החוקית המקובלת) אל ספרי השותפויות הללו שנחשבו גופים נפרדים.
בסתיו אשתקד, רואי-החשבון של החברה (חברת ארתור-אנדרסן) החליטה כי השיטה הזו אינה יכולה להימשך. היא העריכה כי על אנרון להתייחס אל השותפויות כאל מרכיב אינטגרלי בנכסי התאגיד והחבויות שלו.
הדו"ח על הרבעון השלישי לימד, מה גדולה הייתה החבות ומה גדול היה הסיכון העיסקי בפעילויותיה של הנהלת אנרון לגבי התחומים החדשים ובאמצעות השותפויות: 1.0 מיליארד דולר נמחקו מההון העצמי; בשורה האחרונה של המאזן, נרשם הפסד בשווי 618 מיליון דולר.
נציבות ניירות-ערך דרשה הסברים. היא קיבלה אותם – וכמעט כל אחד מהם גילה, למעשה, בעיה חדשה או לפחות שאלה תמהה מצד המשקיעים.
באמצע נובמבר, אנרון פירסם דו"ח מתוקן על הרבעון השלישי. ובעיקר – הודיע כי בתוך 7 ימים יהיה עליו כנראה לשלם 690 מיליון דולר, במזומן, כדי לעמוד בתנאים שהוצבו לגיוס הכספים אשר בהם השתמשה באחרונה.
כעבור יום, עוד תיקון: "בעצם, פירעון החוב יהיה ברמה של 4 מיליארד דולר".
מבחינת המועמדת למיזוג (דיינג'י) – הודעה זו, היא שהיוותה סיבה או עילה לביטול העיסקה. אנשי דיינג'י טענו כי ראשי אנרון ביצעו מעשה של הולכת-שולל.
אחרי פחות משבועיים (2 בדצמבר), נציגי אנרון כבר הציגו בפני בית-המשפט בקשה מפורטת ומנומקת לקבלת הגנה מפני הנושים. זהו שלב חשוב בתהליך של פשיטת-רגל. אם ההגנה מפני נושים לא תאפשר להציל את החברה – היא תירשם בתור הקריסה הכי גדולה בתולדות עולם העסקים האמריקני.