סיכום המפגש עם העיתונאי גדעון לוי, מתאריך 26.2.2002

מדוע אתה "בוחר" שלא להקשות על מרואייניך, ולשאול אותם- מדוע מאז הסכם אוסלו לא פעלו (אבל באמת פעלו) נגד תאי הטרור, ומדוע נקטו בשיטת הדלת המסתובבת בעניין המעצרים של העבריינים? וכן מדוע לא חינכו את ילדיהם, אם בבתי הספר או במסגדים כנגד שנאת היהודים ?

והאם התשובה לשאלותי נעוצה בעובדה שאתה משתמש במעמדך כדי לשכנע את דעת הקהל בעמדותיך הקיצוניות, ואינך מעוניין כלל וכלל בהצגת האמת (או החלק מהאמת שאינו מתאים לתפיסת עולמך)? האם אין זה הוגן שכשמראיינים, צריך להגיע לכל האמת ולא רק למה שמתאים לך? תודה על התייחסותך.(ilan)

ת: אני מבין שהשאלה מתייחסת בעיקר לתוכנית הטלוויזיה שלי, שבה אני משתדל להקשיב ולא להקשות, לא כשהמרואיין הוא רחבעם זאבי או יהודה עציון ולא כשהוא חיים הנגבי או אורי אבנרי. זה סגנוני ולא אשנה אותו. לגופו של דבר, אני לא מסכים למרבית ההנחות שצויינו בשאלה.

לא, ישראל מעולם לא הגשימה את התחייבויותיה באוסלו ולכן, קשה לדעת אם אוסלו נכשל בזמן שאוסלו לא עמד למבחן אמיתי.

עוד יותר קשה לבוא בהאשמות כלפי הרשות הפלסטינית בזמן שידינו לא נקיות.

לא נסוגנו מהיכן שהתחייבנו לסגת, לא שיחררנו את האסירים שהבטחנו לשחרר ולכן לפני שנבוא בתביעות אל הזולת, מוטב היה שנבוא בתביעות אל עצמנו.

ש: צריך להפסיק להשפיל, להרעיב, לחסום, לקלל, לירות...ותתפלאו כמה המצב ואיכות החיים של כולנו תעלה פלאים! אני עדיין מאמין שאפשר לעשות את זה ושזה עוד לא אבוד. ואתם? (george)

ת: גם אני מאמין שלא הכל אבוד, שאם לא כן, הייתי הופך לכתב אופנה או לכתב לענייני תיירות.

ש: האם אתה חושב שיהיה אפשר להגיע לפתרון בעיית הפליטים בצורה שתהיה מוסכמת על שני הצדדים? ובמיוחד הדבר אמור לגבי הפליטים בלבנון שמצבם כידוע הוא הקשה ביותר. האם הם יהיו מוכנים לעבור למדינה הפלסטינאית ולא לגליל ממנו באו? האם בכלל שלום אפשרי בין שני העמים אחרי מה שעשינו אחד לשני בשנה האחרונה? האם רמת השנאה וחוסר האמון הפיכות? ואפילו אם כן והאם לא תמיד יימצאן מספיק חמסניקים וגולדשטייניסטים שיפוצצו את הכל אם תהיה "סכנה" של רגיעה? מה הפלסטינאים חושבים על מכתב הסרבנים?

איך זה שדוקא אתה לא יודע ערבית? האם אתה לא מרגיש שזה מפריע לך בעבודתך? ותרשה לי להוסיף מילה טובה (בין מטר הקללות והנאצות שבטח תספוג פה) גם על עבודתך גם בעיתון הארץ, וגם על התוכנית שלך בכבלים שהיא בעיני תוכנית הראיונות הטובה ביותר בטלויזיה כיום, והיחידה שאני עושה מאמץ לא להחמיץ אותה.(סאפי)

ת: תודה על המחמאות שמתמעטות בזמן האחרון והולכות.

כן, אני מאמין שהפתרון אפשרי, אבל ישראל לצערי, רחוקה מאוד, עדיין, מנכונות לו. אין לנו את ההנהגה ואין לנו את דעת הקהל שתבין מה צריך לעשות היום ולצערי, כנראה נצטרך להיות שפך דם נורא, לפני שנגיע למקום שבו יכולנו גם היום, לפתור את הסכסוך בינינו, לבין הפלסטינים.

יש שתי מילות קסם, לאחת קוראים: סיום הכיבוש ולשנייה קוראים: פתרון בעיית הפליטים. בלי שתיהן, לא יהיה שום פתרון ושתיהן אפשריות לפתרון בתנאי כמובן, שתהיה נכונות ישראלית והכרה שמה שהגיע פעם לנו, מגיע עכשיו להם.

ש: לגדעון: מה צריך לקרות כדי שתאשים את הנהגת הרשות..? (ברק)

ת: אני בכלל לא במצב להאשים אלא לספר את הסיפור כפי שהוא מתגלה לעיניי ולצערי, לא מתגלה לעיניי מרבית הישראלים, שלא יודעים או לא רוצים לדעת מה קורה בשטחים. בעיניי, עכשיו הוא תור הצדק הפלסטיני להתגשם, אחרי שהצדק הישראלי הוגשם כבר ברובו המכריע.

ת: הטרור היה ויהיה תמיד נשקו של החלש. בישראל יש טנקים ומטוסים וטילים חכמים ולא חכמים. לפלסטינים אין כלום מכל זה ולכן הם בוחרים בנשק הטרור. אני הייתי מאוד שמח אם האלימות משני הצדדים הייתה נפסקת, אבל מזמן אני כבר לא יודע אם הפלסטינים הם הטרוריסטים היחידים, אם ירי באישה הרה במכונית הוא טרור או משהו אחר. ואם הריסת בתים של חפים מפשע, קשורה לבטחון ישראל.

ש: לפני כמה לילות חלמתי שאני מצטרפת לגיחה שלך לשטחים. בחלום הצלם שתמיד מתלווה אליך היה ערבי והוא זה שדיבר בערבית עם 'המקומיים'. לי אמרת שאסור לדבר ערבית. נסענו בוואן גדול ואני התכופפתי ורק הצצתי לראות את הכפר הערבי בו עברנו, את אורות מגדל המסגד, אורות החנויות וכו'... . העניין הוא שחשתי ביטחון וכלל לא פחדתי (טוב, בכל זאת היה אנדרנלין). זהו. סתם שתדע. אגב - אתה מדבר ערבית? (נועה'לה)

ת: המציאות הרבה פחות רומנטית והרבה יותר מסעירה ומקוממת ולכן אני נוסע לשם, לא בחלום. לגבי השפה הערבית, לבושתי הגדולה לא, זה המחדל הגדול שלי. היה לי מורה פרטי ובמשך שנה הצלחתי לקלוט רק מילה אחת, שהיא תודה. (שגם ידעתי אותה לפני כן).

ש: אתה ועמירה הס גרמתם לשמאל נזק אדיר…כמה נזק לדעתך גרמו עיתונאים כמותכם שבחרו רק לתקוף את מדיניות הממשלה ולהצדיק את פעולות הרשות הפלשתינאית שלא בוחלת בטרור השפל ביותר. (ברק)

ת: מה שמניע אותי ולפי מיטב ידיעתי גם את עמירה, היא קודם כל העבודה העיתונאית שלנו ולא הנזק או התועלת שהיא גורמת לשמאל, לימין, למדינת ישראל, לפלסטינאים או לעולם.

אני חושב שאני מביא את המציאות מצידה הפחות מוכר, החשוך, מהצד שהישראלים מעדיפים לא לראות ואם זה גורם נזק לשמאל או לימין, זה ממש לא שיקול בשבילי.

ש: מה לדעתך צריך השמאל הישראלי לעשות כדי "להכריח" את פרס ואת בן אליעזר לצאת מן הממשלה?

ובענין מכתב המסרבים לשרת בשטחים - באיזה אופן לדעתך צריך השמאל לאמץ אותם מסרבים אל ליבו, מבלי שייתפס כתומך בסרבנות לשרות צבאי, אלא כתומך בצעד שהוא לטובת המדינה? (ליאור5)

ת: אני מעולם לא רואה את עצמי כמטיף שמציע לשמאל או לימין מה לעשות. בכל זאת, אני חושב שביום שהשמאל יהיה שמאל אמיתי, הוא ידע היטב מה לעשות. מוטב לי לכתוב בעיתון ולדווח מה רואות עיניי, במקום להשיא עצות.

ש: אתה עושה עבודה הכי חשובה שאפשר. האם יש איומים על חייך? האם אתה מאמין שאם נצא מכל השטחים עד לגבולות 6 ביוני כולל חלוקת ירושלים יש סיכוי שהטירור בצורתו היום יפסק?

ת: תודה על המחמאה. אין איומים על חיי. חוץ מאשר פה ושם מבטים עויינים בצד המערבי של הקו הירוק וסכנת חיים, כמו לכל אחד אחר שנוסע היום בכבישים בצד המזרחי של הקו הירוק. פה וגם שם, הסכנה עדיין מצדיקה את מה שנראה בעיניי, כמשימה עיתונאית חשובה שלא לומר, קדושה.

ש: האם אתה רואה בעבודתך שליחות עתונאית או שאתה רואה בעבודה שלך היום נסיון לבנות גשר להבנה בינינו לפלסטינים? (ליאור5)

ת: לצערי, לא גשר ולא יער. רק שליחות עיתונאית.

ש: מה דעתך על ההתבטאות של אולמרט בעיניין מנהיגי הערבים הישראלים?אולמרט אמר (אני מצטט מ-ynet): "כי הוא מודאג מהמנהיגות הערבית בישראל והדגיש: "הם סוכנים של האויב". אולמרט ציין, כי צריך לנסות ולדאוג ליחסים טובים עם האוכלוסיה הערבית - ישראלית." אז מה דעתך על "המנהיג" הזה? (שלומי2)

ת: אני חושב שמעשיו של אהוד אולמרט, מזיקים עוד יותר מדיבוריו. אולמרט, הוא גדול הורסי הבתים במזרח ירושלים, הוא עושה את זה בתקופה הכי רגישה, אך ורק כדי לחרחר מדון וריב וכדי להכניס גם את תושבי מזרח ירושלים, למעגל האינתיפאדה. מספיק לקפוץ לדקה, למזרח העיר, לראות את העזובה ואת הלכלוך שם, כדי להבין איזה מין ראש עיר הוא.

ש: האם אתה מגדיר את עצמך כציוני? (נועה'לה)

ת: זאת שאלה שאני מרבה להתחבט בה. אם להיות ציוני זה להתנחל בשטחים, אז אני לא רק לא ציוני, אני אנטי-ציוני. אם ציוני זה לחסל מבוקשים, להפציץ ריכוזי ערים בטילים, להרוס בתים ולמנוע מיולדות מלעבור במחסומים, אז אני אנטי-ציוני. אבל מנגד, אם ציונות פירושה, ערכים אוניברסליים לפני הכל, הומניזם וחזרה לגבולות שפויים ולהפסקת קידוש הבטחון והכח מעל הכל, אז אני אשמח לחזור להיות ציוני.

ש: מה אתה מרגיש כלפי הפרשנים הצבאיים המתקרנפים של הערוץ הראשון והשני? אתה חושב הם מעודדים את עצמם בכך שהם אומרים - אם לעתונאים האמריקאים מותר, גם לי מותר? (ליאור5)

ת: לצערי, זאת לא תקופה גדולה ומרשימה בתולדות העיתונות הישראלית. הכתבים הצבאיים, הפכו בשנה האחרונה במידה רבה, לשופר של מערכת הביטחון יותר מאשר בעבר. הם רואים את המציאות דרך חלון הג'יפ של המפקד וזאת כמובן, מציאות עיתונאית מדכדכת. לא שם מקומם. לצערי, הם לא שואלים את השאלות הנכונות ובכך הם גורמים לעיתים, לנזק נורא בדעת הקהל הישראלית.

כשהם מדקלמים שישראל חיסלה את בכיר המבוקשים, אין להם לפעמים מושג, את מי באמת ישראל חיסלה. הם רק ממלמלים את מה שהכתיבו להם במערכת הבטחון ואז הציבור, שאין לו מקור מידע אחר, סופק כפיים וממלמל את מה שהכתב בטלוויזיה מילמל, את מה שמערכת הבטחון הכתיבה לו למלמל.

ת: אני מאמין ליאסר ערפאת, בדיוק כמו שאני מאמין או לא מאמין, לכל פוליטיקאי אחר, אבל בניגוד לאריאל שרון, שאין לי מושג מה הוא רוצה, ולאן הוא רוצה להגיע. די ברור לי, מה ערפאת רוצה.

וזה יתרון מבחינתי לערפאת. אני חושב שעבור הרחוב הפלסטיני ערפאת היה ונשאר, הסמל הלאומי, האב המייסד, אבי האומה. וכשאנחנו משפילים אותו, כפי שאנחנו משפילים אותו, אנחנו לא משפילים רק את האיש, אלא גם את סמלם הלאומי. לכך יש השלכות חמורות מאוד. אין תחליף לערפאת, ומוטב שנמשוך את ידינו מהמלכת מלכים, בפעם האחרונה ששרון עשה את זה, זה היה בלבנון והסוף ידוע. סוף דומה מחכה גם כאן, כנראה.

ש: איזה פשעי מלחמה נעשים בשטחים כלפי העם הפלשתיני? (דוד10)

ת: לצערי, הרשימה ארוכה. לא אני המצאתי מה פשע מלחמה ומה לא, יש לכך אמות מידה, שכל העולם כולל ישראל, חתומים עליהן. ולאמות המידה הללו, קוראים אמנת ז'נבה.

בעיניי אמנת ז'נבה ולכן בעיניי הצדק העולמי, כל התנחלות היא פשע מלחמה, כל חיסול של אנשים שאינם בדרכם לבצע פיגוע הוא פשע מלחמה, כל מניעה של חופש תנועה של אוכלוסייה אזרחית הוא פשע מלחמה, כל הרס הבתים הוא פשע מלחמה, ובוודאי כל יולדת שחייל יורה בה, הוא פשע מלחמה.

האין זה מספיק?

ש: ראשית, רציתי להודות לך על פועלך החשוב, שמסייע לי לשמור על שפיותי ולהאמין שעדיין נותרו פה אנשים עם צלם אנוש. שנית, רציתי לשאול לדעתך בעניין מדינת כל אזרחיה.

תודה ודרך צלחה. (bouteflika)

ת: ושוב תודה על המחמאה. כן הייתי רוצה לראות במדינת ישראל, שתהיה של כל אזרחייה, לא רק של יהודייה. אנחנו רחוקים מכך מאוד, אנחנו הפכנו לדמוקרטיה ממעלה ראשונה, אך ורק ליהודים ואך ורק מערבית לקו הירוק. על פי התפיסה שלי, בדיוק כמו שאין חצי היריון, אין גם חצי דמוקרטיה.

או שאנחנו דמוקרטיה לכל אזרחנו, או שאיננו דמוקרטיה כלל. הזהות הלאומית או האתנית של אזרחי המדינה, היא בעיניי שולית, ביחס לזהות הערכית של המשטר. אני מעדיף מדינה דמוקרטית על פני מדינה יהודית, אם צריך לבחור בין השתיים.

ש: האם מיכתב הקצינים פיספס את יעודו? האם בזה שהפלסטינים רואים במכתב את תחילת ההיסדקות של החברה הישראלית הם מדורבנים לביצוע עוד פעולות ובעצם גורמים לנו ולהם אבידות נוספות?

ת: למכתב הקצינים בעיניי, הייתה חשיבות שקשה להגזים בה, בראש ובראשונה, בחשיפת העוולות והזוועות שאנחנו מבצעים בשטחים הכבושים. כשגדעון לוי כותב את זה, יש לזה משמעות אחת, אבל אם מפקד פלוגה ששירת שש שנים בצה"ל ומשרת עד היום במילואים, מספר על הדברים, יש להם משמעות אחרת.

אשר לעצם הסירוב, אני חושב שכל שירות בשטחים היום, כולל ביצוע פשעי מלחמה ולכן כל מי שרוצה לשמור על דיוקנו המוסרי, צריך להרחיק ידיו ורגליו משם. אם הפלסטינים שואבים עידוד מכך, או לא, זה משני לגמרי, כי קודם כל מוטב שנדאג לצלם שלנו. אגב, אם יש דברים שמעודדים את הפלסטינים ולא מזיקים לנו, מה רע בכך?

ש: האם במלחמת העצמאות השניה של מדינת ישראל, אתה חש הזדהות עם הצד הישראלי או עם האויב? האם אתה מוצא טעם לפגם בכך שיש חוסר איזון מוחלט בדיווחיך העיתונאיים ובכך שאתה עוזר לבנות תמונת עולם שקרית בקרב הציבור הישראלי? (המום)

ת: ההזדהות שלי היא עם האמת והצדק. במקרים רבים, אני חושב שעכשיו הגיע תור הצדק הפלסטיני, להתממש, אחרי שהצדק שלנו התממש ברובו. ולכן, אני חושב שלמעננו ולמען ילדנו, צריך עכשיו להבטיח את הצדק הפלסטיני.

ש: אם היית מציץ בפורומים האלה היית מגלה שרוב הכותבים כאן מזמן חצו את הקווים ומביעים עמדות כהניסטיות לחלוטין. אם פעם המילה טרנספר הייתה הס מלהזכיר, הרי היום הם מגינים על חיילי צה"ל שיורים בנשים הרות במחסומים. השאלות האם גם כלפיך האלימות בתגובות התגברה בשנה זו? אם נכון שבהארץ נותרת בודד במערכת בדעותיך אלו? איזו תקווה נותרה לשיקום כשמרבית העם תומך בצעדי הכיבוש הנוראיים האלו? (גבינה שמנת)

ת: אין אלימות כלפיי, להוציא אלימות מילולית שאיתה אני יכול להסתדר. האלימות האמיתית היא זאת שמופנית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שתחת הכיבוש והאלימות שמפעיל הטרור הפלסטיני בתמורה. אני לא בודד בעיתון הארץ, אם כי אני במיעוט, אבל זה בסדר.

כל זמן שלדעות המיעוט יש ביטוי הולם. באשר לתקווה, ברור לי לגמרי שההסדר בוא יבוא, השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא כמה דם ישפך עוד, עד שנגיע אליו. האם לראשונה בתולדותינו, נדע לוותר לפני שפך הדם, או שכהרגלנו, עלינו קודם לחוות את שפך הדם ואחר כך להתעשת.

ש: אני מאמינה מאוד בכוחה של התקשורת, בכוחן של המילים, אני חושבת שהכתיבה שלך אולי לא משכנעת אנשים קיצוניים בדעותיהם, אבל היא בהחלט משרתת אינטרס הומני אנושי, כך לפחות אני רואה את זה. מה שאני בעצם רוצה לשאול זה מה לדעתך אנשי תקשורת יכולים לעשות על מנת לשנות את דעת הקהל.

אני בעצם מתכוונת למעבר הסקירה והדיווח היומיומי. אני מדברת על הקמת פורום מסוים של אנשי תקשורת ורוח, אבל באמת מתוך מחויבות ענקית ואותנטית לעשות הבדל. (שולי והאגדה)

ת: אני חושב שתפקיד העיתונות, הוא לפני הכל, להביא את הסיפור האמיתי. זה מה שאני מנסה לעשות מזה שנים, אני לא מנסה לשנות את דעת הקהל ולא מתיימר להטיף לה מוסר.

אני רוצה שהיא תדע מה שאנחנו מעוללים בשטחים ואחר כך, שהישראלים יסיקו איש איש, את מסקנתו שלו.

ת: היוזמה הסעודית, היא מצויינת, אבל נדמה לי שכל אלה בישראל, שממלמלים שצריך לדון בה בכובד ראש, או לבקש הבהרות, לא קראו אותה נכון. היא אומרת בפשטות, נסיגה לגבולות 67, זאת הנוסחה היחידה שתוביל אותנו אי פעם להסדר ותהיה זאת עוד החמצה נוראית של ישראל, אם לא נמהר לתמוך בה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

ש: מה לגבי מספר הכפרים שנמחקו ב – 48? (itamarbo)

ת: אם השאלה נוגעת למספר הכפרים, הרי אני משתמש בדר"כ, בנתון של 418 כפרים. יתכן והיו 5 יותר, או 5 פחות - מה זה כבר משנה? מה שמשנה זה שישראל, מחתה את זיכרם מעל פני האדמה, אבל זכרם מדמם עד היום במחנות הפליטים ועד שלא נפתור את בעיית הפליטים, זכרם ימשיך לרדוף אותנו עד יום אחרון.

ש: איזה מקרה ששמעת עליו או ראית זעזע אותך הכי הרבה? והאם היו מקרים של השפלה שהיתה יותר חמורה לדעתך מפגיעה פיסית? (ליאור5)

ת: תמיד אני מזדעזע בדרך הטבע, כשמדובר בקורבנות שהם ילדים. לצערי, נקלעתי יותר מדי פעמים, למיטות של ילדים פלסטינים פצועים ולחדרי ילדים פלסטינים שאינם עוד. גם סיפורי היולדות מזעזעים אותי כל פעם מחדש ולא פחות מזה, החולים שהחיילים מתעללים בהם, שוב ושוב.

כן, בהחלט, לעיתים השפלה ללא אלימות, היא נוראה עוד יותר מאלימות. אני חושב שמה שישראל עושה עכשיו לפלסטינאים במחסומים, גם כשהחיילים לא יורים ולא מכים, הוא השפלה מחרידה.

ש: מדוע לדעתך יש אטימות כל כך רבה בישראל כלפי הסבל הפלסטיני?אני משערת שיש סיבות רבות לאטימות כלפי הסבל הפלסטיני, אך מהן הסיבות העיקריות בעיניך? וכמובן, אני מצטרפת לכל משבחי העבודה החשובה שאתה עושה. אסור שלא נדע, אסור שנשתוק. (שירה)

ת: האטימות לסבל של האחר שנגרם באשמתך, היא נשק ההגנה היחיד כמעט, כדי להדחיק, להתעלם ולא להתעמת עם האחריות המוסרית. כך נוהג פרט וכך נוהג עם.

במשך שנים, התעלמו הישראלים מהרבה תופעות נוראיות שקרו בשטחים, אמרו לעצמם שהכל שקרים וניסו לטייח את המציאות באמצעים שונים. אבל, המציאות רדפה אותם ולא הרפתה ואז הם ניסו לעטוף את עצמם במנגנוני הגנה אחרים. זה טבעי, זה מובן וזה מקומם. מה שאני מנסה לעשות, זה רק דבר צנוע אחד - שלא יהיה אף קורא של עיתון הארץ, שיוכל אי פעם לומר:"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי, לא סיפרו לי".

ש: איפה אהוד ברק טעה? ישנם האומרים כי אהוד ברק נתן מהר מידי או לא נתן מספיק. מה דעתך?היכן טעה? (יואב2)

ת:עד היום, אני לא הצלחתי לרדת לעומק מניעיו של אהוד ברק. האם הוא באמת רצה להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים או שמא, הוא רק רצה לחשוף את מה שנראה בעיניו, כעובדה שאין עם מי לדבר. התנהגותו בקמפ דיוויד, מחשידה אותו מאוד- איזה מין משא ומתן לשלום זה, כשאתה נמנע מלהפגש עם מנהיג הצד השני כמפני אש.

ברק לא הכין כראוי את קמפ דיוויד ומי שקורא את ספרו של יוסי ביילין, מבין שהוא גם הציע לפלסטינים, הרבה פחות ממה שמיוחס לו. לצערי, הנזק שגרם ברק לשלום, עולה בהרבה על התועלת שאולי הוא רצה להביא ואולי לא. גם התבטאויותיו מאז שפרש לא מוסיפים לדימוי שלו כאיש שבאמת רצה שלום.

ש: האם קיימות הגבלות של ה"ארץ" ?האם לוקח בחשבון תעמולה פלסטינית?רציתי לשאול עד כמה מטילה מערכת הארץ מגבלות מטעמים פטריוטים? ועד כמה אתה לוקח בחשבון שהסיפורים המגיעים לידייך נופלים מדעת מכוון עליון. (ליאור'קה)

ת: אני נהנה מחופש ביטוי בהארץ, ולכן אני שם. אף אחד לא מכוון אותי, אלא הסיפורים והזוועות שרואות עיניי במסעות שלי בשטחי הכיבוש.

ש: לגדעון לוי - מה לדעתך הסיבה האמיתית לכך שישראל לא מחזירה את השטחים עד קוי 6 ביוני? האם יש סיכוי בשנים הקרובות לפרוץ את מעגל הדמים? יש הרגשה שהעם בישראל מקצין ימינה יותר ויותר ככל שעובר הזמן... האם אתה לא מיואש כבר? (maripoza)

ת: לא, אני לא מיואש. אני מאמין שההסדר יבוא וכפי שכבר עניתי קודם, השאלה הגדולה היא, האם נשכיל להגיע אליו לפני שפך הדם הנורא הבא, או שמא, שוב נוכיח שאנחנו מבינים רק כוח ושוב, נגיע להסדר רק אחרי המלחמה הבאה ולא לפנייה.

ש: לא מתסכל לחשוב על איך כל העוולות עליהן אתה מדווח ישכחו כשאמריקה תחליט שהיא תוקפת את עיראק, נניח? ברגע שהאזור כולו יתלהט והסכסוך יהפוך לחלק ממלחמה גדולה,

מי יזכור חייל אלים במחסום, חף מפשע שנרצח, התנכלויות ושקרים? אולי על זה בונה ישראל?

הרי האמריקאים ממילא יכבסו את כל השנים הקרובות במכונת הצדק הגדולה שלהם. הרי מתישהו זה יקרה. ואיך בכלל אפשר לקבוע מדיניות כשבכל רגע עלול להתרחש אסון שיעיב על איזושהי דרך? (subtext)

ת: זה בהחלט תסריט שמדיר שינה מעיניי, ואני מקווה שלא נגיע אליו. אבל, האפשרות לתסריט בלהות גדול, לא פותרת אותנו מלהתמודד עם תסריט הבלהות הקטן שמתרחש מול עינינו.

ש: מהי תפיסת הביטחון של מר לוי? האם ניתן לשלוט על פירוז הרצועה והגדה כפי שהתחייבו בהסכם אוסלו? (הרקליטוס)

ת: בינתיים, ישראל לא מילאה הרבה יותר סעיפים משמעותיים מהסכמי אוסלו מהפלסטינאים. מעולם לא דובר באוסלו, על פירוז מוחלט ונדמה לי, שקשה לצפות מהפלסטינאים, שיזרקו אורז על הטנקים הישראליים שפולשים לעריהם ויקדמו בוורדים את הטילים שנופלים על בתיהם. לו ישראל הייתה מיישמת את כל התחייבויותיה באוסלו, אולי היינו עומדים היום במקום אחר.

ש: מתי ואיך ייפתר הסכסוך לדעתך? מה לדעתך אפשר לעשות כדי שזה יהיה טוב יותר? איך אתה רואה את המזה"ת בעוד 5 שנים? האם אני, בתור ערבי ישראלי, צריך לחשוש לעצמי מבחינה ביטחונית חברתית או אזרחית?

האם יכול להיות מצב בו במדינת ישראל, מדינת לאום שהלאום בה הוא דת, בו אני אהיה שווה וארגיש כישראלי לכל דבר? האם "מדינת כל אזרחיה" היא הפיתרון? האם זה אפשרי לאור דעת הקהל? מהו מעמדנו בתור ערבים במדינת ישראל כיום, כיצד היית רוצה לראות אותו, וכיצד לשמחתך או צערך הוא יהיה בעוד כמה שנים? האם צפוי פיצוץ ביחסים? (ג'ורג')

ת: אענה רק לחלק משאלותייך, בגלל קוצר הזמן. אני חושב שכיום, ערבי ישראלי שחי בישראל לא נהנה מדמוקרטיה אמיתית. ישראל תמיד שואלת אם אזרחייה הערביים, נאמנים למדינה ואני שואל האם המדינה נאמנה להם. לא, היא לא נאמנה להם, היא לא מכבדת את מורשתם, היא לא נוהגת בשיוויון ולא בצדק. אני מקווה שכשהסכסוך הישראלי-פלסטיני, יבוא לידי פתרון, גם מעמד האזרחים הערביים, ישתנה, כפי שראוי לכם ולנו.

ש: האם יש לך לפעמים ספקות ביחס לגישה שלך? האם לפעמים אתה אומר לעצמך - אני בן לעם שנרדף במשך כל ההסטוריה, ולכן השיקולים האנושיים שלי צריכים להפוך למשניים אחרי השיקולים הלאומיים? במלים אחרות, האם אתה מסוגל להבין בטיפטיפונת את הראש של אנשים מהימין? (ליאור5)

ת: וודאי שיש לי ספקות ואני מתמודד איתם בדרכי. אני חושב שדווקא ההסטוריה שלנו, מחייבת אותנו לנהוג באחר, אחרת ממה שנהגו בנו. למרבה הזוועה, אנחנו משתמשים בהסטוריה שלנו כדי להצדיק כל עוול שאנחנו מבצעים במו ידינו. אני מאמין שכל ישראלי, ימין או שמאל, שהיה רואה את מה שאני ראיתי בעשר השנים האחרונות בשטחים הכבושים והיה ישר עם עצמו- היה מגיע כנראה לאותן מסקנות כמוני

ש: אני קורא בקביעות את מדורך ב"הארץ", ואני נעזר בו כדי לבסס את עמדותי ביחס למתרחש בארץ, ומאד חשוב לי לשמוע את תגובתך ביחס לעניין שמטיל ספק באמינות הדיווח שלך (דיווח ספציפי). האם תוכל להתייחס לכך? (זיו1)

ת: את סוחר החולצות, הכרתי בשכם, חודשים ספורים לפני שצה"ל חיסל אותו.

מעולם לא טענתי בבטחון שהוא לא היה מעורב בטרור, אם כי בעיניי, ספק גדול אם האיש שהכרתי הוא אכן, מטמין מטעני חבלה. בכל מקרה, בעיניי לא הוא ולא מרבית המחוסלים היו בני מוות. אם אכן הוא היה מחבל מסוכן כל כך, על ישראל היה לעצרו ואפשר היה לעצרו, בדיוק כמו שחיסלו אותו.

שמעתי לא מעט תיאורים שהפיצה מערכת הבטחון שלא הלמו את המציאות, כפי שנגלתה לי ויתכן וזה נכון גם לגבי מוכר החולצות משכם. מה שוודאי אינני מוכן זה לקבל את גירסת מערכת הבטחון, בלי פיקפוק.