נשים קוראות ללדת

זכותכם לבחור את מקום הלידה, לבחור את המלווים בלידה,

לבחור בטיפול המתאים לכם מתוך ידע, הבנה והסכמה ללדת באווירה תומכת ומעצימה.

לתינוקות שלכם מגיעה כניסה רכה לחיים.

זכותם להיות אתכם בהתאם לרצונכם, לקבל טיפול רפואי רק בידיעתכם ובאישורכם,לקבל אהבה, הגנה והזנה על פי צרכיהם, ללא הגבלה.

* תביעה מהצוותים הרפואיים לפעול על פי מחקרים רפואיים עדכניים בנושאי הריון, לידה, פוסט-פרטום והנקה.

* פעילות פרלמנטרית –השוואת זכויות נשים שילדו מחוץ לבית חולים לקבלת מענק לידה ותמיכה המקבילה לדמי אישפוז בהוצאות הלידה ובטיפול בילוד. אישור להקמת מרכזי לידה, פעילות למען הארכת חופשת הלידה.

* פתיחה וניהול של מרכזים לנשים אחרי לידה, בהם אישה תוכל לקבל תמיכה אמפטית ומקצועי מאמהות, יועצות הנקה ומתנדבים.

* הקמת מרכז מידע בו ימצאו מחקרים נגישים ועדכניים, ספרות הקשורה להריון, לידה, פוסט פורטום והנקה וסרטי לידה

* חשיפה תקשורתית של מטרותינו- אירועים ציבוריים ותקשורת כתובה ואלקטרונית.

כמעט כל אישה שמעלה בזיכרונה את לידותיה מספרת על התנהגות מזלזלת, אדישות ואטימות בהן נתקלה באחת מהלידות, אם לא בכולן. לאחדות נאספו גם חוויות לידה חיוביות, לעיתים בזכות המקרה שזימן להן מיילדת תומכת או סיטואציית לידה תומכת ולעיתים בעקבות החלטה שלא לסמוך על המקרה והתעקשות על לידת בית מעצימה.

המערכת הרפואית בישראל מנהלת מדיניות מיילדותית מתערבת ופולשנית המסרבת לפעול על סמך עובדות מחקריות. השירות שניתן כיום ליולדות בבתי החולים מתמקד בצמצום תמותה ובצמצום תביעות משפטיות.

החשש מתביעות משפטיות גורם לרפואה מגננתית ולעודף התערבויות שבצידן סיכון מיותר. גישה זו מתעלמת לחלוטין מהצרכים החוויתיים והחברתיים של היולדת המבקשת לבטא בלידתה את בחירותיה לפי גישתה.

בקבוצות תמיכה לאחר הלידה ובפורומים של הריון ולידה מספרות נשים רבות בכאב, עצב וכעס את סיפורי לידותיהן. הכאב זועק כבר שנים רבות ולכן במרץ 2001 כאשר נסגר בית החולים משגב לדך שהיה המקום היחיד שכיבד את רצון היולדות באופן מלא, הקמנו, קבוצה של אנשים מודעים ואיכפתיים, את התנועה "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה". מטרתנו היא לשפר את השירות המיילדותי בישראל ולהעצים נשים בסיטואציית הלידה.

אנו דורשים כי יתאפשר לנשים הרוצות בכך, לבחור בלידה המובלת על ידי מיילדת אוטונומית, במקום ידידותי, בחיק המשפחה, ובתמיכה כלכלית הזהה לזו של נשים הבוחרות ללדת בבתי חולים.

חברי התנועה פועלים למען מיסוד לידות הבית, הקמת מרכזי לידה עצמאיים בקרבת בתי חולים אשר יאפשרו לידות הומניות יותר ושינוי הגישה הקיימת בבתי חולים. מודלים הקיימים בעולם מראים כי ניתן גם בבתי חולים לאמץ מודל מיילדותי חברתי שממקם את האישה במרכז.

מודל שמאפשר לאישה לבחור מיילדת ולהיות איתה בקשר עוד בתקופת ההריון, לקבל ליווי מיילדותי רציף כל הלידה, ללא הגבלת מספר מלווים ובחדרים הדוחקים לפינה את העזרים הרפואיים ומעוצבים באופן ביתי וידידותי יותר, לשירות בני הזוג והמשפחה.

גם בבתי החולים אפשר שיהיו חדרי אשפוז משפחתיים מבלי שיפרידו כלל בין האם, הילד ובני הזוג או שיאמצו גישה קהילתית: ישחררו את האישה לביתה לאחר הלידה ויצמידו למשפחה מלווה מקצועית ואמפטית (אולי המיילדת עצמה, אשר נבחרה על ידי היולדת ושהייתה איתה לכל אורך הלידה) שתתמוך בה בתקופה שלאחר הלידה.

גישה זו נותנת כבוד לאישה ואמון ביכולתה ללדת. לשירות קהילת היולדות בישראל מוקם מרכז מידע שיוכל לתמוך בהחלטות שתעשנה יולדות על גופן והריונן, כמו כן מופעל קו חם לשיתוף וכתיבת חוויות לידה קשות, תוך חשיבה משותפת באשר לאופן הפניה (אם בכלל) ולמכותבים. כל עזרה תתקבל בברכה.

"מאמינה שידע הוא כוח ושלנשים חייבת להיות זכות בחירה, מאמינה שעל כולנו להיות סובלניות כלפי כל בחירה שהיא" אמרה רונית לב ארי, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה במפגש הייסוד של "נשים קוראות ללדת, למען חופש בחירה בלידה" לב ארי היתה אחת מתוך דוברים רבים שהביאו לאולם של 180 איש, מכל הארץ, מסר של לידות אחרות.

היא הבטיחה להירתם למען הקמת מרכזי לידה והנחלת חופש הבחירה ללידה.

הארוע שהופק כולו בידי מתנדבים (בעיקר מתנדבות) ריכז אנשים דעתנים רבים. ראשוני הדוברים הציגו את המסלול שהעמיד את "נשים קוראות ללדת" על הרגליים, בעקבות סדרת הכתבות שפורסמה בירחון "הורים וילדים" על המצב העגום של הלידות בישראל וסגירת בית החולים משגב לדך שיצרה חלל גדול אצל היולדת הישראלית האסרטיבית שרצתה כי רצונה יכובד ואיש לא ייקח ממנה את התינוק לאחר הלידה.

צעקתן של היולדות (אלו שנתקלו במערכת אטומה ואלו שהתקרבו לסוף החודש התשיעי ושאלו היכן נלד) נשמעה. הוחלט לפעול בשלושה מישורים: פוליטי (הפרדת מענק לידה ממקום לידה והקמת מרכזי לידה), פורום מרכזי לידה (עריכת תוכנית פעולה ואיסוף מחקרים על מרכזי לידה קיימים בעולם)

ופורום תקשורת שאחת מפעולותיו הייתה הפקת אירוע הפתיחה.

במפגש התבשרו הנוכחים על הפיכת התנועה לעמותה שפועלת להעצמת נשים ולקידום הייעדים שכוללים אימוץ המלצות אירגון הבריאות העולמי לתנאים המאפשרים לידה ידידותית ליולדת ולילוד, מיסוד לידות הבית, פתיחת מרכזי לידה,

פעילות למען שיפור הסיעוד המיילדותי בבתי חולים, מתן אפשרות לנשים לבחור היכן תלדנה, מי יהיו המלווים, מה יהיה אופי הלידה וכמובן האם התינוק יישאר איתן או לא. פתיחת מרכזים לתמיכה בתקופה שלאחר הלידה ועוד.

דיאנה אידלמן קרת, מקימת בראשית שירות תמיכה להורים, דיברה על חיבור הידע הטבעי הקדום עם היכולת המדעית תוך שהיא מספרת על מפגשה עם אתיופיות שרק הגיעו ארצה והיו מסוגלות לדעת מתי בדיוק תלדנה מתוך חיבור מופלא לגופן ויכולת לקרוא את סימניו ואת העובר.

אידלמן קרת: "נשים אלו עברו קורס הכנה ללידה בבית חולים כיוון שעם הגיען לחדרים עמוסי הטכנולוגיה הן כה נלחצו שלידותיהן נעצרו... הרפואה הגברית/המודרנית עונה על הצורך החשוב ביותר של חיים ולא מוות בלידה, אך בעידן שלנו, כשאנו כורעות ללדת, אנחנו פונות לרפואה גברית זו ומבקשות רפואה אנושית, רפואה אשר תכלול את קול האשה שהוא כמעט בלתי נשמע בכל כך הרבה מקומות בעולם."

"בנוף זה הייתי חריג" סיפר: "כאשר רק בדקתי מה

שלומן של היולדות והתבוננתי במוניטור, מודע ליכולתה המופלאה של היולדת ללדת ולעובדה שהתערבות רפואית לרוב לא נחוצה. מטרתי היתה להעלות חיוך על שפתיהן של היולדות גם כאשר נקראתי לטפל בסיבוכים בשעת הלידה.

לוינסקי הזכיר את התנוחה בה יולדות כיום מרבית הנשים המערביות בשוכבן על גבן ברגליים מפוסקות "מדוע ליילד בתנוחה מגוחכת זו? מכיוון שאבר המין של הנשים נמצא בגובה פניו של הרופא והוא אינו צריך להתכופף?"

תהה והזכיר כי מחקרים מוכיחים יעילות לתנועתיות בלידה, את העובדה שאין צורך להחזיק נשים בצום ושיש לאפשר להן לשתות ולאכול קלות, עובדה שככל הנראה אינה ידועה במרבית בתי החולים וכו'.

המשיכה וחיזקה את דבריו דבי גדל בר מיילדת מתל-השומר אשר הציגה מחקרים לגבי יעילותה של התנועתיות, יעילות ניטור שאינו רציף, חוסר הצורך בחיתוך חיץ אוטומטי ותמיכה של מים בתהליך הלידה. מרים שיבלי, מפקחת אגף היולדות, בית החולים נצרת (האנגלי) הציגה מסמך שהפיק בית החולים המאפשר ליולדת לדעת מהן האפשרויות העומדות בפניה ולציין מה רצונה עוד לפני הגיעה ללידה והוכיחה כך שחדר הלידה יכול לתמוך ביכולת הבחירה של היולדת.

אחראית חדר לידה בנהריה, המיילדת רות ביטון הציגה מודל לתיקשורת אמפטית אותו פיתחה והנחילה לצוות. המיילדות זיהו מסרים שליליים בהן נהגו להשתמש כמו "את לא לוחצת מספיק חזק" או "מה את צורחת". הבינו כי אלו מחלישות את היולדת ולמדו לתת חיזוקים מעצימים.

מאידך לפעמים מגיעה לחדר הלידה יולדת שעוד לפני שקיבלה צירים דרשה אפידוראל ויש לתמוך במקום בו היא נמצאת. בונשטיין העבירה מסר ליולדות: "המיילדות זקוקות אף הן לתיקשורת אמפטית. העצימו את המיילדות והן תעצמנה אתכן." סימה שיק, מיילדת מבית החולים מאיר הציגה את התהליכים שעובר בית החולים המודע לדרישה שעולה מהציבור לאפשר תהליכים טבעיים.

עוד דיברו מיילדת לידות הבית הוותיקה, אילנה שמש על בטיחותן של לידות הבית ליולדות בסיכון נמוך, שמש הפריכה מיתוסים באשר ללידות הבית וטענה כי גם בהולנד אין אמבולנס המחכה לכל יולדת מחוץ לבית וכי תוצאות המחקרים מהעולם מעידים כי ליולדות בסיכון נמוך בהערכות מתאימה, הבית אינו מקום פחות טוב מבית החולים, ללידה.

המיילדת לסלי וולף (רוטשילד) הציגה תוכנית למרכזי לידה תוך שהיא מציינת את ייתרון שעולה ממרכזי הלידה הפעילים בעולם המאפשרים חופש בחירה, בטיחות, משיגים שביעות רצון גבוהה של יולדות וחוסכים כסף למדינה (לידות קצרות יותר, פחות התערבויות, פחות עלות רפואית –ציוד, רופאים).

וולף התייחסה לחווית הלידה הרכה, החדר הביתי בו מתקיימים הלידה והשהות לאחר הלידה ואת האווירה האוהבת בה עטופים הילוד, היולדת וייתר המלווים. זאת למול קבלת הפנים של העובר בבתי החולים רבים אשר כפי שציינה מיילדת הבית רונית קופליס, תחת שהות מיידית ורציפה בידיה האוהבות של האם, מופרד לרוב מאימו,

נשטף תחת זרם מים חזק ומקבל טיפולים שונים, לרוב מבלי שניתן על כך הסבר להוריו. קופליס: "הילד מובל אחר כבוד לתינוקיה לצווח תחת אורות פלורסנט בוהקים יחד עם אחיו הרעבים לשד, תוך שהוא מקבל מסר תת הכרתי שהעולם אכזר ושעליו לדאוג לעצמו כי אין מי שידאג לו.

" על חשיבות התמיכה בלידה ומשמעות התמיכה המקצועית הרציפה של הדולה, דיברה גילה רונאל המעבירה קורסי הכנה ללידה ומכשירה תומכות לידה: "מספר מחקרים מעולים מלמדים כי נוכחות של אישה תומכת, המכונה דולה ומשמשת לאם היולדת כעין "אמא", מפחיתה את האורך הממוצע של הלידה מהקבלה ועד להגחתו של התינוק מ19.3 שעות ל-8.8 שעות.

נוכחות הדולה הביאה לידי כך שהאם תהיה ערה יותר לאחר הלידה, כך שתוכל ללטף יותר את תינוקה ולדבר אליו.". איריס יוטבת ממקימות "דרך אם" דיברה על הצורך בשיתוף פעולה עכשיו (ראשי תיבות של המילה שפע) בין גברים לנשים, אשר הלידה היא מרגעי השיא שלו. קטעים מסיפורי לידות הקריאה נועה ברקת עיתונאית וסופרת אשר התייחסה לחווית האחדות הנשית בלידה.

חמוטל שור זימרה ביצעה שיר לידה שהולחן במיוחד לכבוד הארוע ודר' מירה ליבוביץ מומחית לרפואת המשפחה ורפואת הנקה דיברה על הנקה כפי שהיא מתחברת לזכותם של ההורים להיות מעורבים בכל שלב של הטיפול בתינוק שזה עתה נולד.

הארוע הופק בחסות הירחון "הורים וילדים", כמו כן הדפיסו "ג'ונסון & ג'ונסון" מדבקות לרכב המפיצות את קיום הפעילות ומי עדן סיפקו שתיה. את הארוע כיבדו בנוכחותן גם חברת הכנסת תמר גוזנסקי, עורכת הדין אלה גרא העומדת בראש שדולת הנשים ועורכת הדין מיכל בראון נציגת נעמת. אירגונים אלו יחד עם האירגון לקידום בריאות נשים ואם לאם הכריזו על תמיכה ברעיונות הקבוצה. נעמת סיפקה עד כה תא קולי ותמיכה בפעילות הפוליטית. שיתוף פעולה נוסף ייבחן בימים הקרובים.

אסיים בציטוטים מדברי רענן שפריר ואידלמן קרת. רענן שפריר: "אני מעדיפה לחשוב שהסיפור שלנו כאן הבוקר לא נשען עוד לא על הכעס וגם לא על ההדחקה. אדריאן ריץ', שכתבה את "ילוד אשה" בשנות ה- 70 סבורה שהאמהות היא כוח נשי, היא עוצמה – וככזו יכולה לבוא לידי ביטוי אישי אך גם חברתי.

ריץ' כותבת: "כל עוד הלידה נותרת חוויה של מסירה סבילה של מוחותנו וגופנו לסמכות ולטכנולוגיה גבריות, לא נוכל ליצור שינוי אמיתי.. בעולם הזה נשים יצרו חיים חדשים באמת, כאשר הן ילדו לא רק ילדים, אלא גם חזונות וחשיבה הנחוצים כדי לכלכל, לנחם ולשנות את הוויה האנושית".

אדריאן רי'ץ הינה אם ופמיניסטית. היא מבטאת את חרותה באמצעות אמהותה, ולא מכחישה את חשיבות האמהות והלידה לחייה כאדם יוצר וחושב.

המעשה שאנו עושות כאן, כרגע, הינו מעשה פמינסיטי, משום שאנו מבטלות את הפער שבין המרחב האישי למרחב החברתי והציבורי.

במלים אחרות, אני מאמינה שכל אחת מאיתנו כאן כאשה, כאם וכאם לעתיד, מבקשת לזכות באופן לגמרי אישי, בחופש הבחירה בלידה שלה. כל אחת מאתנו חושבת על עצמה, ועל הילדים שנולדו לה ויוולדו לה.

אבל אנחנו כאן גם מתוך רצון אמיתי לעשות שינוי במרחב הציבורי. מתוך אמונה שכל ילד שיוולד בתנאים לא אלימים, יאפשר לחברה שלנו להיות אלימה פחות. "

אידלמן קרת:" שלא במכוון ומתוך דאגה אמיתית לחיי העוברים והאמהות, הרפואה הוציאה את האהבה מהתרחשות הלידה. הגיע הזמן, שאנו הנשים, נחזיר אותה אליה.

כמו שבקיבוצים, הרחיבו את החדרים כדי להכניס את הילדים לישון בבית, כך גם בתי החולים והממשלה יכולים למצוא פתרונות להכיל את הצרכים האנושיים והאוהבים שלנו ברגעים המשמעותיים ביותר של חיינו. אז נוכל כולנו להסתכל על המעשה הנפלא של הבריאה. ונראה כי טוב".

נושא הרצאתו היה: מגמות עולמיות במיילדות- לידות ידידותיות ליולדת ולילוד.

"המיילדות בישראל רחוקה מלהיות מבוססת על עובדות" אומר דר" מרסדן ואגנר, מי שהיה ממונה על תחום המיילדות והיילודים בארגון הבריאות העולמי במשך חמש עשרה שנה. ד"ר ואגנר הגיע לסבב הרצאות ומפגשים בישראל כאורח תנועת 'נשים קוראות ללדת': "על הציבור להכיר בעובדות כדי שיוכל לדרוש מחדש את מקומו בתהליך הלידה.

לידה אינה שייכת לרופאים ואינה פרוצדורה רפואית. לידה היא תהליך טבעי. ככל שנמעט להתערב בתהליך זה התוצאות תהיינה טובות יותר. רופאים אינם מבינים את המימד החוויתי והעוצמתי של הלידה (מעט מאוד רופאים נכחו בתהליך שכולו טבעי).

מומחיות של רופאים היא פתולוגיה והרופאים רואים בעיקר את פוטנציאל הסיבוך שבלידה, על עיקרון זה מבוססת המדיניות שלהם. הם מתבססים על טכנולוגיה ומכונות ואינם בוטחים בגוף האישה." דר וגנר ביקר בישראל במשך חמישה ימים בהם פגש רופאים, מיילדות, קהל, חברי כנסת ונציגי משרד הבריאות במטרה לעורר מודעות לצורך ולדרישה העולה מהשטח לשינוי.

המחקר מוכיח כי האפשרות לבחור במלווי הלידה: מיילדת, תומכת לידה, בן זוג, חברים וילדים, חיונית לקיצור משך הלידה ולהעלאת שביעות הרצון. בישראל בכל בתי החולים מגבילים את מספר המלווים ובחלק מהמקרים אפילו מתנגדים לנוכחות של תומכת לידה.

המחקרים מראים כי נוכחות של מלווה כזו בתהליך הלידה מאוד מועילה לשיפור חווית הלידה ובטיחותה. נוכחות כזו חיונית במיוחד נוכח העובדה שבכל בתי החולים מחלקת המיילדת את זמנה בין שתיים, שלוש ויותר יולדות באותו זמן.

המחקרים מעידים על כך שליווי מילדותי רציף, שמתחיל עוד מהכרות בתקופת ההריון ונמשך כל הלידה ואף אחריה, חיוני לשיפור הלידה. בבתי החולים טוענים למחסור בתקציבים אולם באותו זמן בונים מבנים מפוארים וחדישים. "כשמסתכלים לאן הולך הכסף לומדים מהם הערכים המקודשים בעיני מחליטי ההחלטות" אומר ד"ר ואגנר.

בתי החולים מצהירים כי היולדות יכולות לבחור בכל תנוחה ולהתהלך בזמן הצירים אולם בפועל מרבית הנשים שוכבות על גבן. תנוחה זו הוכחה כבר לפני עשרים שנה כגרועה ביותר ללידה (ונוחה ביותר לרופאים ולמיילדות), כי אינה מאפשרת לנצל את כוח הכובד ואת האנטומיה של הגוף.

מדיניות של מניעת שתייה ואכילה בזמן הצירים כפי שמתקיימת במרבית בתי החולים, הוכחה כמדיניות מיותרת. מדיניות זו מכבידה על תהליך הלידה וגורמת לחולשה בלתי רצויה של היולדת.

חיבור רוטיני לעירוי הוכח כמיותר, ניהול אקטיבי של לידה מתרחש במספר בתי חולים כולל פקיעה יזומה של קרומי מי השפיר. פעולה המבוצעת לצורך זירוז התקדמות הלידה. פעולה זו נחשבת להתערבות מיותרת כאשר הלידה מתקדמת כשורה והדופק העוברי תקין.

לעיתים גורמת פקיעת המים להתגברות חדה של הצירים (במקום ההתגברות ההדרגתית שהייתה עד כה) והאישה נזקקת למשכך כאבים (שאולי ניתן היה להמנע ממנו ומהשלכותיו).

המחשבה מאחורי פקיעת מים היא שהראש ילחץ על צוואר הרחם חזק יותר משקית המים שהקיפה את הראש, אולם לפעמים דווקא לאחר פקיעת מים הצירים נחלשים ולעיתים הדופק שהיה תקין מראה סימנים פתולוגיים.

ד"ר ואגנר מציין כי האקדמיה האמריקאית לגניקולוגיה ומיילדות קבעה שניטור רוטיני לכל אישה, כמו זה המקובל בישראל, אינו נחוץ. "הטעויות בניטור כה רבות והן גורמות להתערבויות מיותרות ולניתוחים קיסריים מיותרים", אומר ד"ר ואגנר: "מרבית הלידות מתקדמות מצויין וניטור רוטיני מתייחס לכל היולדות ככאלו שנמצאות בסיכון גבוה, ללא צורך."

הפרדת אם וילוד לאחר הלידה הוכחה כשגויה ביותר "האם רופאי הילדים שלכם אינם יכולים לגשת אל האמהות ולבצע את הבדיקה בנוכחותם, כשהילד נמצא על גוף האם?" הוא שואל ומציין כי הבדיקה מאפשרת לאם ללמוד על הילד שלה ולשאול שאלות וכי עבור הילד נוכחות האם והקשר עם האם, זהו הדבר הנכון והבריא ביותר.

חדר התינוקות על כן הוא אחת הטעויות הגדולות של הרופאים ובתי החולים. "באירופה נסגרים חדרי התינוקות אחד אחרי השני" מציין ד"ר ואגנר ומסביר כי ריכוז כל התינוקות בחדר אחד חושף אותם לחיידקי בית החולים בעוד כאשר התינוק נמצא עם האם ועל גופה הוא נחשף לחיידקיה ואלו הם חיידקים אליהם חוסן עוד מהיותו בבטן ובהמשך על ידי ההנקה. ההפרדה פוגעת בהיקשרות בין הילד והאם ומחקרים ארוכי שנים הוכיחו כי פחות טוב הקשר בין אמהות לילדים שנלקחו מהן לאחר הלידה.

בישראל ניראה שימוש רב מדי באילחוש ועליה ניכרת בניתוחים קיסריים המעידים על כך שנשים אינן מודעות לסיכונים שבהתערבויות הללו, להן, לתינוקותיהן, להצלחת ההנקה ולסיכון של פגיעה בהיקשרות עם הילדים.

"בשורה טובה" אמר ד"ר ואגנר: "אתם יורדים במספר חיתוכי החיץ (אפיזיוטומיות). לפני עשר שנים 90% מהנשים בלידה ראשונה היו פוגשות את הסכין. חיתוך שעל פי רוב אינו נחוץ, גורם ליותר קרעים (ולא מפחית קרעים כפי שחשבו בעבר), אינו מגן על ריצפת האגן ועלול לפגוע בקיום יחסי מין בעתיד. כיום רק 50% מהנשים בלידתן הראשונה עוברות חיתוכי חיץ, מה שמעיד על הכרה של הצוותים הרפואיים בכך שחיתוך זה אינו נחוץ.

המחקרים מעידים על כך שחיתוכים אלו נחוצים רק ב20% מהמקרים. משמעו ש40,000 חיתוכי חיץ בלתי נחוצים בוצעו בנשים בשנה האחרונה. כאשר מצרפים את הנתונים הללו יחד עם 5.5% של שימוש בוואקום ובמלקחיים שנחשב סטטיסטית טוב ועליה ניכרת בניתוחים הקיסריים (17% במקום 12% הרמה הרצויה על פי הטיפול המיילדותי המתקדם בעולם) ויחד עם 18%מתן מזרזים (הרמה הרצויה לא עולה על 11%) נראית תמונה מדאיגה.

"האם הרחם של האישה הישראלית אינו יודע מתי להתחיל צירים? האם כמעט כל אישה רביעית אינה מסוגלת ללדת באופן טבעי ויש לעזור לה?" שואל ד"ר ואגנר ובהתייחסו לנתונים המגוונים לגבי התערבויות בבתי חולים שונים בישראל הוא מוסיף ושואל: "הייתכן וגופן של הנשים שהולכות לבית חולים אחד שונה מגופן של אלו שהולכות לבית חולים אחר, ואולי מה ששונה הוא האמון ביכולתן ללדת?..."

ד"ר ואגנר טוען כי לצורך שליטת הממסד הרפואי בתהליך הלידה הופצו השמועות על כך שלידה בבית חולים היא בטוחה בעוד לידה מחוץ לבית החולים אינה בטוחה. נתונים ישראליים מראים על תמותה של יותר מ - 700 ילדים בלידה ולאחר הלידה בשנת אלפיים בלבד. "על פי המחקרים מרבית מקרי התמותה אינם נמנעים. חלקם נכנסים לקטגוריית מוות בר מניעה, משמע -מישהו טעה.

רופאים אינם אלוהים ועליהם להבהיר זאת לציבור, לכן ביכולתם רק להציע הצעות ולא כפי שהדבר מתרחש בישראל, לקחת אחריות על התהליך. הרופאים משתמשים בטענת הבטיחות כשהם מ"שווקים" את בית החולים כמקום אידאלי ללידות לכן כאשר משהו משתבש, בני הזוג מרגישים מרומים ותובעים את בית החולים.

התוצאה היא רפואה מתגוננת ועודף התערבויות רפואיות. "יש להעביר את האחריות לציבור ולאפשר לאנשים לבחור באמת. כדי לאפשר לציבור לבחור ולקחת אחריות יש לפתוח בפניו את לידות הבית באופן ממוסד ולהקים מרכזי לידה עצמאיים, שאינם מרוחקים מבית החולים יותר ממחצית השעה ומטפלים רק בנשים בסיכון נמוך באווירה ביתית על ידי מלווים שנבחרו על ידיהן מראש ובתנאים המתאימים להן.

נשים רבות אינן רוצות ללדת בבית החולים אבל הן שמעו סיפורים מפחידים על לידות ולכן חוששות ללדת בבית, אלו הנשים שמרכז הלידה מיועד עבורן. הוכח כי לידות בבית ובמרכזי לידה בטוחות כמו לידות בבית חולים עם פחות התערבויות ויותר שביעות רצון.

באחוז מסוים מהמקרים אכן יש צורך להעביר יולדת לבית החולים אולם זמן התגובה, כאשר המיילדות בקשר טוב עם בית החולים ובית החולים נערך לקליטת היולדת, זהה לזמן התגובה של בית החולים המעביר יולדת מלידה רגילה לחדר הניתוח."

רופאים שפגשו בוואגנר מיהרו לספר על מקרים בודדים בהם נתקלו, של יולדות שהגיעו לחדרי הלידה לאחר שהתחילו לידות בית.

כל המקרים הסתיימו בשלום. ד"ר ואגנר ציין כי מיילדת מנוסה יודעת מתי עליה להעביר יולדת לבית החולים וכי מרבית לידות הבית אינן מגיעות אליהם כלל. ואגנר השתמש באנלוגיה של מוסכניק המתקן פורד. לאחר שמגיעות אליו עשר מכוניות לתיקון הוא מניח שפורד אינה מכונית טובה ושוכח שעל הכביש מכוניות רבות שלעולם לא יגיעו אליו כיוון שהן מצויינות.

"לידת בית אינה דומה כלל ללידה בבית חולים" הוא מבהיר: "על כל רופא ומיילדת להיות נוכחים במספר לידות בית על מנת להבין את ההבדל בין סוגי הלידות ולנהל דיון אמיתי על הנושא.

בלידת בית אישה יכולה להיות במלוא עוצמתה, האחריות עליה, ההתמודדות עם הכאב היא חלק מהעוצמה וישנן שיטות טבעיות רבות בהן משתמשים כמו מים, טנס ,דיקור, היפנוזה, עם פחות סיכונים מהסמים בהם משתמשים בבתי החולים.

הפעם הראשונה בה ראיתי לידת בית שינתה את כל תפיסת הלידה שלי" הוא מתאר: כאשר האשה נכנסה לשלב השני של הלידה, מעט לפני בוא התינוק, האשה קיבלה כוח אדיר, והתגלתה במלוא עוצמתה. חשתי מבוהל עד מוות. הבנתי שהעברת האישה לבתי החולים, למצב דמוי ניתוח ושכיבה על הגב מתחת לאנשים זרים ומתחלפים ואורות קרים מנטרלת לחלוטין את אפשרותה להיות במקום עוצמתי זה. לידה דומה למעשה אהבה ומי יכול לחוות אורגזמה בתנאי חדר ניתוח?..."

תוצאות המחקר הראו שכאשר ליוותה את ההריון והלידה מיילדת עצמאית לעומת ליווי זהה על ידי רופא היו- 33% פחות תמותת ילודים (עד שלושים יום לאחר הלידה) ו31% פחות לידות במשקל נמוך. משקל הלידה נמוך יותר בלידות שמובילים רופאים בעיקר כיוון שהללו נוטים לקבוע את מועד הלידה מראש על פי נוחותם.

"שיעורי הלידות בין יום ראשון לחמישי עלו פלאים בארה"ב, כפי שעלה מספר הניתוחים הקיסריים וכפי שעולה מספר הזירוזים וההתערבויות." הוא מציין ומבהיר כי כלי העזר המרכזיים של מיילדת טובה הן ידיים טובות, אורך רוח ואמפטיה: "המיילדת הטובה אינה ממהרת להתערב, היא מבינה שתהליך הלידה אינו מתוזמן וכי יש לו קצב משלו.

היא ממקמת את האישה במרכז ומכבדת את יכולת הגוף ללדת ללא צורך בהתערבות והכלי הכי חשוב שלה זו אהבה." אומר ד"ר ואגנר. בכנס דיברו המיילדות על השוני בגישה ללידה ביניהן לבין הרופאים. על ההנחיות שהן מקבלות להתערבות, על כך שרבות מהן הוכשרו על ידי רופאים ועל הצורך שלהן לחזור וללמוד כיצד לנהל לידה טבעית.

הן דיברו על חזונן לכך שמעקב ההריון יערך על ידי המיילדת כפי שהדבר נעשה במדינות מתקדמות. מעקב על ידי מיילדת מאפשר שיתפתח קשר בין היולדת למיילדת עוד לפני הלידה. הן דיברו על רצונן לטיפול מתמשך בלידה ועל קשר מתמשך עם היולדות גם בתקופה שלאחר הלידה.

עוד הזכירו מרכזי לידה עצמאיים, טיפול שונה לנשים בסיכון גבוה ולנשים בסיכון נמוך בתוך בית החולים (מרכזי לידה בתוך בית החולים) והגשמת משאלות היולדת על ידי הכנה משותפת של תוכנית לידה.

הוזכר גם חזון לפיו תינוקות שנולדו בניתוחים קיסריים לא יופרדו מאמהותיהם והאמהות תקבלנה סיוע לטיפול בתינוק. ד"ר ואגנר הציע כי שיתוף הפעולה בין המיילדות לרופאים יהיה על בסיס שוויוני ולא פטרוני, כי הרופא יוזמן במידה ונחוצה התערבות כירורגית אבל נושא כמו ביצוע חתך (במקרים בו הוא נחוץ) או תפירת חתך, יכולים להתבצע על ידי מיילדות (כפי שנעשה במקומות נאורים בעולם).

חברי הכנסת הסתייגו מרעיון התיקון לחוק מענק הלידה המפלה כיום תינוקות שנולדו מחוץ לבית החולים מתינוקות שנולדו בבית החולים. "שביעות הרצון של הנשים אינה מעניינת אותי" אמר יו"ר ועדת העבודה והרווחה מר דוד טל תוך שהוא משתמש בטיעון הבטיחות וההגנה על השכבות החלשות כדי להצדיק פטרוניות ומניעת השוואת זכויות של יולדות מחוץ לבית החולים לאלו שיולדות בבתי חולים.

מצב זה הופך את האפשרות לבחור מיילדת בתשלום אישי לנחלת העשירים בלבד. חברת הכנסת תמר גוזנסקי מאמינה כי יש לפעול למודעות ציבורית וללחץ ציבורי על מנת שתהליכים אלו יקרו כמו גם לשיפור המיילדות בתוך בתי החולים. אין היא שוללת את האפשרות להקמת מרכזי לידה שיתרמו לשינוי הגישה גם במוסדות הקיימים. מנכ"ל משרד הבריאות מר בועז טל הבטיח לשקול מחדש המדיניות הקיימת.

כיום נמצאות מדינות רבות בעולם בתנועה בכיוון המיילדות החברתית כאשר נשים אינן מוכנות יותר לוותר על השליטה בתהליך הלידה. לתנועת "נשים קוראות ללדת" ולנשים בישראל עדיין דרך ארוכה ללכת אולם ללא ספק הוכיח הביקור ש"אנחנו על המפה" ולא ניתן יהיה מעכשיו להתעלם מהקריאה לשינוי. ד"ר ואגנר סיפר כי

במהלך מסעותיו סיפרה לו אישה כיצד ממליטים דולפינים. "במרכז נמצאת הדולפינה היולדת, סביבה ארבע או חמש דולפינות שמתגפפות ומנהלות איתה תקשורת, ומסביבן שוחים דולפינים גברים במעגל ותפקידם להגן עליהן כדי שזה יקרה בדיוק כפי שזה אמור להתרחש. אני מאמין שאני אחד מהדולפינים הגברים הללו".

ד"ר ואגנר מאמין שהשינוי אפשרי והוא מצטט את מרגרט מיד אנתרופולוגית שאמרה: "לעולם אל תפקפקו בכך שקבוצה קטנה של אנשים חושבים ומחוייבים יכולה לשנות את העולם, למעשה זוהי הדרך היחידה בה הדבר נעשה מאז ומעולם."

זכותה של יולדת לקבל שירות העונה על צרכיה – יש לכבד את רצונותיה ויכולותיה ואת זכות האישה על גופה.

כציבור המוליד ילדים במדינת ישראל יש לאפשר לנו לבחור, לספק לנו הסברים, לכבד את זכויותינו כחוק, לשתף אותנו בהחלטות המתקבלות בקשר ללידה שלנו ולמלא אחר בקשותינו.

אנו פועלות על מנת ליידע את הציבור באשר לזכותו להיות שותף-מדעת בהחלטות המתקבלות בתהליך הלידה, ובטיפול ביילוד.

אנו פועלות לקידום זכותנו לבחור את מקום הלידה המועדף עלינו, בין אם בבית החולים, במרכז לידה או בבית.

אנו קוראות להקמתם של מרכזי לידה עצמאיים ומוכרים בחוק, המאפשרים ליולדות בסיכון נמוך ללדת כרצונן בסביבה תומכת, למיסוד לידות הבית, לשיפור הסיעוד המיילדותי בחדרי הלידה ובתינוקיות ולהקצאת מקומות שהיה נאותים לאימהות שתינוקותיהן מאושפזים.

אם אנו מחליטות ללדת בבית, אנו עושות זאת מתוך בחירה חופשית ומודעות מלאה, ואנו זכאיות להשתתפות המדינה במימון ובתמיכה בתהליך, בצורה שלא תפלה נשים היולדות בבית מציבור היולדות בבתי החולים.

כדי להבטיח התחלה נאותה לתינוק ולאם בדרכם החדשה, אנו קוראות, לפתיחת מרכזי תמיכה לאחר לידה (כולל תמיכה בהנקה), להארכת חופשת הלידה ולפתיחת חדרי הנקה כולל משאבות הנקה ומתקני קירור במקומות עבודה ובמוסדות לימוד.

אנו מזמינות נשים וגברים, המאמינים בעקרונותינו, להצטרף ולפעול עמנו להרחבת האפשרויות העומדות בפני היולדת במדינת ישראל.

לפרטים נוספים:

nashimkorot@hotmail.co.il

03-5226442