גאו מי?

בבייג'ינג לא נשמעו, ככל הנראה, יותר מדי קריאות שמחה כשהאקדמיה המלכותית השבדית הכריזה כי גאו שינג ג'יאן זכה בפרס נובל לספרות לשנה זו. מאז 1987, עוד לפני ארועי טיין אן מן, הוא ביקש מקלט מדיני בצרפת והתקבל שם בחיבוק של אהבה. ספרו הידוע ביותר במערב הוא "הר הנשמה", שתורגם בין היתר לשבדית, צרפתית וגרמנית. באנגלית הספר עדיין לא ראה אור.
גאו שינג ג'יאן נולד לפני 60 שנה בגאנג'ו, והתעתד להיות צייר. עם זאת, בשנים 1957-1962 אפשר היה למצוא אותו כסטודנט במכון לשפות זרות בבייג'ין. אז גם החל לתרגם –בעיקר מחזות – מצרפתית לסינית. הוא נטה חיבה מיוחדת לתיאטרון האבסורד, והוא אחראי לתרגומים הראשונים של סמואל בקט ושל יונסקו לסינית. בהמשך דרכו האמנותית יצר גם מחזות משלו, ולפני שעזב את סין כבר נודע בה כאחד מחשובי המחזאים החדשניים, אבל גם כמחזאי ובמאי פוליטי מיד, שקץ במודרניזם אסתטי עקר וביקש להביע מחאה חברתית ופוליטית באמצעות התיאטרון באופן שלא נשא חן מלפני השלטונות.
המחזות שלו הוצגו על בימות מכובדות בארבע יבשות, הוא עצמו הפך לבמאי נודע, אבל בתחילת שנות השמונים החליט לעזוב הכל ולערוך מסע ארוך למחזות הדרומיים והדרום מזרחיים של סין, שם קיווה למצוא שרידים לתרבות סינית מסורתית שדוכאה תחת השלטון הקומוניסטי. את ספרו "הר הנשמה" החל לכתוב ב- 1982 לאחר המסע הזה. מלאכת הכתיבה נמשכה שבע שנים ונסתיימה רק אחרי שגלה מסין.
מאז פרסם בצרפת ובמדינות אירופיות אחרות קבצים של מחזות, ביים לפחות 20 מחזות שונים, שלו ושל אחרים, והוא עורך סדנאות תיאטרון ברחבי אירופה. הוא עדיין עוסק בציור, כמו הזוכה הקודם בנובל לספרות, גינתר גראס. בין הנושאים האחרונים במכחולו: פורטרטים של מלחינים אירופים.
ממשלת צרפת העניקה לו ב –1992 את אות מסדר אבירי הכבוד של האקדמיה לאמנויות. מחזותיו משלבים ראייה אבסורדית אירופית עם מינימליזם זן-בודהיסטי, ולרוב הגיבורים שלו הם אנטי-גיבורים או גולים שמאפשרים לעצמם גם התבוננות קומית במצוקות חייהם.
כבמאי, הוא משלב עקרונות של תיאטרון סיני עם מסורת אירופית שברכט הביא אל הבמה (וגם היא ממקורות סיניים). לדעתו, על השחקנים לחוות את עבודתם "מבחוץ", תוך ניכור מסויים שמאפשר דווקא העמקה אל תוך הדמויות והאירועים.
"הר הנשמה" הוא סיפור אודות מסע פנימי-רוחני בזמן ובמקום. משולבות בו מעשיות סיניות עתיקות, והוא כתוב בלשון שירית ופיקרסקית כאחד. "זהו קליידוסקופ של סין הנצחית, לפעמים מפעימה, לפעמים מחרידה", כך בביקורות משבחות בעיתונות הצרפתית, שאימצה את הגולה בחום. הביקורות ציינו את אומץ רוחו של הכותב, כמו גם את המבט המריר והמפוכח שלו על מולדתו. בין נימוקי האקדמיה השבדית לזכייה: "התובנות המרירות והמקוריות הלשונית" שמאפיינת את יצירתו, בדרמה ובסיפורת. שווי הפרס השנה: כ – 915,000 דולר.