חברות התרופות נאבקות על המונופול

קשה להאמין שיש חולה איידס שמסרב לקבל את קוקטייל התרופות שיציל את חייו, אבל זאקי אחמט, חולה איידס מדרום-אפריקה ויו"ר קמפיין הפעולה למען הטיפול באיידס, מסרב לעשות זאת בכל תוקף. אחמט מסרב להציל את עצמו מתוך סולידריות - עד שהתרופות יינתנו לכל חולי האיידס בדרום-אפריקה, גם לעניים שבהם, הוא יחכה.
אחמט לא מוכן להשלים עם מצב בו אנשים לא מתים מאיידס רק כי הם עשירים. 4.7 מיליון איש בדרום-אפריקה חולים באיידס. יש תרופות שהיו מצמצמות את מימדי המגפה, כמו הנביראפין, המפחיתה באופן משמעותי הדבקת ילדים על-ידי אמהות חולות, אבל הן יקרות, מדי.

17 אלף דולר ל-3 חודשים

וגם אצלנו. "יש תרופה אחת בישראל, 'סירוסטים' של חברת סרנו, המייצגת באופן הכי ברור את הרעיון של 'העני ימות והעשיר יחיה'", אומרת ליאורה בן-משה, סמנכ"ל מערך תמיכה של הוועד למלחמה באיידס. סירוסטים הוא הורמון גדילה שעוזר לבנות את השריר כשהוא במצב כיחשון, מצב אליו מגיע החולה בשלבים מתקדמים של המחלה. "למרות טענות משרד הבריאות, הסירוסטים היא תרופה מצילת חיים, אך היא עולה לחולה 17 אלף דולר לשלושה חודשים. מי שיש לו כסף משלם, ומי שאין לו פשוט מת".
אחד מחוקי ארגון הסחר העולמי הוא ה-TRIPS, הסכם המגן על זכויות פטנטים ויוצרים. החברה המייצרת את התרופה מקבלת מונופול לייצור ושיווק התרופה למספר שנים (עד 25 בארה"ב, למשל), ורק אחר כך ניתן לייצר גירסאות גנריות שלה (כלומר, ייצור העתקים בזיכיון). לכאורה צעד הוגן, כשחושבים על זייפנים של מוצרי מוסיקה או אמנות. אלא שפרט לבלעדיות על ייצור התרופה, החוק נותן לחברות בלעדיות גם על שיווקן. וכדי למצות את מירב הרווח הטמון בתרופה, הן מוכרות אותה במחיר הגבוה ביותר שהן יכולות לקבל. זו הסיבה, שמחירי התרופות אינם יחסיים, אלא מוחלטים, ומעבר להישג ידם שם התושבים במדינות המתפתחות.

"משקיעים הון תועפות"

ד"ר יואב שכטר, מנכ"ל פארמה, ארגון חברות תרופות העוסקות במחקר ופיתוח, מזכיר, כי אסור לשכוח שחברות התרופות משקיעות הון תועפות וזמן רב בפיתוח התרופה, והמטרה הסופית היא הרווח הכספי. "בלעדיו, לא היה להן כל תמריץ לפיתוח התרופה".

כמה זה עולה להם?

מחקר הוא תהליך ארוך, הלוקח כ-10-5 שנים. כשבאים לחשב את העלויות, יש לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בו עד יציאתה של התרופה לשוק. על כל חמישה מחקרים, רק אחד מגיע לשלב הסופי. פרט לכשלונות, עלויות המחקר כוללות את מספר המחקרים הקליניים, משכורות החוקרים ועלויות המעבדה. קורה גם שמחקר מתארך גם מעבר ל-10 שנים ומכפיל את העלויות. מחקר שנערך בארה"ב העלה, כי עלות מחקר ממוצע לחברה היא כ-800 מיליון דולר. יקר, אבל משתלם. הנה, מחזור המכירות של פייזר, מפתחת הוויאגרה המפורסמת, היה בשנת 0.3 מיליארד דולר בשנת 2004, שמהם הושקעו כ-6% במחקר ופיתוח. משכורתו של יו"ר החברה ב-2000 הייתה יותר מ-40 מיליון דולר, לא כולל אופציות למניות ומניות שקיבל.
ד"ר שכטר טוען שאסור לשכוח שתעשיית התרופות היא התעשייה המסוכנת ביותר מבחינת השקעה, אין שום תעשייה שמתקרבת לסכומי השקעה בסכומים של חברות התרופות. לכן כמה שאתה מסתכן כך הדיבידנדים שלך גבוהים יותר. הרווח אמנם גבוה אך הסיכון ליפול הוא גדול מאוד הדוגמא הטובה היא באייר החברה השקיעה ב 'ליפוגין', תרופה להורדת רמת השומנים בדם. לאחר זמן מה נודע כי לתרופה תופעות לוואי קשות. הגילוי כמעט ומוטט את ענק הכימיקלים והתרופות. באייר ניצלה הודות לבהלת האנתרקס באמריקה, והביקוש העצום שהתעורר לנוגדן האנתרקס שהחברה מחזיקה בזכויות השיווק והמכירה שלו.
פרופ' יורם שפירא מבית-חולים סורוקה, גילה על בשרו את הסיכון הרב שיש בתעשייה הזאת. שפירא, חוקר ב'פורנייר' הצרפתית, עבד על מחקר כשלוש שנים, עד שקיבל הודעה כי הוא מופסק בשל כשל בתרופה שעלול לפסול אותה לאישור ה-FDA, הרשות לבדיקת איכות המזון והתרופות האמריקנית. מדובר באישור המעניק כניסה למזון ותרופות לשווקים של ארה"ב, ובלעדיו לא משתלם להוציא את התרופה. אני בורג קטן במערכת", מסביר פרופ' שפירא, חוץ ממני היו עוד עשרות שביצעו מחקרים במהלך שלוש השנים הללו, קיבלו משכורות, הוטסו לצרפת לפרזנטציה, והכל ירד לטמיון".
ד"ר חיים אביב, מנכ"ל חברת התרופות הישראלית פארמוס (הנסחרת בנאסד"ק), טוען כי עלויות המחקר גבוהות, אך 800 מיליון דולר נשמע לו מוגזם: "ברור שחברות התרופות ירצו לפרסם נתון כזה, אך מחיר פיתוח התרופה כולל, בנוסף לחישובי הכשלונות והמחקרים הקליניים, גם משכורות עתק לבכירים, עלות המטוס הפרטי של המנכ"ל וכו'. לדעתי אפשר להסתדר עם 100-50 מיליון דולר".

פגיעה בחברות היא פגיעה במחקר

ד"ר אביב מוסיף, כי חברות המחקר נשענות על חוק הפטנטים, והדגש הוא על קבלת פטנט בארה"ב או באירופה, כי בשוק מצומצם לא שווה להשקיע. "בכל מדינה מתורבתת יש מודעות גדולה לחוק הפטנטים, וללא החוק, אי אפשר לחקור. במדינות שלא מכבדות את החוק, המחקר מפגר. אם ניקח לדוגמה את האיידס, רק בשנים האחרונות הצליחו למגר את התפשטות המחלה, אבל אם היו מתנים את פיתוח התרופה על-ידי חברות התרופות באספקה לכולם, לא היה היום קוקטייל".
ד"ר שכטר מזהיר, כי פגיעה בבלעדיות של חברות התרופות, עלולה להיות קריטית לגבי ענף המחקרים בעתיד. פגיעה בהכנסות החברות תגרום לירידה בהשקעה בחברות המחקר, ולמשכון עתיד ילדינו"

לאמריקה מותר לשבור את המונופול

חברות התרופות, יחד עם ארגון הסחר העולמי, נאבקות על כל פגיעה במונופול. המאבק לרוב מתנגש עם מאבקם של החולים על חייהם. דרום-אפריקה שניסתה בעבר להילחם במונופול, והתירה יבוא מקביל של תרופות, כלומר לא רק מחברות המחקר עצמן, אלא רכישת תרופות מהודו וברזיל, מיצרניות המעתיקות פטנטים. העתקת פטנט היא עבירה על החוק הבינלאומי, והודו וברזיל התירו אותה בשל מצוקת התרופות באזורן, וכיוון שלא מערכת הבריאות ולא החולים הצליחו לעמוד במחירן הגבוה. בעקבות לחץ של חברות התרופות תבע ארגון הסחר העולמי את דרום-אפריקה על הפרת הסכמים. מנגד, בארה"ב הספיקו כמה מעטפות אנתרקס כדי שהנשיא ג'ורג' בוש יצהיר שאם המצב יחמיר, הוא יפקיע את הפטנט מידי באייר, יצרנית התרופה. ואת בוש אף אחד לא היה תובע.
התביעה חשפה את האסון האמיתי המתחולל באפריקה, והעמידה את חברות התרופות באור מביך. קל להתעלם ממיליוני גוססים כל עוד הם לא נראים ולא נשמעים, אבל התביעה דווקא סייעה ליחסי הציבור של אנשים כמו אחמט. בעקבות זאת הגיעו באחרונה חברות התרופות להסכם עם האו"ם על מתן תרופות בהוזלה של 90%-50% למדינות העולם השלישי. אלא שזה רק תחילתו של המאבק. עבור 5 מיליון נגועים באיידס המחיר עדיין יקר. אחמט אומר, שחברות התרופות צריכות להשקיע יותר מאמץ, ולפצות על שנות הפקרת החולים במדינות העולם השלישי.
"לעולם השלישי", אומר פרופ' יורם שפירא, "עדיף היה אילולא הכיר את העולם המערבי. ההתקרבות למערב רק הקטינה את שיעורי התמותה, רמת החיים לא השתנתה, וזה הגורם לרעב, עוני ומחלות. במדינות העולם השלישי תקציב הבריאות לא עולה על שני דולרים לאדם. לכן חברות התרופות לא רואות במדינות האלה שוקי יעד".

קמטים לפני איידס

"זו טעות להתעלם מהעולם השלישי", אומר משה הלפרטל, פרופ' לאתיקה של הרפואה באוניברסיטה העברית. "ישנה סולידריות אנושית שעושה אותנו לבני אדם. הכלכלה המערבית בנויה על כוח עבודה זול מהעולם השלישי, ויש לנו אחריות כלפי אותו עולם שבצורה זו או אחרת אנו מנצלים. בלי העולם השלישי. מעניין מה יהיה מחיר הג'ינס שחוקרים ילבשו לעבודה". וזה לא הכול, כי התרופות שמפתחות החברות מיועדות לעולם העשיר, שיכול לשלם: "זו הסיבה", לדברי הלפרטל, "שמרבית המחקרים מכוונים כיום לבעיות אסטמה - בעיה מערבית של זיהום - גמילה מעישון או מאבק בשומן. לשוק ייכנסו גלולות נגד קמטים מהר יותר מחיסון לאיידס - שם המשחק הוא כוח הקנייה".
"אנו חייבים לקחת אחריות בתור חברה מוסרית", אומרת פרופ' רות מנור מהחוג לפילוסופיה של הרפואה באוניברסיטת תל-אביב, "איך אנחנו יכולים לבוא להולנדים ולגרמנים בתלונות על כי התעלמו משואת היהודים, כשאנחנו מתעלמים מהשואה בדרום-אפריקה, שואה שאנחנו יכולים למגר".
מה הסיכוי שמחלות שתוקפות את תושבי העולם השלישי לא ימצא מזור, כיוון שלא משתלם לפתח אותן? האיידס היא בעיה משותפת לעולם המערבי ולעולם השלישי, ולכן הושקעו סכומי עתק בפיתוח תרופות וחיסונים למגיפה. "מוסרית, אם לאדם או חברה יש משהו שיכול להציל חיים, אי אפשר שזכות הבעלות עליו תהיה מוחלטת", מוסיף פרופ' הלפרטל. לכן, על המדינה לקחת אחריות וליצור תקרת רווח בכל מה שקשור למשאב חיים, כדי שתהיה פרופורציה בין ההשקעה לרווח. במקרה של מחלות נדירות או מחלות ששכיחות בעולם השלישי, יש לחייב חברות להקצות מתוך המחזור שלהן משאבים לטיפול במחלות הללו.
פרופ' מנור מסכימה עקרונית, אך אומרת כי לא יהיה נכון לתת למדינה אחריות בלעדית. במצב של אחריות ממשלתית בלעדית, שוב כל הביצים יהיו בסל אחד, ואצל הממשלה לא רק הכסף משחק אלא גם הפוליטיקה. כך לדוגמה, לפני 20 שנה ממשלות לא רצו להשקיע במחקר לאיידס, בגלל הדעות הקדומות שזו מחלה של הומואים. במקום לפגוע בשוק החופשי, יש להעלות את רמת השקיפות".

הודו: מעתיקים פטנטים כדי למנוע מגיפות

ארגון הסחר העולמי הציב להודו אולטימטום: לאכוף את חוק הפטנטים עד 2005, ולהפסיק את העתקת התרופות. ספק אם הודו תיכנע ללחץ: העתקת פטנטים הצילה את הודו ממגיפות, שלא ניתן היה לעצרן מהעדר תקציב לשלם לחברות התרופות הגדולות. בנוסף, היא גם יצרה שוק עבודה מקומי ומכניס, ועודדה את הטכנולוגיה באיזור.
כיום פועלות בהודו כ-100 חברות תרופות המעתיקות פטנטים ומייצאות תרופות לעולם הרחב. החברות מוכרות תרופות בפחות משליש ממחירן, בעיקר למדינות העולם השלישי. מהכסף שהרוויחו על ייצור התרופות הגנריות, יכולות החברות ההודיות להשקיע במחקר. למרות זאת, מרבית ההון עדיין מגיע מהעתקת הפטנטים וייצור תרופות גנריות. חברות התרופות מביאות למיצוי את כוח העבודה המוכשר של המדענים ההודים, שבמצב שונה היו בורחים לשווקים מערביים. חברות התרופות ההודיות עוררו את כלכלתה הרדומה של הודו, וצמצמו את יבוא התרופות ל-30% בלבד במהלך 30 השנה האחרונות. ההערכה היא, כי בעוד שמונה שנים יסתכם ייצוא התרופות מהודו בכ-6 מיליארד דולר.

הכותבת היא פעילה במרכז התקשורת העצמאית אינדימדיה