סאראמאגו: "אמרתי את מה שהייתי חייב לומר"

בצהרי היום (שני) הטיל ז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל ומן הסופרים הזרים האהובים ביותר בישראל, פצצה במסיבת עיתונאים ברמאללה. "השיטות שנוקט הצבא של ישראל בשטחים", כך אמר, "מזכירות את שיטות הפעולה של מחנות ריכוז כמו אושוויץ". הסערה הצפויה התחוללה מיד, ובערבו של יום, בראיון טלפוני למלון בו הוא שוהה כעת ברמאללה, סאראמאגו נסער – אבל גם מנסה, אפילו מתחנן, להסביר את דבריו כך שיובנו מעבר לתגובה האוטומטית של ישראלים ויהודים בכל פעם שהמילה "אושוויץ" עולה בהקשר שונה מעט מסבלם הנורא של יהודים בלבד.

- האם באמת אמרת את הדברים כפי שצוטטו?

"כן, אבל אמרתי הרבה יותר מזה, ומי שלא מוכן להקשיב לדברים במלואם, יסתפק בכותרת המרתיחה והמזעזעת בלבד. הגעתי לרמאללה כחלק ממשלחת של סופרים, שביקשה להביע גם סולידריות וגם מחאה. במסיבת העיתונאים פתחתי ואמרתי כי יש לי חלום פשוט ואנושי; כזה שבעיני צריך להיות מובן לכל ילד. חלום על אפשרות של חיים משותפים, של דו-קיום שליו בין ישראלים ופלסטינים".

- החלום הזה נראה כעת רחוק מתמיד.

"ולכן ביקשתי ממארחי הפלסטינים, בדיוק כמו שאני מבקש מן הישראלים, להניח למלחמות בשם האלוהים. מי שרוצח בשם האלוהים הופך את אלוהים לרוצח בפני עצמו, וזה דבר שמשותף לשני הצדדים ולאלוהיהם".

- אבל לא התייחסת, במסיבת העיתונאים, למחבלים מתאבדים בשם אלוהיהם, שרוצחים גם כאן אזרחים באופן שיטתי.

"לא, לא היתה לי התייחסות ספציפית כזאת".

- בשם ההגינות, אינך מצטער על כך?

"אני רק מצר על חוסר היכולת של ישראלים להבין שהפתרון מצוי בידיים שלכם. כשאני מסתובב בראמללה ומגלה שנשים יולדות במחסומים, שאזרחים פלסטינים מקפחים את חייהם בדרך לטיפול רפואי, שדרכי הגישה העיקריות בשטחים חסומות בפני פלסטינים, שהם עוברים התעללות והשפלה מתמדת ושיטתית בידי כוחות הצבא שלכם; אדמותיהם מופקעות מהם בכוח, הם רואים בעיניים כלות את צמיחת הקולוניות שלכם בצד מה שהיה פעם הבתים שלהם – איך בדיוק נקרא לזה?"

- תגדיר בעצמך, בבקשה?

"תראי: תמיד, בכל מלחמה, יש מתים, והפיתוי לדבר בשם המתים הוא עצום, אבל אני מבקש לדבר אל החיים, כאן ועכשיו, ולומר שאינני מבין כיצד עם שהיה בעצמו קורבן למעשי התעללות נפשעים ושיטתיים יכול בכלל להתחיל לחשוב שמכוח היותו קורבן מותר לו להפוך אחרים לקורבנות של כיבוש, השפלה, דה-הומניזציה".

- סליחה, וכשאני איני יכולה לעלות על אוטובוס במדינה שלי, בערים בגבולות הקו הירוק מבלי שאחשוש מפני מחבל מתאבד, שיטתי או לא, שכל מטרתו לרצוח ישראלים – זה לא נסיון לג'נוסייד?

"זה בדיוק הדבר: בשני הצדדים יש רוצחים שמשתמשים באותן שיטות כדי להצדיק את המשך הרצח".

- אז מדוע לייחד את הדברים רק לישראלים?

"כי בידכם להפסיק את הרצח הזה ומייד. אתם יכולים להתיישב עם הפלסטינים ליד שולחן הדיונים, במקום לשאול את עצמכם מהי הפעולה הצבאית הבאה שתנקום ברצח הבא שאחריו תבוא עוד נקמה. וזה מפני שלכם, כישראלים, יש הזכות לשלום בדיוק כמו לפלסטינים".

- היית כאן, בביקורים קודמים, ב"יד ושם". עדיין אתה עורך השוואה בין הנעשה בשטחים לבין אושוויץ?

"הייתי, וראיתי, ובכיתי כילד: אבל באותה מידה עמדו הדמעות בעיניים כשראיתי את מה שראיתי בראמללה, ומתוך אמונה עמוקה שדווקא אחרי אושוויץ אסור שמעשים שאפילו מזכירים במעט את מה שהיה שם יחזרו ויישנו. אני מבקש מקוראיי להבין זאת: בדיכוי שיטתי של עם אין מנצחים במאבק במוסרי, אין מגיעים לשלום, ובסופו של דבר נקברים מתחת לערימת הגוויות של כל המלחמות, מתחת לאבק של ההיסטוריה".

- חוללת שערוריה. דרכת על הנקודה הרגישה ביותר בנפש היהודית-ישראלית. אינך מצטער על כך?

"אמרתי את מה שהייתי חייב לומר. אינני חושש מפני שערוריות או מפני האמת. רק המתים העתידים, המיותרים כל כך, מפחידים אותי".