ארץ הזיתים בגליל המערבי

ראו עוד טיולים בסוף הכתבה

מסלול: ברכב משולב בטיול רגלי, אורך המסלול: כחצי יום

הזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל "זיתים יהיו לך בכל גבולך" (דברים כ"ח מ'). ואכן, הזית מצוי בכל איזורי ארצנו. בטיולנו בגליל מערבי לא נוכל שלא להתפעל מעצי הזית עבי הגזע, המקשטים את צידי הדרכים ומורדות ההרים. כרמי הזית משתלבים היטב בחורש הים תיכוני המפותח באיזור זה.
הזית נערץ תמיד בשל תפארתו, רעננות עליו, חוסן שריריו. ירמיהו הנביא מתאר אותו כך: "זית רענן יפה תאר קרא ה' שמך". אבל כבודו של הזית בא לו בעיקר מהשמן המופק ממנו. לא לחינם פנו העצים במשל יותם ראשונה לעץ הזית כשחיפשו בין העצים להמליך עליהם מלך.
הזית שימש משל ונושא לאגדות רבות. "למה נמשלו ישראל לזית? לאמור לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה, אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא על ידי יסורים" (מנחות כ"ג). במקרא נזכר הזית בסיפור המבול, כאשר היונה ששלח נוח מן התיבה חזרה אליו ובפיה עלה זית. גם בני ישראל בכבשם את הארץ מצאו בה את הזית: "והיה כי יביאך אלהיך אל הארץ ולתת לו כרמים וזיתים אשר לא נטעת" (דברים ו', י'-י"א).
אזור הגליל המערבי היה נחלתו של שבט אשר. עדות לעושרו של האיזור בעצי הזית מעיד הפסוק המספר על שבט אשר כי: "וטובל בשמן רגלו" (דברים ל"ג, כ"ד).

צלבנים, טבטונים, בדואים וישראלים

אם ברצונכם ליהנות מנוף של כרמי זיתים עתיקים סעו דרך כביש מספר 70 המחבר את צומת יסיף עם צומת כברי דרך כפר יאסיף. בצומת כברי פנו מזרחה לכביש מספר 89. לאחר כ-2.5 ק"מ, בצומת געתון, תראו שילוט לדרום-מזרח, ליחיעם. הכביש הצר מתפתל בנוף של צמחייה ירוקה מעל ולעיתים בצמוד לאפיקו של נחל געתון. לאחר כשלושה ק"מ פנו דרומה לקיבוץ יחיעם ולמבצר.
כיום הדרך הזו נוחה למעבר. אולם זה לא היה כך בעבר. בשנת 1940 מתואר מסע למצודת יחיעם כך: "נסענו עד עמקה ומשם רכובים על סוסים. בצהרים הגענו למבצר ג'דין. המבצר הרוס אבל שוכן במקום יפה ושולט על הסביבה. מים אין, כי אם בורות ריקים. האדמה קשה אבל אפשר להכשיר מקצתה, ודרך אין".
גן לאומי מבצר יחיעם נמצא בתוך קיבוץ יחיעם. בחזית המבצר חנייה רחבה. עלו לשוטט במבצר, השרידים מרשימים מאוד. את המבצר הקימו, כנראה, הצלבנים כנקודת משמר במאה ה-12 לצד הדרך שחיברה בין עכו לתבנין שבלבנון. שמו היה מצודת ג'דין. המצודה הצלבנית נמסרה למסדר גרמני עשיר, הוא מסדר הטבטונים, שמרכזו היה במעיליא הקרובה או בשמה הצלבני "שטו דה רוא". ב-1265 הרס הסולטן הממלוכי ביברס את המבצר, לכן נותרו מעט שרידים צלבניים שלמים במקום. באמצע המאה ה-18 כבש המנהיג הבדואי דה'ר אל-עומר את האיזור והקים כאן את אחד ממעוזי שלטונו.
היכנסו דרך שער המבצר ושוטטו בו להנאתכם. ניתן לעלות לתצפית מרהיבה על הנוף מהמגדל המזרחי הבולט, לבקר במסגד או בבית המרחץ הצנוע או באולמות המקורים והגבוהים.
את סיפורו של המבצר בתקופת מלחמת השחרור תוכלו לשמוע בסרטון אור קולי המוקרן באתר. הסרט מתעד בצורה מרגשת את סיפורם של אנשי יחיעם והלוחמים במבצר ובגליל המערבי ערב הקמת המדינה. עדות לקרבות שהתרחשו כאן בזמן המלחמה תוכלו לראות במסלול הטבעתי שהוכשר סביב המצודה - עמדות קשר ותצפית, עמדות ירי, איזור פינוי הפצועים ועוד.

ירידה תלולה וקרירות נפלאה

חיזרו אל מגרש החניה והתארגנו למסלול הליכה של כשעתיים-שלוש בשמורת טבע נחל יחיעם. יש לדאוג לרכב שימתין ביישוב כליל כדי לאסוף אתכם בסיום המסלול. יש לחזור לכביש 70 ולפנות כשלושה ק"מ מדרום לצומת כברי לכיוון היישובים ג'ת וינוח. הפנייה הראשונה שמאלה היא ליישוב כליל (אין שילוט ליישוב). הפנייה הבאה שמאלה (צפונה) לדרך עפר טובה תוליך אתכם בסופה למגרש חנייה קטן, שם תשאירו את הרכב כדי להגיע אליו בסיום הטיול.
הירידה לנחל יחיעם היא מהקצה הדרומי של מגרש החניה של המבצר. המסלול כולו מסומן בסימון שבילים ירוק ואורכו כשלושה ק"מ. זהו אחד מהמסלולים הפחות מטויילים ומהיפים באיזור. הנחל הוא בתחום שמורת טבע מוכרזת, המשתרעת על שטח של כ-1,300 דונם. זהו נחל אכזב אך בהחלט מהנה לטיול. הירידה עד לאפיק הינה תלולה ועל כן יש לנהוג בזהירות מירבית. הנוף המדהים של החורש הפרוש לפניכם ישכיח מליבכם כל רצון לקטר על הירידה התלולה. אם יתמזל מזלכם אולי תבחינו בשפני סלע מתחממים בשמש. בתחתית המדרון, ממש באפיק, תקבל את פניכם קרירות נפלאה, כאן סגר החרש על אור היום.
בחורש המפותח והעשיר שולטים עצי אלון, אלה, ער-אציל ומגוון של מטפסים. התקדמו להנאתכם מערבה לאורך האפיק. צל ולחות ילוו אתכם. פרחי הלוטם הלבנים-וורודים ומקומטים משהו צובעים את הנחל בשלל גוונים. בולטים במיוחד הצמחים קידה ואחירותם, המגוונים את הטבע בצהוב עז.
במהלך התקדמותכם מערבה מתרחב ערוץ הנחל ואופיו משתנה. האפיק פתוח יותר והחורש מפנה את מקומו לשטחים חקלאים, כמובן של עצי זית ירוקים. אלו אותם הזיתים שהזכרנו בתחילת דרכנו אך בהבדל קטן: אלה ניטעו בשנים האחרונות על ידי תושבי כליל.
בימינו גידול הזית כענף חקלאי חשוב רווח בעיקר אצל הפלחים הערבים הקשורים מאוד לזית. לעץ ולפרי שימושים רבים. אפילו לפסולת הזיתים הנותרת לאחר עצירת השמן יש שימושים. הזית מסמל גם את השלום. בסמל המדינה בשני צדי המנורה מופיעים ענפי זית על פירותיהם.

הזית אוכל את לבו

זה הזמן לנוח בצל אחד מעצי הזית ולתפוס קצת שלווה לפני שנסיים את המסלול. בעבר נהגו לשבת תחת העץ ללמוד תורה: "וישבו שניהם תחת הזית והרצה לפניו" (תוספתה, חגיגה ב', ו').
האזינו לאחת האגדות הנפוצות על הניגוד שבין חופתו הירוקה של העץ לבין גזעו החלול של הזית הגורם למביט בו להשתאות. כך מספרת האגדה: ביום מותו של שלמה המלך התאבלו כל שבעת המינים ועצי הגן. לאות צער השליכו את עליהם הירוקים. רק הזית לא השיר את עליו ועמד בהדר חופתו הירוקה. שאלו העצים את הזית "אתה, מלך העצים, הכי לא נאה לך להתאבל על מות המלך?". והזית ענה "אתם השלכתם את עליכם למען יראה צערכם ברבים. אבל אני, צערי כמוס בלבי והוא גדול משלכם, כי הנה יבש לבבי ומח גזעי". ועל זה נאמר אוכל את לבו.
עוד הפתעה מחכה לנו ליד הזיתים, בית שצץ לו משום מקום, בית יחיד, ואחרי מרחק מה בית נוסף. כליל הוא יישוב אקולוגי שנוסד בסוף שנות השבעים. הבתים הוקמו על חלקות פרטיות והם מיוחדים במראם ובאופי המתיישבים כאן.
השביל המסומן מגיע למגרש חנייה כורכרי וממנו נמשכת דרך לצד כרמי זיתים עתיקים. בסיומה מתחברת הדרך לכביש הגישה ליישוב.

רעיה שורקי היא מנהלת אשכול אתרים גליל-מערבי, רשות הטבע והגנים.