אלי אוחנה. אלוף התדמיות

אלי אוחנה הוא דמות אטרקטיבית בנוף הכדורגל הישראלי, אין ספק בכך. השחקן הצעיר שפרץ קדימה בשנות השמונים כגאון כדורגל ואליל נעורים, נישא על גלי ההצלחה הספורטיבית והתדמיתית שלו עד למרכז החיים הציבוריים בישראל של שנות האלפיים.
החיים מחייכים אליו מאז פרש מכדורגל. יש לו מקום של קבע כפרשן בשידורי ליגת האלופות בערוץ הספורט. בנוסף, הוא מככב בתשדירי הפרסומת של 'הד אנד שולדרס', יש לו קהל אוהדים נאמן מירושלים ועד מישור החוף, יש לו חברים פוליטיקאים בעלי כוח והשפעה (ביבי נתניהו, רובי ריבלין ואהוד אולמרט), יש לו כסף, חיים טובים ואפילו פריזורה שנקראת על שמו, אז למה לעזאזל הוא צריך להסתבך שוב בכדורגל כמאמן? למה לעזאזל מכבי חיפה ודומותיה צריכות להסתבך איתו?

ילד מזדקן

אוחנה הצעיר היה מהשחקנים המרגשים והמצליחים בתולדות הכדורגל הישראלי. נער הפלא מהמגרש הישן בימק"א, שהפך לנער השעשועים בפאבים של ירושלים ומכלן, גירה את דמיונם של רבים בישראל ואפילו בחו"ל וזכה בצדק במעמד של כוכב על מקומי. אבל אוחנה הילד הפך עם הזמן לאיש בוגר והיום כבר גבר בגיל העמידה ולמרות שהשארם והכריזמה נשארו, סימני הגיל הופיעו וקריירת הכדורגל שלו היתה חייבת להיפסק מתישהו.
הבוקר שאחרי, שנמתח עד הצהריים (אוחנה מעיד על עצמו כי הוא שונא להתעורר לפני 12 בצהריים), נראה פתאום עגום, סתמי ומשעמם. אוחנה, שלא איבד מעולם משאפתנותו והביטחון העצמי שלו, ניסה לחדש את קריירת הכדורגל הנוצצת שלו - הפעם כמאמן. עם הסביבה התומכת בבירה, הוא לא התקשה לקבל את המשרה הנחשקת של בית"ר ירושלים.

תסביך אדיפוס

החלפת בעלות, סגל בינוני וחיכוכים בתוך המועדון, הפכו את החלום של אוחנה למציאות קודרת וריאלית מדי ובית"ר כידוע סיימה עונה בינונית ביותר. אוחנה נאלץ לעזוב את אמא, בית"ר ירושלים, לזנוח אותה לטובת בעלים חדשים שכבשו אותה, ולמרות שאמא לא מחליפים, נאלץ לחפש לעצמו מקום חדש לממש את חלומו - חלום שהפך לביטוי לתסביך האדיפוס שלו.
השאפתנות ובעיקר הגאווה של אוחנה לא מותירות לו מנוח. אוחנה פשוט לא מסוגל לחיות עם הכישלון שחווה בעונת הרוקי, כישלון שרודף אותו. דבר שמשום מה לא מנע מקבוצות הליגה לתת לו הזדמנות.

כשלונות סדרתיים

בני יהודה קלטה את הנסיך הירושלמי, אולי כפרויקט שיקום שכונות, או שיקום שמו של אוחנה, אבל לבטח לא לשיקום הקבוצה שנשרה ללאומית. מכבי פתח תקווה, קבוצה נטולת שאיפות, עם סקס אפיל של המיון בבילינסון, היתה יותר ממוכנה לתת לו הזדמנות חוזרת בעונה החולפת, לאו דווקא כמאמן, יותר כיחצ"ן. אוחנה הצליח כיחצ"ן, אבל דירדר את הקבוצה לתחתית ובלית ברירה נאלץ לבלוע הרבה רוק ולהתפטר (כי הרי לא יעלה על הדעת שמישהו יפטר אותו).
רצף הכשלונות לא מנע מבני יהודה לבצע החלטה תמוהה, למנותו כמאמן בשנית. לראשונה בחייו זכה אוחנה למעט עדנה, כשהצטרף לחבורה המכובדת של ליאון קונסטנטינובסקי ושייע פייגנבוים והחזיר את הקבוצה לליגת העל, בקושי. עכשיו פתאום, גם מכבי חיפה מעוניינת בשירותיו.

האלופה ואלוף התדמיות

המסע ההירואי והעקשני של אוחנה להשבת כבודו ושמו הטוב, הוא סיפור אנושי מרגש, שעוד עלול להתפתח כאפוס רחב יריעה. השאלה הנשאלת היא הכיצד סיפור חייו, שקיבל תפנית שלילית מאז נכנס לשדה האימון, נשזר בקבוצות הליגה. הילד המוצלח של בית"ר הוא מאמן גרוע עד סתמי במקרה הטוב, כפי שמוכיח הרזומה שלו.
נכון שיש לו שיק והופעה נאה, אבל אוחנה שפורח עדיין בעולם הדימויים, הוא פארסה בעולם האמיתי. אפשר להבין קבוצות כמו מכבי פתח תקווה, בני יהודה או הפועל כפר סבא לצורך העניין, שרוצות לזכות בחשיפה רבה ככל האפשר, על רקע המציאות התפלה שלהם, אבל האלופה ראויה ליותר.

הוא רוצה לאמא

הצלחה של קבוצה כמו מכבי חיפה נובעת קודם כל מהישגיה הספורטיביים ולא מיחסי הציבור שלה. מינוי אפשרי של אלי אוחנה לעמוד בראש המערכת בקרית אליעזר יתברר בוודאי כטעות מרה, גם מבחינה כלכלית. אוחנה אולי מפרשן את ליגת האלופות, אבל את חיפה הוא לא יצליח להוביל לשם. ובעצם, מה שהוא רוצה באמת זה להגשים את החלום הפרטי שלו, עליו נראה שלא יוותר לעולם, לחזור ולאמן את בית"ר.
אם החלום יתממש הוא יחזור לטדי כמצליחן, אבל כמו בכל טרגדיה קלאסית אחרת, אדם אינו יכול להתחמק מגורלו. אוחנה ימשיך לקבל קרדיט בגלל תדמית המצליחן, ובו בזמן להיכשל, להתעלם ולהמשיך הלאה לקבוצה הפתיה הבאה, אולי אפילו מכבי חיפה.