מערת פער ליד סאסא

ארץ ישראל, שזה מושג קצת בעייתי בגלל ההקשרים הפוליטיים שניתנו בשנים האחרונות לצמד המילים התמים הזה, היא בדרך כלל ארץ רצינית, כמעט נטולת הומור. כל מקום בה הוא עתיק וטעון מורשת מורכבת וזכרונות היסטוריים. בדרך כלל מקומות כאלה הם גם קדושים, ואם הם לא, אז הם בדרך להיות.
כמה אירוטיקה אם כן, יכולה להימסך בנופי ארץ כזו? כמעט כלום. מה יכול להיות אירוטי במקום כמו חיפה? מה כבר מעורר את סערת היצר כאשר מסתכלים על קרני חיטין? ובכל זאת יש כמה מקומות שעל אף מורשתם הכבדה יש בהם משהו אחר, קצת נושם יותר בקלות. התבור, למשל. אם הוא לא נראה בעיניכם כמו שד מפואר של ריבה במיטב עלומיה, חזקה עליכם שאתם זקוקים לטיפול דחוף בעיניים, לפחות.
ומזויות מסוימות, אפילו רבות הייתי אומר, מתנשא בליבו של הגליל העליון זוג שדיים מפואר אף יותר מן התבור, והוא הצמד האירוטי חירם ואדיר, שאחינו לארץ קוראים אותם ג'בל טוויל וג'בל עדתיר, ופירושם ההר הארוך (גדול) ואיני יודע מה פירוש השני. הר חירם נקרא כך משום כבוד שנתנה ועדת השמות למבצע חירם במלחמת העצמאות, שאז הושלם כיבוש הגליל העליון וחלק מלבנון (פעם ראשונה...). הר אדיר נקרא בשמו כי הוא מזכיר את צלצול השם הערבי, ובכלל, למה לא כשמתבוננים על הצמד, הוא נראה כזוג העופרים האולטימטיבי, וככל שמשנים את זווית התצפית עדיין הוא נשאר צמד. פעם מימין ופעם משמאל, פעם קרובים פעם רחוקים, אבל לעולם - תואמים להפליא ובפרופורציות מושלמות.
ההזייה תמה כאשר באים קרוב אצל ההרים. הם מכוסים ביערות סבוכים וצפופים של אלונים ואלות ועוזררים וקטלבים וכיוב מיני עצים, שברגיל אנו אומרים עליהם חורש ים תיכוני, אבל כאן הם יער ביערות. יישובים קטנים יש בשוליהם, ומעיינות זעירים בוקעים בסביבתם. אצל גליל עליון כמו גליל עליון, חלקים רבים בו חפים מתגרת ידו של הסולל, הבנאי והיזם, ואלה הם החלקים הירוקים, המיוערים והתלולים.
כאלה הם גם הצמד האירוטי בלב גליל הגויים, שעמוס הוא בדרך כלל בצדיקים ובקדושים ולא במה שבעבורם עולה, רחמנא ליצלן, מחשבת הלצים הזו במוחי. דווקא על הנמוך מבין השניים, הר אדיר, הקימו כבר אבות אבותינו מצודה, לנטור ממנה את לבו של מרום הגליל. לא הרבה דרכים עתיקות צלחו את החלק הזה של הארץ, שיערותיו ומתלוליו לא נחשבו בעבר כנכס גדול. יש להניח שהמצודה הוקמה כדי לצפות ממנה אל מרחקים גדולים, שאכן המעפיל אל הפסגה רואה מיד את דרומו של לבנון ואת כל מה שבין רכס הסולם והחרמון, וזו כברה נאה של ארץ ובה נכסים הרבה, נחמדים מאין כמותם.
היום, על מקומה של המצודה, הקים הצבא מחנה משלו, שאנטנות גדולות מזדקרות ממנו ומגביהות מעל פסגת ההר כחניתות הנשלחות אל השמיים. כביש צר מאוד מטפס במעלה ההר אל שער האנטנות והבא בו ברכבו נאלץ לשוב ריקם, אך שביל מסומן בצבע ירוק מקיף את הגדרות, חומק בין העצים, וכנחש בשדה מתפתל במהירות פעם ימינה ופעם שמאלה, נמלט אל המדרון ונעלם מעין רואים. השביל שוב נגלה בקרחת יער קטנה, שיפה לעמוד בה ולהתבונן על הגליל ועל הלבנון ועל הגולן, ולנשום אוויר צלול שהוא חריף בנחיריים, ומחריף אותו אף יותר אד קליל המיתמר מן האיזוב והקורנית, הצתרה והמרווה, שנדרסים מתחת לרגליים, מתנפצים מעט ביבשותם ומנמרים את האוויר בניחוח המשכר של החורש, הוא היער בגליל.
השביל יורד אל בקעה רחבת ידיים, עמוסה לעייפה בגני תפוחים, מרושתת גדרות אבן ותיילים של ברזל. 'הדולינה של סאסא', כך נקראת הבקעה, ומשמעות השם המוזר הוא שלבקעה זו זורמים מי הגשמים מן ההרים ואין להם מוצא בערוצו של נחל, והיא נמלאת בחורפים במי גשמים כבריכה. יש אומנם מוצא לבקעה כזו - דולינה - והוא פיית צינור טבעי, ממש כבכיור מטבח. הצינור הוא מערה שהטבע יצר בתהליך איטי ומופלא, אשר בו מים ממיסים את הסלעים. יש והם יוצרים בהם צורות פסלים, ויש שהם מרחיבים את הסלעים ומרדדים אותם, נוגסים בהם ומעצבים בהם עמק סגור, הוא דולינה, כמו כאן. ויש והמים מחלחלים במעבה האדמה ויוצרים מערות נטיפים מפוארות ומפותלות, או מערות סתם, ללא נטיפים. וכאן, בדולינה של סאסא, יצרו המים הממיסים צינור שמהלכו עלום, כי הוא יורד אל מעבה האדמה.
פיית הצינור היא המערה הנקראת מערת פער, שהיא בור גדול ובתחתיתו סדק שבו נמלטים המים בקול סאון וקצף מן העמק אל התהום. המערה מוקפת בעצי חורש גדולים, נהדרים בזקנתם ובקומתם, צמרותיהם חופות זו על זו וכולן יחד גוהרות על המערה ככיפת ירק ענקית, מקדש צל מן החמה ביום והיכל שירה אדיר לציפורים בערב.

איך מגיעים

על כביש הצפון, מס' 899, פונים בין הק"מ ה-30 וה-31 לכביש צר ועולים להר אדיר. השביל היורד מההר לדולינה של סאסא מסומן בשטח ובמפת הטיולים וסימון השבילים מס' - 2 בצבע ירוק. מי שבוחר לבקר רק במערת פער, ימצא אותה בין סאסא וג'ש, היא גוש חלב העתיקה. אם כבר הגעתם: ג'ש, גוש חלב - כפר משגע ביופיו. כנסיה יפה בפסגתו, מוזוליאומים עתיקים בשדותיו, בית-כנסת עתיק בכרם זיתים במורדותיו, ומי שמחפש קברי צדיקים אז גם כאלה יש שם; הר מירון - מה נאמר שעוד לא נאמר על ההר הכי גבוה בישראל ממערב לירדן? יער ונחלים ומעיינות ופרחים ותצפיות ואוויר טוב? אז הנה אמרתי.
בית-הכנסת העתיק של ברעם - בפארק שהיה עד מלחמת העצמאות כפר מרוני נוצרי, ממנו נותרו הכנסיה וכמה הריסות בתים. תושביו התפנו ממנו בשלום ועברו לאלג'ש עם הבטחת הצבא כי עם תום הקרבות ישובו לכפרם. למרות פסיקה חוזרת ונשנית של בג"צ לטובת אנשי ברעם, המדינה טרם אפשרה להם לחזור לבתיהם. על אדמותיהם הקימו יישובים יהודיים ובהם גם כאלה של השומר הצעיר, שלא יגידו שאין זיוף בחיים.