פחות נמרים

כאשר בעל הבית מרוויח הון, כולם מחייכים. ותנאים שכאלה הם חממה מתאימה לפרויקטים ייחודיים, ראוותניים, בעיקר יקרים. ומה קורה כאשר בוקר אחד הוא מתחיל להפסיד? זה כבר סיפור אחר לגמרי, כמובן.
מאז נרכשה יגואר על-ידי פורד, היה תסריט אימה שכזה שמור עמוק במוחו של כל אחד מאוהדי היצרן מקובנטרי. והסיוט הזה מתגשם, כפי שנוכחנו לדעת לפני כשבוע עם ההחלטה הרשמית על הקפאת ה-F טייפ, רודסטר דו-מושבית עתידית של היצרן הבריטי.
וזאת המכונית עליה אמר ז'אק נאסר, נשיא פורד, כי "רק טיפשות תמנע ממנה להגיע אל פס הייצור". זו הרודסטר שהייתה בת טיפוחיו של וולפגנג ריצלה, ראש קבוצת מכוניות היוקרה של פורד, שהבטיח אף הוא כי "בכל מקרה נמצא את המקום לייצר 25,000 יחידות ממנה".
אבל שני ההורים המסורים כבר אינם בפורד, ושמועות עקשניות טוענות שעזיבתו של ריצלה את קבוצת "פרמייר" (אליה שייכת יגואר) נבעה ישירות מביטול הפרויקט. ביגואר טוענים שבסך הכל מדובר בהקפאה ל-12 חודשים של שלב הפיתוח, שהייתה אמורה להגיע לשוק ב-2004. אבל כידוע, לא פעם אפשר גם לקפוא למוות.

נולדה בדטריוט

בכל מקרה, קורות חייה של ה-F מוזרים למדי. את חייה החלה המכונית בדטרויט 2000, כרודסטר קטנה עם מנוע קדמי והנעה אחורית (על בסיס ה-S הסטנדרטית יותר). תגובות הקהל היו נלהבות, מה ששיכנע את פורד ויגואר ללכת עוד יותר רחוק. וכך אכן התכוונו לעשות.
התוכניות "ההן" אמורות היו להפוך את ה-F לבעלת מנוע מרכזי, ולהציע מתחרה בריטית לבוקסטר של פורשה, עם שלדת אלומיניום שתשמש מאוחר יותר גם אסטון מרטין קטנה. אלא שבסופו של דבר הוחלט שאותה אסטון קטנה-זולה (יחסית כמובן, שהרי מחירה אמור היה להתקרב לזה של 911) תשתמש דווקא במבנה מסורתי של מנוע קדמי והנעה אחורית.
וכך נותרה לפתע ה-F לבדה, מה שהקטין כמובן את סיכוייה להגיע לייצור. זאת, בהתחשב בהערכה בעייתית של 25,000 יחידות בשנה בלבד. כדאי לדעת כי כמות שכזו מהווה בעיה - זוהי מחצית מתפוקת ייצור מקובלת לדגם רגיל, כפולה מזו של מכוניות מיוחדות המיוצרות בעיקר ביד.

גם R ו-X

אולם ביטול או הקפאת ה-F מסמלים גם שינוי בעדיפויות ובמטרות של יגואר בשנים הקרובות. כי בפורד רוצים כעת לראות ביגואר יותר רווחים כספיים ומכירות, ופחות ביסוס תדמית ספורטיבית עם דגמים שיציתו את הדמיון. ולמרות שה-F היא הדוגמה המתוקשרת ביותר, היא אינה היחידה. כי באותה הזדמנות הוקפאה גם תוכנית לייצר גרסת ה-R ליגואר X הקטנה, שהייתה אמורה להתחרות ב-M3 של ב.מ.וו. ביטולה בסמוך להקפאת ה-F אינו מקרי: שתיהן היו אמורות להשתמש במנוע V6 בנפח 3.0 ליטר המשודך למגדש-על.
בטווח הארוך יותר נראה שגם מחליפת ה-X תסבול מהמדיניות החדשה. ריצלה שאף ליצור פלטפורמה חדשה בעלת הנעה אחורית, שתשמש את היגואר הקטנה, יחד עם בנות נוספות לקונצרן כמו לינקולן ואולי אף וולוו. הוצאת לינקולן מחטיבת "פרמייר" סמנה כנראה את סופה של תוכנית זו ולפחות כרגע נראה שה-X הבאה תמשיך להשתמש בפלטפורמת הנעה קדמית.
ויש קורבן נוסף בדרך. זו בהחלט עלולה להיות קבוצת הפורמולה 1, שלמרות הבטחות על עתיד טוב יותר מפעם בפעם, עדיין אינה מספקת את התוצאות החיוביות להן ציפו ממנה. מיותר הרי להזכיר כי אחזקתה עולה לפורד הון מכביד. וכנראה לא צריך לספר כי יש בקונצרן מספיק בעלי כוח שמאסו בהוצאה שאינה מניבה פירות.

דיזל וסטיישן

אך יש גם צד חיובי לעניין. כך למשל תאפשר הקפאת דגמים ספורטיביים לקדם במהירות גדולה יותר פרויקטים שימושיים ורווחיים בהרבה, המהווים שינוי של ממש בתפיסה הקלאסית של יגואר. זו האחרונה לא ייצרה מעולם - באופן סדרתי - מכונית סטיישן. אבל בפורד בטוחים שגרסה כזו ל-X תשפר את המכירות באופן משמעותי. לכן ינסו שם להקדים את הצגתה מ-2004 כבר לשנה הקרובה.
יגואר גם נמנעה מלהציע מנועי דיזל בעבר, עוד תחום בו לפי פורד ניתן לייצר ממון רב. אז בפורד כבר עמלים היום יחד עם פיז'ו על פיתוח מנועי דיזל גדולים עם שישה צילינדרים. ולכן נראה כי התכנית להציג מנוע V6 מסילה משותפת ב-2004 תוקדם אף היא.

בקצה המנהרה

אולם למרות שנראה כי מדובר בכיוון שמרני ומאד לא מלהיב, יגואר מתכננת בכל זאת מספר דגמים מעניינים. כך למשל תוצג בתערוכת פאריז הקרבה XJ חדשה, ספינת הדגל המדוברת והכל-כך חשובה. למרות דמיון גדול במראה לדגם הוותיק והמוכר בעל הקווים הקלאסיים-חתוליים, הרי שמתחת לעור תציג המכונית טכנולוגיות מתקדמות ביותר ובראשם שלדת אלומיניום קלה. זו גם תחזיר לאולמות התצוגה את הכינוי XJ6 שפיאר את אחורי יגואר בתחילת דרכה של ה-XJ. אולם הפעם יהיה זה מנוע V6 ולא "שישה בטור" המפורסם של יגואר. בהמשך הדרך נראה גם את ה-R עם גרסה מוגדשת למנוע ה-V8.
והשלדה המתקדמת של ה-XJ תשמש בעתיד גם את מחליפת ה-XK. הקופה הגדולה של יגואר תנטוש בכך - סוף סוף - את הפלטפורמה שמקורה ב-XJS (המשמשת אגב גם את אסטון מרטין ב-DB7). האם ה-R קופה שהוצגה בפרנקפורט מלמדת משהו על מחליפת ה-XK?
איאן קלום, ראש מחלקת העיצוב של יגואר, הבטיח לנו בזמנו כי ה-R אינה "משחק מקדים" לאף מכונית בהיצע של יגואר, לפחות לא R גדולה מה-XK העתידית. אולם באותה נשימה (כמעט) הדגיש כי המכונית הזו מציגה את העתיד העיצובי של יגואר מבחינות רבות, בעיקר מראה החזית. אם להתייחס להעדפות האישיות של קלום, הרי שה-E הישנה נחשבת בעיניו למכונית החשובה במורשת של יגואר, ולכן ינסה לשלב גם התייחסות אליה ביורשת ה-XK. אנחנו ממתינים.