"אבא - אמא מתה, כולם מתו"

"אביה אמרה לי: 'אבא, אמא מתה. כולם מתו". כך סיפר בועז שבו, אחרי מפגש קשה עם בתו אביה, שנפצעה מיריות מחבל שחדר לביתם באיתמר, ורצח את אמה ושלושת אחיה.
בסוף השבוע שהה בועז שבו ביישובו איתמר, מתקשה לעכל את האסון שפקד אותו. בערבו של יום חמישי רצח המחבל שחדר לביתם את אשתו רחל, ושלושה מבניהם: נריה (15), צביקה (12) ואבישי (5). לאחר הפיגוע עלה ביתם באש. ביום שישי הובאו לקבורה הארבעה וכן שכנם, יוסף טויטו (30), שנהרג כשבא לעזור למשפחה. במחלקות לטיפול נמרץ בבתי החולים "שניידר" ו"שיבא" נותרו הבן עשהאל (10), שנפצע באורח קשה, והבת אביה, (13), שנפצעה באורח בינוני. כשיצאה השבת הגיע שבו לראות את שני ילדיו המאושפזים.
בחדר היחידה לטיפול נמרץ במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, שבו מאושפזת הבת, ישב אמש שבו כשהוא לא מרפה מתמונת בנו צביקה ז"ל. "אתם יודעים מה זה יד ימין? צביקה הוא יד ימין שלי. איך עושים לילד כזה דבר?" שאל. עיניו כבר היו יבשות מדמעות, חולצתו קרועה כמנהג האבלים. "הצלחתי להציל כמה תמונות מאלבום מחורר בבית שנשרף".
את הרגעים המחרידים שבהם נרצחו אשתו וילדיו לא ישכח בועז שבו לעולם. "כשהגעתי למחסום בדרך הביתה אמרו לי שהיה אירוע באיתמר, שחדרו מחבלים לבית. הייתה לי תחושה רעה. לא יודע איך, אבל ידעתי שזה היה הבית שלנו. רחל לא ענתה בסלולארי או בבית. גם נריה לא ענה. בבסיס אמרו לי שלא יודעים לאיזה בית חדרו, אז התקשרתי ושאלתי שוב, אבל הפעם לא הזדהיתי בשמי. אמרתי 'נכון שזה הבית שממול הבית של האחראי-ביטחון?' אמרו לי שכן. אמרתי 'אני האבא'. הגעתי קרוב לבית. אלוף הפיקוד עצר אותי. החיילים משכו אותי הצידה והסתירו לי את הגופות. לא ראיתי שרחל שוכבת לידי ולא ראיתי את הילדים. רק אחר כך ישבתי ליד רחל. ראיתי את צביקה. המראה שלו היה נורא. אני לא יכול אפילו לתאר.
את הרגעים הללו לא תשכח גם הבת אביה. לאחר שהמחבל רצח את אמה ושלושת אחיה, הוא עלה לקומה השנייה, שם היא הסתתרה מתחת למיטת הוריה. אבל כשהיא מתארת את הזוועה שעברה עליה בבית היא לא בוכה. היא לוחשת, בגלל כאבי הפציעה.
"אמא ואני ראינו טלוויזיה בקומה למעלה, כששמענו יריות מלמטה", היא שיחזרה. "אמא ירדה ואני נכנסתי מתחת למיטה. כיביתי את הטלוויזיה. שמעתי את אח שלי צועק והרבה רעש, ואז היה שקט. ואז נכנס המחבל לחדר. ראיתי את הרגליים שלו כשאני מתחת למיטה. הוא לא ידע שאני שם. הוא יצא מהחדר וירה בחדרים שמסביב. ואז הוא נכנס לשירותים הקרובים בחדר של ההורים שלי, שבו התחבאתי. שמעתי אותו פותח את הברז וסוגר אותו".
כשאביה הפצועה מתארת את הרגעים שבהם הסתתרה מתחת למיטה כשהמחבל שרצח את המשפחה נמצא איתה באותו חדר, קשה שלא להצטמרר. "המחבל התיישב על הרצפה לידי ושמעתי אותו מחליף מחסנית", סיפרה. "לא ראיתי את כולו, רק את הרגליים שלו. פתאום מישהו ירה ונהיה חושך. המון חיילים הגיעו וזרקו רימון אחד. לא קרה כלום. אחר כך היה הבום השני, ונפגעתי בבטן. המחבל נכנס שוב לשירותים, ואז הגיעו החיילים. לא פחדתי, לא יכולתי לחשוב על כלום, פשוט ברחתי משם".
כשפונתה אביה החוצה, לקבלת עזרה רפואית, הבינה את ממדי האסון. "כשיצאתי ראיתי את הבית הרוס. הבנתי מה קרה. משם לקחו אותי לאמבולנס, למסוק ולבית החולים. עד עכשיו לא פחדתי לגור באיתמר, אבל עכשיו אני כבר לא יודעת".
אמש נפגש בועז עם בתו הפצועה. "אני מקווה שהיא תתגבר נפשית", אמר האב לאחר שביקר את בתו בחדרה. "היא הרי עברה את כל הקטסטרופה. היא אמרה לי ששמעה את אבישי צועק 'איי' ואז מת. אמרתי לה שתהיה חזקה בשביל כולנו. היא תקבל הכל ממני עכשיו. שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך לגור באיתמר. היא לא יודעת, וגם אני לא יכול להחליט עכשיו. הילדים הגדולים שלי, יריב ועטרה, רוצים להישאר. מבחינתי הכל תלוי בילדים. אף פעם לא חשבתי לעזוב. הייתי ממקימי המקום, אבל אני אעשה מה שיהיה לילדים טוב. לבית הזה אני לא אחזור לעולם. זה ברור לי. אין סיכוי".
ביום רביעי יעלה בועז לגן הוורדים בירושלים, שם ישב שבעה לאות מחאה. "חוץ מהאבל הפרטי שלי, כל העולם צריך לדעת עם מי יש לו עסק. איך אפשר להרוג ילד בן חמש שיושב במיטה שלו? אי אפשר לקבל דבר כזה".