מת מפקד חיל האוויר לשעבר בני פלד

מפקד חיל האויר לשעבר, האלוף (מיל') בני פלד (74), מת אתמול (שבת) לפנות בוקר בביתו שברמת השרון. פלד מת לאחר מחלה קשה. הוא הניח אחריו שלושה ילדים, שניים מהם טייסים, ושמונה נכדים.
בנו יורם סיפר ל-ynet: "המשפחה היתה אצלו תמיד בעדיפות שניה אחרי המדינה. הוא השקיע הרבה מרץ בעבודתו הציבורית, איש צנוע שלא חיפש כבוד וכיבודים, לא נדחף ולא היה איש פוליטי. הוא היה מוכשר בצורה בלתי רגילה ויש אומרים אפילו גאון. מה שיש היום בחיל האויר זה בזכות ראיית הנולד שלו".
על מותו סיפר הבן: "היום הוא קרא לכולם. עמדנו סביב מיטתו והוא נפרד מאיתנו בצלילות ובצורה מדהימה. אחרי 10 דקות הוא נרדם ומת. הוא אמר לנו שיש בסלון פעמון שקיבל כשהיה מפקד חיל האויר, וביקש שכשימות, נצא החוצה, נצלצל בפעמון ונקרוא: 'מת משוגע שחשב שהיהודים מסוגלים להקים מדינה'".
(עוד על משנתו של בני פלד ראו גם: עופר שלח - "האיש שקרא לילד בשמו")

התחיל כמכונאי

בנימין (בני) ויידנפלד נולד בתל אביב ב-1928. לאחר לימודים בגימנסיה הרצליה ושירות במשטרת היישובים בגליל העליון החל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון.
לקראת מלחמת העצמאות הוא התנדב ל"שירות האויר" ובשל חוסר מקום בקורס טיס נשלח לקורס מכונאי מטוסים. בתחילת 48' החל את שירותו כמכונאי מטוסי אוסטר בשדה דב ומאוחר יותר הוצב בשדה התעופה עקרון (כיום תל נוף). ב-49' הוא החל את קורס הטיס אותו סיים בהצטיינות. פלד המשיך לעשות חיל בשירותו ונשלח לבריטניה לקורס הסבה למטוסי סילון. בשובו לארץ מונה לתפקיד סגן מפקד טייסת ובהמשך נשלח לצרפת כדי לבחון מטוסי קרב לשירות בחיל האויר.
במבצע קדש נפגע מטוס ה'מיסטר' של פלד והוא נאלץ לנטוש אותו. בכך היה לטייס הראשון בחיל האויר שנטש מטוס בעזרת כיסא-מפלט. הוא הסתתר במשך שעות כשהוא פצוע, עד שחולץ, 240 ק"מ מעומק שטח האויב.
ב-1962 סיים פלד לימודי אווירונאוטיקה בטכניון ומונה למפקד בסיס חצור, תפקיד אותו מילא במהלך מלחמת ששת הימים. בהמשך שירותו הוא מונה לראש מחלקת אויר. ב-1969 הוא "הושאל" לתפקיד משנה למנכ"ל התעשיה האוירית, ולאחר שובו לחיל, מונה למפקדו, תפקיד אותו מילא במהלך מלחמת יום הכיפורים. ב-1977 סיים את שירותו והעביר את הפיקוד על החיל לדוד עברי.
לאחר השירות מונה פלד לנשיא חברת "אלביט" וב-1989 פרש לעסקים פרטיים.

"שאני אגיד לגולדה לצפצף על הבית הלבן?"

בראיון לקובי מרינקו בבטאון חיל האויר, סיפר פלד על התקופה המתוחה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. "מ-1971 עד 1973, כל מה שחיל-האוויר עשה זה תוכניות נגד טילים, תוכניות שלא שוות פרוטה, אם אתה לא יוזם את המתקפה"
"בשבת אני מקבל טלפון מדדו, בארבע בבוקר: 'בני', הוא אומר, 'נפל הפור. הערב תהיה מלחמה. מתי אתה יכול להיות מוכן ומה אתה יכול לעשות?' אמרתי שאני רוצה לתקוף את מערך הטילים הסורי ושאהיה מוכן בסביבות 11. הוא אמר לי: תגלגל. אני הולך להשיג אור ירוק".
"בשבע ומשהו נכנס המטאורולוג ואמר: 'המפקד, כל הרמה מכוסה עננים. אי אפשר לתקוף'. אמרתי: 'או.קיי, נתקוף את שדות התעופה שלהם'. באתי לרמטכ"ל ואמרתי לו שאני מבקש לשנות את המטרה. הוא אמר לי קדימה. נתתי פקודה לשנות את הכל. בעשר וחצי התקשר הרמטכ"ל ואמר: 'אני מאוד מצטער, גולדה לא מאשרת'. שאלתי איך זה יתכן. הוא ענה: מהבית הלבן הודיעו לגולדה שאם פותחים באש – אין יותר סיוע. אז מה אתה רוצה שאני אעשה? שאסע עכשיו לגולדה ואגיד לה לצפצף על הבית הלבן?'"

"אם תיסוגו - אני חוזר עם עוזי ויורה בכולכם"

מקרה אחר ממלחמת יום הכיפורים אותו מתאר פלד בראיון מעיד על התנהלותו מול המטכ"ל. "המצרים בנו על התעלה 14 גשרים. לאחר שנכשלה התקפת הנגד שלנו ביום הראשון, החלו במטה הכללי בראשות סגן הרמטכ"ל טליק, לתכנן נסיגה של כ-40 ק"מ. יצאתי ממרתף הדיכאון הזה, מהבור של הירוקים, בטריקת דלק ואיימתי על כל הקצונה הבכירה – אם תמשיכו לתכנן נסיגה, אני אישית חוזר לכאן עם העוזי שלי ויורה בכולכם (...) עד היום הטיח סביב דלת הבטון הזאת סדוק. חזרתי לבור של חיל האוויר והוריתי לתקוף את הגשרים. הם הושמדו כולם במחיר של שלושה פאנטומים".

"פרס אכל את הכובע"

פלד מספר בראיון שהרגע הדרמטי ביותר בכל ארבע וחצי שנותיו כמפקד חיל האוויר היה מבצע אנטבה. "הממשלה כבר החליטה להיכנע לדרישות החוטפים, וגנדי, שהיה יועץ ראש הממשלה לטרור, כבר נשלח לפריס כדי לנהל משא-ומתן. הייתי על סף התפטרות ואפילו אמרתי לחברים שלי, שאם ממשלת ישראל תיכנע ותמסור מחבלים – אני מתפטר. והיא נכנעה במאה אחוז לכל אורך הדרך עם הסכמת האופוזיציה. לזכותו של שמעון פרס ייאמר, שהוא לא רצה שישאלו יום אחד אם מישהו בדק בצה"ל אם יש אפשרות למבצע. אז הוא הלך ושאל את הרמטכ"ל. הרמטכ"ל, כשנשאל, היה חייב לספק תשובה. אז הוא שאל אותי. אני אמרתי לו שיש מה לעשות. "עוד באותו לילה הצגתי לשמעון פרס, שהיה אז שר הביטחון, את התוכנית. פרס אמר לי: 'בני, זאת תוכנית שרלטנית, מסוכנת ופזיזה, בלי סיכוי להצלחה'. אחרי זה הוא כמובן אכל את הכובע.
עוד סיפר פלד על האירוע בו נפגע מטוסו של בנו, יורם, שנטש מעל התעלה. "ארבע שעות ידעתי שהוא מת, אבל אני מוכרח להגיד, שהייתי אטום לחלוטין. כשהוא קיבל כנפיים, התרגשתי. אפילו מאוד. אבל כשהפילו אותו במלחמת יום הכיפורים, לא התרגשתי. אחרי ארבע שעות קיבלתי פתק שהוא חי. בזה נגמר כל העניין".