עמק בית שאן

הגלבוע, המתרומם כקיר גבוה ומפריד בהגיון מפתיע בין הזעף הגדול של צפון השומרון לגני הפריחה הציונית של עמק בית שאן, יכול אומנם להיחשב להתגשמות קללתו של דוד המלך, "אל טל ואל מטר עליכם" וכו', אלא שבאה הקרן הקיימת וכיסתה חלק נכבד ממנו ביערות, בחלק אחר התפתח מחדש החורש אחרי שנפגע מרעיית יתר במשך דורות, שלא לדבר על פרחי הבר שהופכים את הגלבוע בחורף לוודסטוק של הרי הארץ.
מי שמעולם לא עמדו במבחן הקללה אלה מרגלותיו של ההר היפה. גבולו עם עמק בית שאן הוא גבול טקטוני, ובמלים יותר 'אכזריות': הפעילויות הגיאולוגיות הקטסטרופליות שעיצבו את פני השבר הסורי אפריקאי הן שקבעו כי בבסיס ההר יהיו סדקים ושברים עמוקים אל תוך קליפת הסלעים של כדור הארץ.
לעובדה המרגשת הזו יש כל מיני תופעות לוואי, שהמבורכת מכולן היא מעיינות רבים ושופעים בעמק בית שאן. מבועים בכל פינה, חישות קנים וסבכי פטל, בריכות, ערוצים זורמים ותעלות אינספור שמרשתות את העמק - הם ההוכחות למה שסיפרתי.
יש לו פרק חיים עצוב לעמק, בגלל שנים של הזנחה. זה קורה אצלנו לא מעט בימי מלחמות, בעוון שלטון זר שאינו משקיע כאן מי יודע מה, כאשר מערכות החוק מתרופפות ופורעי סדר באים תחתיהן, ומבריחים את האיכרים מאדמותיהם. ואז, רק הבדואים שנותרו באזור מתעניינים במים לצורך השקיית עדריהם, ולשתייה, אבל לא לחקלאות. כיוון שכך, המים הרבים נקווים 'סתם' בשטח והופכים לבצות. היום, משכל מה שהתרופף חוזק והמלחמות עדיין לא זועמות כדי להמיט חורבן חדש, נוקזו הבצות והפכו לבריכות דגים, והבדואים נעלמו, כך שהכל בסדר. העמק שוב ממלא את תפקידו הרומנטי והציורי כפתחו של גן העדן.

אפשר גם לתעות בדרך

נחל הקיבוצים, אחד מעורקיו הפועמים של העמק, מקבל את מלוא פניו המופלאים בקטע שבין תל שוכה, זה התל עם מבנה הבטון העגול, המצדית מימי האנגלים, שנקרא היום 'מצפה השלושה', לבין בריכות הדגים של מסילות. כאן הוא רחב, עתיר זרימה, ובפינות שונות שלו אפשר לכייף לא רע, אם זה לא בשבת.
אם בכל זאת מישהו נופל על המקום בשבת, חזקה עליו שיתחבט במרק סמיך של בשר אדם, חי, בועט, ממנגל ומעלה אבק גדול בגלגלי מכוניותיו, ובעיקר צפוף.
שמו של נחל הקיבוצים מתאים לסביבה הסוציואקונומית שלו, אבל הוא גם תרגום השם נהר אלג'ואמע, כלומר, הנהר המקבץ, המאסף את המוני המעיינות והפלגים הקטנים ממרגלות הגלבוע, בדומה למה שעושה הערוץ השכן, נחל עמל, הוא נהר אלעאצי. אותו אלעאצי, שוותיקי העמק מכנים באשכנזיות מופלגת אסי, הוא גם זה שבריכתו הגדולה היא הסחנה.
בתל שוכה מצטרף אל נחל הקיבוצים נחל שוקק, שהוא פתחו האמיתי של גן העדן, כפי שחז"לינו הגו בחיבה אודות העמק. ושוב, ותיקי העמק, שהם ספר ההיסטוריה החדש שלנו, עוד זוכרים אותו בשם אלג'וסק, שהוא ארמון, ומתייחס מן הסתם לטחנת הקמח הגדולה שעד היום עומדת על בריכת האגירה המכוסה פטל של עין ג'וסק, עין שוקק. הדרך אל הטחנה והמעיין היא כמו זו שמובילה אל הטרנספורמטור המגעיל שעומד על יד הפטל ועושה קולות של חשמל.
ולתועים בדרך, לא נורא. הפיצוי על כל התעיות הוא בסוף, במים הקרירים והמופלאים של המעיין בצל שרידי הטחנה. ולו אני חז"ל, את פתחו של גן העדן לא הייתי מפזר על פני כל עמק בית שאן, אלא מרכז את כולו רק במעיין הזה.

איך מגיעים

לעין שוקק ונחל הקיבוצים אפשר להגיע ברכב, עדיף ברכב שטח, והטוב ביותר ברכב לא שלכם. נוסעים בדרך עפר מסומנת בשחור במפת הטיולים וסימון השבילים מס' 3. הדרך מסתעפת ממפגש כביש 669 עם כביש 6667 (מבית שאן לניר דוד). כקילומטר וחצי אחרי המסעף, פוגשת הדרך השחורה דרך עפר חקלאית העולה ימינה אל סוללה של בריכות דגים. קצת יותר מקילומטר בדרך הזו, ומצד ימין (למטה) נראה עין שוקק.
דרך אחרת היא לנסות לצלוח ברגל את אפיק נחל שוקק ותעלותיו מתל שוכה. לא קשה, בהחלט אפשרי. וגם דוקר.

עוד בסביבה

1. הסחנה - גן השלושה, על שם שלושה יהודים שנרצחו בסביבה זו בתקופה הקשה של מאורעות המרד הפלסטיני ב-1939-1936: חיים שטורמן, דוד מוסינזון ואהרון אטקין. בריכות, סביבה מגוננת, שירותי פינוק ואווירת פיקניק. זהו גן לאומי והכניסה בתשלום; 2. עין מודע - מעיין מסודר, ליד רשפים. דרך רכב מסומנת בצבע כחול מוליכה אל בריכה יפה. לא לרחצה, כן לרומנטיקה. לא בשבתות בגלל הצפיפות, וכן לשמור על הנקיון, אחרת יגידו עליכם, בצדק, שאתם מטנפים; 3. עתיקות בית שאן - האתר הארכיאולוגי הכי בומבסטי בארץ אחרי ירושלים. יותר זול מפומפיי.

טריוויה

מי שכינה את עמק בית שאן 'פתחו של גן העדן' היה רבי אשתורי הפרחי, יהודי מאנדלוסיה שבמאה ה-14 תייר בארץ, חקר אותה, ועת שהתגורר בבית שאן כתב את ספרו בן האלמוות כפתור ופרח. חזקה על אותו אשתורי הפרחי ששירך רגליו גם במה שנקרא היום בפינו נחל הקיבוצים ועין שוקק. וכך הוא כותב על סביבתו אשר ראה ובה חי:
"בית שאן... יושבת על מים רבים, מי מנוחות, ארץ חמדה מבורכת ושבעת שמחות. כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה...
"ומה שרדפתי אחר זאת החקירה, לא מפני שזכני האל ית'(ברך) לשבת בה לבד, אלא שלא למעט גבול נחלתינו ממיעוט ידיעה... ומה שאני משים לפני בית שאן, כנקודת העגולה להוציא ממנה ההוראה אל כל המקומות, מפני שהיא באמצע ארץ ישראל בקירוב... היא בטבורה של ארץ ישראל".