תשעת הילדים נותרו בלי הורים

"ראיתי את הראש של אמא מרוסק. מה יהיה בתחיית המתים? האם אמא תקום עם ראש שלם?" את השאלה הקשה והנוראה הזו שאל בסוף השבוע אחד מילדי משפחת דיקשטיין, שהפכו בבת אחת ליתומים.
בפיגוע הירי ביום ששי נרצחו יוסף יעקב דיקשטיין, בן 44, רעייתו חנה, בת 42, ובנם שובאל בן העשר - מהיישוב פסגות. ההרוג הרביעי הוא סמ"ר אלעזר ליבוביץ', בן 21, מחברון. מסע ההלוויה של בני משפחת דיקשטיין ייצא היום (א') בשעה 12:30 ממרכז הרב בירושלים לבית העלמין בישוב פסגות, שם ייטמנו בשעה 15:00. הלוויתו של סמ"ר לייבוביץ' תיערך היום ב-12 בצהריים בחברון.
הפיגוע הרצחני אירע בשני שלבים: בתחילה נורה סמ"ר ליבוביץ' שנסע במכוניתו ממארב. חבר שהיה עימו ברכב ניסה להזהיר את בני משפחת דיקשטיין שהגיעו בנתיב הנגדי, אולם הם לא הבינו את הסימון, ככל הנראה האטו את הנסיעה, ואז נפתחה לעברם אש תופת.
יוסף, חנה ובנם שובאל נהרגו. עוד שניים מילדיהם, שנסעו יחד איתם לבקר חברים ביישוב מעון שבדרום הר חברון, נפצעו. שלמה בן ה-12 נפצע באורח קל-בינוני, ובן נוסף, עדיאל בן שנתיים, שנפגע באורח קל מאוד. ברכב היו עוד ארבעה ילדים שלא נפגעו.
שני הבנים הפצועים הועברו לבית החולים "הדסה הר הצופים" לשם הגיעו אחיהם וקרובים נוספים. המשפחה כולה עשתה את השבת בבית החולים, יחד עם רב היישוב שהגיע לסייע להם ועובדת סוציאלית צמודה.
הילדים ההמומים התקשו לעכל את מה שאירע. אחד מהם סיפר: "נסענו ופתאום התחיל ירי. אמא מתה, וגם שובאל. אבא התחיל לבכות ואמר לכולם להתכופף, כאשר אמא הייתה שותתת דם. אז הגיע מחבל והרג את אבא מטווח אפס". לדברי הילדים, שני כלי רכב ובהם תושבים ערבים חלפו לידם ולא עצרו לסייע להם. רק מכונית שלישית ובה יהודים נעצרה וסייעה לפצועים.
חבר המשפחה , שחר רחמני, סיפר כי שלמה בן ה-12 לא איבד את עשתונותיו למרות הפציעה. "הוא הגיב מיד, טיפל באחיו הקטנים והוציא אותם החוצה. הוא לקח מאביו את הפלאפון שהיה לו והזעיק את כוחות ההצלה והביטחון", סיפר.

"הם חשבו לגדול ולפרוח פה"

"חנה גידלה 10 ילדים. היא היתה אשה אידיאליסטית, חיונית, עם הרבה שמחת חיים", סיפרה חנה דיאמנט, תושבת פסגות וחברה טובה של הזוג דיקשטיין. יוסף היה מורה בתיכון בישיבת "נתיב מאיר". חנה היתה מורה למחשבים ולמתימטיקה בתיכון. "היא הכינה את התלמידים שלה לבגרויות, ובדיוק עכשיו היא ישבה על הבחינות. שניהם היו אנשים מאוד שמחים ומאירי פנים, עם מבט של אור בעיניים. היו להם תוכניות גדולות. במשך שנים שאפו לגור פה והתלבטו. מה שקרה בשנתיים האחרונות רק האיץ בהם לבנות את ביתם והם נכנסו לבית בחנוכה, וכל כך מהר התאקלמו והיו שייכים, כאילו הם כבר שנים פה. בדיוק עשו גינה חדשה לבית, אני מעריכה שהם חשבו שפה הם יגדלו ויפרחו, ועכשיו זה נקטע".
בנם של בני הזוג, שובאל-ציון, עלה לכתה ד'. "הוא ילד שמח, כזה שמח", נזכרת קורן, חברתה של אחת מבנותיהם של חנה ויוסף, רננה בת ה-14. "הוא עוד לא נקלט ממש בישוב כי לצעירים אין תנועת נוער והוא למד בבית ספר אחר, אבל כולם הכירו אותו. זו משפחה של אנשים צדיקים. הם הגיעו לפסגות לפני שנה, תכננו את הבית הרבה זמן ורצו לבנות אותו פה, הם מאוד התלהבו מהישוב, ויש להם הרבה חברים פה".
יחיאל חמדי, מזכיר הישוב, מספר: "חנה ויוסף הגיעו לפה מגבעת שאול. הם השתלבו נפלא במושב, הילדים שלהם נכנסו כבר להדרכת הנוער. זו משפחה נפלאה, עם הרבה חום, משפחה שכל ישוב וקהילה היו מתברכים בה".
ביישוב התארגנו מיד לסייע נפשית לילדים ולשאר התושבים, שהכירו כולם את בני המשפחה. אחת מילדותיהם של בני הזוג דיקשטיין היתה ביישוב בעת הפיגוע, ונהג דרוזי הוזעק למקום כדי להסיעה לבית החולים.
הלוויתם של בני הזוג ובנם תיערך היום. ההורים הותירו אחריהם תשעה ילדים: צבי-יהודה בן ה-20, צופיה בת ה-19, איילת השחר בת 17, משה-ידידיה בן 16, רננה בת 14, שלמה בן ה-12, בניה בן ה-7, שיראל בן 4, ועדיאל בן השנתיים.

"הוא צפר להם, אבל הם לא הבינו"

ההרוג הרביעי בפיגוע הוא סמל ראשון אלעזר לייבוביץ', חייל בן 21 מחברון, שנהרג ביום הולדתו. אורית סטרוק, תושבת הישוב סיפרה: "אלעזר הוא בן למשפחה מהוותיקות ביישוב, שמנתה 10 ילדים. הוא נורה בעודו מסיע זוג חברים, שנישאו שבוע קודם לכן, להורים שלהם לארוחה שלאחרי החתונה. הוא הבחין במחבלים מולו על הכביש ודרך את נשקו אך נהרג מיד לאחר מכן. החתן לקח את ההגה והמשיך לנסוע, מולם בכביש הגיעה המשפחה השנייה שנפגעה, הוא צפצף להם אך הם כנראה לא הבינו והמשיכו לנסוע לכיוון המחבלים".
סטרוק סיפרה כי לייבוביץ' שירת בנח"ל כשנתיים: "הוא היה בחור משכמו ומעלה. מאיר פנים, אידיאליסט, תמיד מתנדב, חבר טוב, בחור טוב. צפו לו עתיד יפה".