שייקספיר על ספידים

אנחנו יודעים כבר מזמן. עכשיו תורכם לגלות שניל גיימן הוא האיש הכי קוּל שפועל כיום בתחום הפנטסיה והקומיקס, אולי בעולם כולו. עם ספר ילדים חדש ומדהים שהגיע לשמונה הדפסות מחודשות תוך שבוע וחצי וניצב לו אי שם בראש רשימת רבי המכר של הילדים, ורגע אחרי שספר חדש שלו תורגם לעברית ("אלים אמריקאים", הוצאת אופוס), קבלו את ניל האליל.
יש לו לוק של כוכב רוק גותי משנות השמונים, דמיון אפל כל כך עד שהוא עובר היסט לאולטרה-סגול, את החברים הכי מגניבים בתחום (ביניהם טרי פראצ'ט, סטיבן קינג, פיטר שטראוב והארלן אליסון), הוא גנן חובב, מחבר רב מכר של "הניו יורק טיימס" ויש לו חווה ענקית במינסוטה.

עסקה עם השטן

גיימן הוא מהאנשים האלה שנוטים לומר עליהם כי הם ביצעו איזו עסקה עם השטן בתמורה לכשרונם, אבל אומרים את זה מאוד מאוד בשקט. הוא החל את הקריירה המגוונת שלו כיוצר קומיקס בעולם של DC וכתב כמה חוברות של "ספון" וסופר גיבורים אחרים. ואז בא "סנדמן". היצירה שנחשבת בעיני מבקרים רבים ליצירת הקומיקס הטובה ביותר של כל הזמנים ושזיכתה את גיימן בתואר "השייקספיר של הקומיקס". גם אנשים מאותגרים מבחינה מרחבית (כמוני) או כאלו שלא אוהבים קומיקס (כמו רוב העולם) אינם יכולים שלא להתרשם ולהילכד בקסם האפל שהצליח גיימן ליצור.
הגיבור שלו הוא אדון ממלכת החלום, איש-החול. הוא מסתובב עם רעמת שער סבוכה ועם משפחה סבוכה לא פחות של אחים ואחיות בני אלמוות ששמותיהם מתחילים באות D - מוות (Death). האחות הגדולה, תשוקה וייאוש (desire & despair) התאומים, ועוד. הקוזה נוסטרה הזו שימשה בסיס לעשרה ספרים ששינו את פני הקומיקס: הם אמנותיים לעילא ולעילא (את הכריכות עיצב דייב מק'קין, ששיתף פעולה בהצלחה עם גיימן גם בהמשך), מורכבים בעלילותיהם, סיפורי המשנה שלהם ומקורות ההשפעה שלהם, וחוץ מזה הם גם נורא טובים.
במקביל החל גיימן לשלוח את ידו גם בפרוזה עם פחות ציורים. הוא כתב בצוותא עם טרי פראצ'ט את "בשורות טובות", הספר הכי מצחיק שנכתב אי פעם על האפוקליפסה (אם אתם לא מחשיבים את "הברית החדשה"), כתב את "המדריך למדריך הטרמפיסט לגלקסיה", כמחווה לדגלס אדאמס, אגדה מתוקה ומאוירת להפליא בשם "אבק כוכבים", את "לעולם לא עולם" המצוין, ספר אפל וקודר (צמד המילים הללו עומד לחזור על עצמו עוד כמה פעמים, תתרגלו), אך משעשע, שמתרחש בלונדון של מטה, עולם שלם וקסום המתקיים לצד זה שלנו, במנהרות הרכבת התחתית הישנות, עוד.

קלפטומן מוכשר

הפנטסיה האפלה של גיימן שואבת את השראתה מכותבי פנטסיה של סוף המאה ה-19 כמו אדגר אלן פו, שייקספיר, אגדות האחים גרים, תיאולוגיה, מיתולוגיה ומה שלא תרצו. הוא מצליח - והוא תמיד מצליח - ללהטט ברמזים, בסאב-טקסטים, בדמויות היסטוריות ובציטוטי שירה עממית או בדמויות שהוא שואל או גונב מפנתאונים או מאגדות ילדים, ולהפגיש את כולם יחד. התוצאה הסופית תמיד מפתיעה, מרגשת, מצמררת, משעשעת. בניגוד לספריו הקודמים, ספרו האחרון שתורגם לעברית, "אלים אמריקאים", מתרחש בארה"ב, שבה חי גיימן בעשור האחרון, ולא באנגליה מולדתו. הוא מתאר את מלחמת גוג ומגוג האולטימטיבית, התנגשות הטיטאנים הסופית, בין האלים הישנים (הנורדיים, המצרים, האפריקאים ושאר החבר'ה) לחדשים (המדיה, המחשב ועוד) שנערכת, כמובן, על אדמת כור ההיתוך הכביר ביותר של האנושות – ארצות הברית של אמריקה. וכך מצטרף ניסיון הפענוח גדוש האלוהויות של גיימן לרשימה הארוכה והמכובדת של ספרות מהגרים שניסתה ללכוד ולתאר את נשמתה של אמריקה.
כל זה יכול היה להיות בסדר אילו היה ניל מסתפק בלהיות רק יוצר קומיקס מוכשר ומוערך, סופר מצליח, חובב סושי ואיש רעים להתרועע. אבל הוא לא יושב רגע בשקט. יש לו עשרים פרוייקטים קולנועיים בתהליך, החל מסרטים שיתבססו על דמויות הקומיקס שלו, כמו Death החביבה, וכלה בסרט על זייפן שייקספיר כושל, אותו הוא עומד לביים. את יומן הרשת שלו קראו עד כה חצי מליון אנשים, הוא נותן מתכונים לקליפורניה רול באתרי אוכל והוא הוליד לא מזמן את קורוליין, שהיא הסיבה החגיגית להתכנסותנו כאן.

קורוליין בארץ הפלאות

קורוליין עברה לא מזמן לבית חדש, אפל, קודר (אמרתי לכם) ומלא שכנים זקנים ומוזרים. משעמם לה, ולאבא ולאמא שלה - למרות שהם אנשי מחשבים שעובדים מהבית - אין זמן. אז היא יוצאת לגלות תגליות, ויום אחד היא מוצאת שיש עולם אחר מאחורי הדלת בחדר המגורים. זה אולי נשמע לכם כמו פתיחה סטנדרטית לספר ילדים פנטסטי, אבל הוא לא. ממש לא. נכון שתנאי הפתיחה דומים – כמו בסטיאן בלתאזר בוקס של מיכאל אנדה, ילדי משפחת פיוונסי של לואיס או אליס של קרול, גם קורוליין עוברת מעולמנו שלנו ליקום אחר בעל חוקיות שונה, ובמיטב המסורת של הפנטסיה לילדים, גם היא עוברת באותו יקום חוויות שמסייעות לה כשהיא חוזרת לחיק הראליזם, רק שפה זה מפחיד. מאוד מפחיד. ממש מפחיד.
ספר הילדים הנפלא הזה, שנח ב"אמזון" בתמימות תחת הכותרת המשולבת: "ילדים, אימה", הוא בערך הדבר הכי רחוק מ"צמרמורת" שאתם יכולים להעלות בדעתכם. יש לו גיבורה אמיצה ונפלאה, שמבקרים נלהבים כבר הכתירו בתור אליס החדשה, כתיבה צלולה ורהוטה שלא מתיילדת אפילו לרגע, סימבוליזם שנע בין המוכר למוכר מאוד ומשם לזר ומוזר, איורים מצויינים ומבהילים נורא של דייב מק'קין (שגם כתב עם גיימן ספר ילדים נפלא אחר, "היום שבו החלפתי את אבא בעבור שני דגי זהב" שיצא כעת בעברית), והמון אימה מזוקקת.
סביר להניח שאני פשוט חלושת לב ושמה שהשאיר אותי ערה בלילה, עם פנס וחתול במצב תקיפה היה עובר לרוב הילדים של ימינו ליד הראש, ויעידו מצעדי המכירות בארה"ב. הנוער של היום הוא כן הנוער של הלילה. נוער שגדל לתפארת על "באפי" (בקצה החיובי של הספקטרום) ועל החדשות (תנחשו באיזה קצה?) לא יישאר ער בגלל כמה עכברושים מזמרים. אם אתם באמת רוצים להתרשם ממידת המוזרות והמפחידות של הספר, וכמובן, מהעכברושים המזמרים, נסו את האתר של "קורוליין". רק אל תאשרו את שומר המסך עם העכברושים, אחרת תתעוררו כמוני באמצע הלילה כשקולות צייצניים ומונוטוניים מזמזמים לכם שיר ארס.

תודה לדידי חנוך, עורך סדרת המדע הבדיוני והפנטסיה ב"מודן" על עזרתו, ולעירית, על קורוליין והעכברושים.