דיבורים של רמטכ"ל במצוקה

זה לא סוד שהשסע הישראלי חוצה גם את צה"ל. גם הנטייה הפוליטית והאידיאולוגית של הצמרת הבטחונית היא עניין בלתי מסווג. פקידים וקצינים שחושבים על קידום פועלים בדרך כלל על פי הראש של ראשי הממשלה, והפיקחים ביניהם פועלים על פי שקול הכוחות של הקואליציה שמאחורי ראש הממשלה.
מדי פעם חוצה אמירה פוליטית מובהקת של הצמרת הבטחונית את הקלחת הפנים-ישראלית ומלהיטה את הרוחות. כבר היה לנו רמטכ"ל שהתנגד לנסיגה מלבנון על רקע פוליטי ומפקד חיל אוויר שהתנגד לנסיגה מכדים וגנים על רקע אידיאולוגי, אבל מעולם לא היה לנו רמטכ"ל שהתייצב באורח בוטה כל כך לצד האגף הימני-קיצוני-משיחי של המערכת הפוליטית, כפי שעשה זאת בוגי יעלון, בכנס רבני ישראל לקראת הימים הנוראים.
כצפוי התארגן השמאל למתקפת תשובה שכללה את כל שגיאותיו של בוגי, החל מן העובדה שהעדיף לשאת את משנתו המדינית דווקא אצל הרבנים ולא בוועדת חוץ וביטחון, וכלה בזה שאתמול נזף בקציניו על התבטאויות פוליטיות והיום הוא מדבר כמו סגנו של אפי איתם. אבל הבעיה החמורה ביותר המזדקרת מאותם דברים היא שהרמטכ"ל איננו מבין את גודל הנזק, שהוא גורם לריקמה העדינה והשבירה של המוכנות הכלל ישראלית, להילחם ביחד למען מטרות משותפות ואמיתיות.
כיום, גם פעולת השיטור האלים מול הטרור הפלסטיני אינה מלחמה של ממש (בגלל יחסי הכוחות) וגם תסריטי הבלהה מצד עיראק (התקפה אמריקנית מחר) ואיראן (תוך חמש שנים גרעין על ישראל) אינם רלוונטיים. המלחמה על מניעת זכות השיבה - היא מלחמה אמיתית. והיה אם ניגרר בגלל מדיניותו של שרון למלחמה אזורית, אזי המלחמה הזו תהפוך למלחמת קיום אמיתית. כו—לם צריכים להתגייס לטובתה ויעלון בדבריו פוגע במוכנות הזו.
כאשר הרמטכ"ל משווה את הישות הפלסטינית לסרטן, ו"מבין" שהנסיגה מלבנון עוררה את האינתיפאדה, וכי יש לנהל את העימות עם הפלסטינים עד כניעה מוחלטת (מה זה?) הוא מציב עצמו פוליטית ואידיאולוגית כנגד חלק גדול מן החברה הישראלית. לא כולם סבורים שמדובר בסרטן ואפילו יש כאלה המוכנים ללכת לפשרה בלא כניעה טוטאלית (יש בזה חוכמת ניהול מערכה וכדאי שיעלון ילמד משהו מסיום מלחמות בעבר).
אותו חלק בעם, אגב, הוא גם חלק גדול מן הצבא וכאשר הרמטכ"ל שהוא המפקד העליון יוצא כנגדם ברמה האידיאולוגית, כולל השתקפות המימד המוסרי של המלחמה, הוא פוגע במוכנות של אותו חלק להילחם תחת פיקודו במלחמה אמיתית. זה פשוט, מסוכן ופוגע בביטחון ישראל. עד כדי כך.
אגב, אני משוכנע שהוא איננו מבין את תוצאות דבריו, אחרת לא היה אומר את מה שאמר. האמת היא שמדובר ברמטכ"ל במצוקה. ואלה הם דיבורים של רמטכ"ל מובס שאיננו רוצה להבין את תנאי הזירה. לא זו הצבאית ולא זו החברתית פנימית.
ברמה הצבאית הפשוטה, בלי כל ערפל הקרב התעמולתי, יעלון מנהל את האינתיפאדה מיומה הראשון. גם ברק, גם שרון וגם מופז נתנו לו יד חופשית. התוצאה כיום, מבחינת עם ישראל, היא נוראה. לא רק מה שקרה לנו כעם וכמדינה, אלא המבוי הסתום המסוכן אליו נקלענו. כביכול אלה ימים של רגיעה, אבל מה שקורה הוא, שהפלסטינים צוברים אמצעי לחימה, מחליפים את המחוסלים במפקדים חדשים, מפמפמים את מתאבדי הגל השני, לומדים את נקודות התורפה של צה"ל הנכנס והיוצא לערים, וחולמים על מגה פיגוע.
שר הביטחון מנסה ליירט את ההתפתחות הזאת כאשר הוא מנהל משא ומתן על עזה תחילה, אבל יעלון מדבר על שום דבר חוץ מניצחון ובכך חובר לראש הממשלה המטרפד את ההסכם ברמה אידיאולוגית ופוליטית. בכך מוכיח הרמטכ"ל שאיננו מבין את תנאי הזירה מפני שלא מדובר בניצחון במלחמה; הרי אין מולנו צבא.
ניצחון הוא היכולת של צה"ל למוטט את המוטיבציה הפלסטינית. כעבור שנתיים של לחימה אפשר לומר בוודאות שבענין הזה לא רק שלא ניצחנו אלא הפסדנו, והמוטיבציה הפלסטינית בקו עליה. הסיפורים על המצב הנורא בצד השני ועל הרצון להפסיק את הלחץ שלנו הם נכונים, גם אם התעמולה הפנימית שלנו יוצרת ציפייה של או-טו-טו הם מתמוטטים. אבל אין קשר בין המצב הזה ובין המוטיבציה של האגפים הקיצוניים, שהם אלה המכתיבים את אופי הסכסוך.
רמטכ"ל שרוצה "להילחם עד חורמה", כפי שבוגי אמר, נשמע נחוש, אבל הבעייה היא שאין חיה כזאת. אין מומחה צבאי בעולם שיתן לאמירה הזו - בתנאי הזירה של היום - גיבוי, במובן של הכניעה המשתמעת ממנה. יש לי חשש שהרמטכ"ל פונה לניהול המלחמה בזירה התעמולתית והאידיאולוגית כדי לטייח על מחדלי הזירה הצבאית, עליה הוא מפקד בשנתיים האחרונות.