מתמטיקה בייבוא ישיר

בשנת 1964 הביאו תלמידי ישראל כבוד גדול למדינה ולמערכת החינוך: מדינת ישראל זכתה במקום הראשון במבחן בינלאומי הבודק את הישגי התלמידים במתמטיקה. אולם מאז חלה הידרדרות ברמת ההישגים של התלמידים. במבחן הבינלאומי האחרון במתמטיקה הגיעו תלמידי ישראל למקום ה28- מתוך 38 מדינות שהשתתפו במבחן, הישג לא ממש מזהיר.

גם ההישגים אליהם הגיעו באחרונה תלמידים מצטיינים באליפות ישראל במתמטיקה, המחישו את המשבר בתחום. באליפות, המפגישה את טובי התלמידים מכל בתי-הספר בארץ, השיגו המתמודדים ציון ממוצע של 22 (!) מתוך 100. מדו"ח שהגיש למשרד החינוך פרופ' שי גירון מהחוג למתמטיקה באוניברסיטת חיפה, המנהל את האליפות השנתית, עולה כי הציונים השנה היו נמוכים במיוחד.

"רמת המתמטיקה של שכבת המצטיינים, כפי שהיא משתקפת מהתחרות, נופלת בהרבה מזאת של המצטיינים בתחרויות ארציות במדינות אחרות", כתב פרופ' גירון בדו"ח לדבריו, מכיוון שארבע מתוך עשר השאלות היו ברמת קושי בינונית, ושאלה נוספת לא היתה ממש קשה, ניתן היה לצפות כי נבחרות לא מעטות יגיעו לציון 50, והממוצע יעמוד על 40. אולם אפילו תחזית פסימית זו לא התממשה.

פרופ' גירון ציין נקודת אור אחת: בתחרות שהתקיימה בגרמניה זכו במקום הראשון חמישה תלמידים מישראל. אולם הוא מציין כי מדובר בקבוצה מופלאה, שאינה משקפת את רמת המתמטיקה, וכמוה ניתן למצוא אחת לעשר שנים.

לחצים כבדים על משרד החינוך

הממצאים הקשים הדירו שינה מעיניהם של קברניטי משרד החינוך. מונו ועדות לבדיקת לימודי המתמטיקה, ונעשו מאמצים להעלות את ההישגים תוך הפעלה של מספר תוכניות ניסוייות. במקביל משקיע משרד החינוך בהתמקצעות המורים למתמטיקה. מספר שעות הלימוד של המקצוע בבתי-הספר היסודיים אף הוגדל לשש שעות שבועיות.

אחת התכניות שתופעל השנה במתכונת ניסויית בעשרים בתי-ספר הינה תוכנית הלימודים הסינגפורית, התוכנית המסורתית שהופעלה בארץ בשנות החמישים והשישים. תוכנית זו היא רק אחת מתוך כמה תוכניות הנבדקות מדי שנה בתחומים שונים במערכת החינוך. למרות שמדובר בניסוי מצומצם יחסית, הופעלו לחצים כבדים על משרד החינוך להימנע משימוש בה.

ראוי לציין, כי המחלוקת בין גורמי מקצוע שונים באשר לשיטה הראויה ללימוד - לא רק במתמטיקה - קשורה במקרים רבים ליוקרה אישית, ולרוב לכסף. משרד החינוך רוכש מחברות פרטיות או ציבוריות תוכניות לימוד, ואלה נאבקות ביניהן על זכות הכניסה ל"מועדון", שמאחוריו כסף רב. לצורך כך אף שוכרים פעמים רבות משרד יחסי-ציבור שינהל את המאבק.

"סינגפור ממוקמת במקום הראשון בעולם כבר מספר שנים. יש להם הצלחה מוכחת", מסביר ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, פרופ' יעקב כץ. "אין מדובר בפסילה מוחלטת של תוכניות לימוד אחרות, אלא ניסיון לחקות הצלחה של אחרים תוך שילוב שיטות קיימות".

מטרת תוכנית הלימודים הסינגפורית היא שליטה בפתרון תרגילים במהירות. בשיטה משולבים עזרי הוראה מסביבתו הקרובה של התלמיד כמו אצבעות הידיים, סוכריות, אבנים ועוד. בשלב הראשון תופעל התוכנית במתכונת ניסויית בקרב תלמידי כיתות א'-ב' בעשרים בתי-ספר ברחבי הארץ. המורים יעברו השתלמויות במהלך השנה ויקבלו הדרכה צמודה על-ידי אנשי מקצוע.

התוכנית תצא לפועל בעזרתה של קבוצת אנשי אקדמיה ותעשייה בראשותו של דוד גרבש, יזם ישראלי החי בארצות-הברית, שהחליטו לתרום מזמנם ומכספם לקידום המקצוע בקרב תלמידים. חברי הקבוצה - בהם פרופ' ארנון עברון, לשעבר ראש החוג למדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב; פרופ' יקיר אהרונוב, חתן פרס ישראל לפיזיקה; פרופ' רון אהרוני מהטכניון ואחרים - הקימו עמותה להישגיות במתמטיקה. חברי העמותה תירגמו לעברית ספר לימוד מסינגפור, והדפיסו אותו בעשרת-אלפים עותקים עבור משרד החינוך ללא כל תשלום, רק מתוך אכפתיות.

"ההחלטה לפעול באה מתוך מודעות להידרדרות החריפה בידיעת המתמטיקה, וממחשבה שהעלאת ההישגים תשפיע על הידע הכלכלי והטכנולוגי בארץ", אומר חבר העמותה, ד"ר אילן אפרת, מהנדס באלביט. "השיטה הסינגפורית הוכיחה עצמה. בתוך מספר שנים הם הפכו למקום ראשון בעולם".

שרת החינוך לימור לבנת, שאישרה את התחלת הניסוי, אמרה כי בשנה האחרונה הובאו בפניה הצעות ושיטות שונות. "לכל אחד ברור כבר שנים, שהתוצאות של תלמידי ישראל במתמטיקה הן תוצאות לא טובות ואפשר אחרת", אמרה השרה.

"הרי התוצאות נמוכות לא כי ילדי ישראל פחות חכמים מילדי מדינות אחרות, או שילדי שנות האלפיים מסוגלים פחות מילדי שנות החמישים והשישים. לכן צריך לבדוק מה הביא לירידה, ואנו בודקים ביסודיות את התוכניות השונות". לבנת ציינה, כי בשנה האחרונה הופעלו על משרדה לחצים כבדים מצד גורמים שונים, המבקשים להכניס למערכת החינוך תוכניות חדשות. "איננו נכנעים לשום לחצים והבדיקה עניינית ומקצועית בלבד", מדגישה לבנת. " אנשי התוכניות הקיימות יצטרכו להסביר את הכישלון, והחדשות יצטרכו להוכיח הצלחה ושינוי.

"צריך לזכור שמהפכות לא עושים בבת אחת. זה בלתי אפשרי, כיוון שמערכת החינוך גדולה ומורכבת. אנו פועלים בזהירות רבה, ובתוך שנתיים-שלוש ניתן יהיה לדעת הרבה יותר".

"ייתכן שהשיטה תיכשל"

מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, מספרת כי השיטה הסינגפורית היתה מקובלת בארץ בשנות החמישים והוכיחה את עצמה. השיטה מתבססת, לדבריה, על שינון תרגילים בלי שימוש במחשבונים, תוך שימוש באמצעים חזותיים. לדבריה, השיטה הקיימת מדגישה את הלימוד העצמי של התלמיד תוך שימוש במחשבונים.

"צריך להדגיש שמדובר במהלך ניסויי, שיתקיים בליווי מבחני הערכה לפני ואחרי כדי שנוכל לבחון אותו", מוסיפה תירוש. "ייתכן ששיטה מסויימת שהצליחה בסינגפור תיכשל בארץ בשל ההבדלים התרבותיים. ייתכן שהשיטה תוכיח את עצמה ותוביל להצלחות".

ראש מכללת אורנים, המתמטיקאי פרופ' יאיר קארו, המליץ לשרת החינוך לימור לבנת על הכנסת התכנית החדשה לעשרים בתי-ספר בניסוי מבוקר ותחת מעקב מקצועי, שבעקבותיו יוחלט איזו תוכנית תמשיך ומה מומלץ לשפר.

"הנזק הכבד כבר התרחש, וישראל ירדה מהצמרת למקום ה28-", אומר פרופ' קארו. "אין 'ישועה אינסטנט' והחזרה לצמרת היא תהליך קשה המצריך זמן, משאבים, נחישות ותוכניות טובות". לדבריו, וריאציה של התוכנית המיובאת מסינגפור פעלה בארץ בשנות ה- 60 ויצאה ממערכת החינוך בגלל טענות על שיעמום, חוסר גיוון באמצעי המחשה ושינון רב מדי. התוכנית המיובאת פעלה בסינגפור כ15- שנים, ולאחרונה גם היא עוברת תהליך החלפה וריענון.

"באף אחת מהתוכניות שעל סדר היום אין בשורת ישועה", מבהיר קארו, 'תוכנית סינגפור' איכותית יותר בהגדרותיה ובניסוחיה המתמטיים, אך אין בה שימוש במחשבים ומחשבונים, שכן יסודה בתקופה שקדמה למחשב".

יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, פרופ' יעקב כץ: "אסור לשבת בחיבוק ידיים. בדיקת הירידה בהישגים היתה צריכה להתחיל לפני עשר שנים. המתמטיקה בעולם מתפתחת, ומוצעות שיטות שונות חדשות לבקרים. אנחנו לא מנותקים מהקהילה המדעית בעולם. אין לנו כוונה להפוך את הילדים שלנו לסינגפורים, אבל אי אפשר להתווכח עם ההצלחות שלהם".

מירוץ אחרי הזמן

גורמים המתנגדים לתוכנית הסינגפורית טוענים, כי מדובר בהעתקה תרבותית וכלל לא בטוח שהיא מתאימה לתרבות הישראלית. עוד הם טוענים כי ספרי הלימוד בתוכנית בסינגפור מהווים חלק קטן מהגורמים המשפיעים על הישגי התלמיד. גורמים אחרים הם גודל הכיתה ומקצועיות המורים - דבר שיהיה קשה לחקות בישראל.

"אפשר היה לצחוק אם זה לא היה כל כך עצוב", אומרת ד"ר שרה הרשקוביץ, ראש צוות מתמטיקה במט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), אחד הגופים שמשווק תוכניות לימוד למערכת החינוך. "ספרים שנכתבו לפני 20 שנה ויצאו משימוש בסינגפור ב1999-, מיובאים לארץ לכיתות א'-ב' כתרופת פלא לכישלון במבחנים הבינלאומיים שנערכו לכתות ח'".

הרשקוביץ, בין היתר מרצה לחינוך מתמטי באוניברסיטת חיפה, קובלת כי "ההצעה לתרגם את ספרי הלימוד ולשלבם בכיתות א' הינה חסרת אחריות, ומבוססת על אי הבנת המרכיבים המעצבים את הישגי התלמידים, בהם גודל הכיתה ומאפייני התלמידים, הכשרת המורה ומעמדו, אווירת הלימודים ועוד. ספרי הלימוד לבדם לא יעשו את ההבדל.

"מרבית המומחים בישראל אינם סומכים ידם על העתקה תרבותית של דגם זר, שמבוסס על שינוי מכני במקום פיתוח יכולת חשיבה והבנה מתמטית. אם נעתיק את ספרי הלימוד הסינגפוריים, מדוע לא נעתיק גם את שיטת המשטר הגובלת בפאשיזם? אולי נעתיק גם את שיטת הלימוד הממיינת, המתחילה בהקבצות בכיתה א' ומועידה רק 20 אחוז מהתלמידים להשכלה גבוהה?"

כך או כך, המבחן הבינלאומי הבא במתמטיקה אמור להתקיים בשלהי 2003, והמירוץ אחרי הזמן במערכת החינוך - בעיצומו.