למי שייך מיקי מאוס?
במסגרת אחד משיאי המערכה המתמשכת על זכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי, יתבקש בית המשפט העליון בארה"ב להחליט אם אורכן של זכויות היוצרים, על פי החוק הנוכחי, פוגע בחופש הביטוי של הציבור, בכך שאינו מאפשר לו ליהנות משימוש חופשי בדמויות כמו "דונלד דאק" ומיקי מאוס, 75 שנים לאחר יצירתן
בית המשפט העליון בארה"ב יתבקש מחר (ד') להכריע בקרב המשפטי בין תאגידי הבידור ההוליוודיים למשפטנים, ארגוני צרכנים ומשתמשים, במסגרת אחד משיאי המערכה המתמשכת על זכויות היוצרים ברשת. שופטי העליון יתבקשו לפסוק בשאלה: האם מותר למשתמשים להשתמש במאות אלפי יצירות - ספרים, שירים וסרטים - שפורסמו לראשונה לפני עשרות שנים, מבלי להפר זכויות יוצרים של חברה כלשהי.
בחודש פברואר השנה הסכים בית המשפט לדון בעתירה, שהוגשה על ידי קבוצה של חוקרים, משפטנים, יזמים וצרכנים, שמתנגדים לחוק הקיים, בטענה כי הוא מקריב את האינטרס הציבורי הרחב ואת זכות הציבור ליהנות מיצירות רבות, לטובת כמה בעלי עניין שמחזיקים את זכויות היוצרים ביצירות אלה.
העותרים מבקשים מבית המשפט לפסול את חוק "סוני בונו" (על שם סוני בונו המנוח, חלק מהצמד הנודע בונו ושר) מ-1998, ולהחזיר לתוקף את המצב החוקי שהתקיים לפני שהתקבל החוק בקונגרס. החוק, שאושר בלחצם של תאגידים כמו "דיסני", שחשש כי זכויות היוצרים שלו על דמויות כמו מיקי מאוס ודונלד דאק עומדות לפוג, מאריך את משך ההגנה על זכויות היוצרים על יצירות ב-20 שנים, מ-50 שנה ל-70 שנה לאחר מות היוצר. יצירות שנוצרו על ידי תאגידים - בניגוד ליוצרים בשר ודם - כמו סרטי וולט דיסני או כתבות שהתפרסמו ב"ניו יורק טיימס", זכו על פי החוק מ-1998 להגנה של 95 שנה מיום פרסומן, לעומת 75 שנה, על פי המצב החוקי הקודם.
החוקה האמריקאית מתירה לקונגרס לקבוע את משך תוקפן של זכויות יוצרים, שמספקות בידי יוצרים את הזכות הבלעדית על העבודות שלהם לזמן "מוגבל". העותרים מציינים כי במהלך המאה החולפת האריך הקונגרס את משך תוקפן של זכויות היוצרים 11 פעמים. בעוד בשנת 1790, זכויות היוצרים חלו במשך 14 שנים, כיום הן חלות במשך 70 שנה לאחר מות היוצר, אם זהותו ידועה. פרקליטי הממשל האמריקאי מגנים על החוק הקיים וטוענים כי הקונגרס אישר את החוק במטרה לעודד את הקידמה ולהעניק ליוצרים וליורשיהם זכות בלעדית ארוכה על הפצת היצירות שלהם.
"הארכת זכויות היוצרים פוגעת בתרבות"
בעוד תומכי העתירה אינם כופרים בזכותם של בעלי הזכויות להרוויח, הם טוענים כי הארכה נוספת של זכויות היוצרים פוגעת בתרבות האנושית ותמנע מאנשים רבים ליהנות מקלאסיקות, מבלי שידרשו לשלם עבורן. "בדיוק כאשר האינטרנט מאפשר למספר רב של בני אדם להתחבר וליהנות ממבחר יצירות ללא כל הגבלה, אורכן של זכויות היוצרים מונע מהם לנצל את המדיום הזה למטרות חיוביות", טען פרופ' לורנס לסיג, אחד הפעילים הבולטים נגד חוקי זכויות היוצרים הקיימים, שעומד בראש התביעה במשפט הנוכחי.
פרופ' למשפטים מארק למליי, שמייצג בתביעה את "ארכיון האינטרנט", ארגון ללא מטרות רווח שמתעד אתרי אינטרנט ומפרסם סרטים ומסמכים ישנים, אמר לבית המשפט העליון כי הארכת זכויות היוצרים והפקעתן מידי הציבור מביאה לכך שעותקים של ספרים ישנים, סרטים והקלטות קוליות נעלמים מהשוק ולא ניתן לפרסם אותם מחדש. לדבריו, ב-1930 הודפסו 10,027 ספרים אך כיום, רובם, מלבד 174, אינם זמינים בשוק ולא יודפסו עוד.
הערכות: בית המשפט ימנע מפסיקה דרמטית
ראשיתו של המאבק הנוכחי ב-1999, אז אריק אלדרד, סוחר שמשווק ספרים קלאסיים, שזכויות היוצרים שלהם פגו, באמצעות האינטרנט, עתר נגד שרת המשפטים דאז, ג'נט רינו. בעתירה טען אלדרד כי חוק "סוני בונו" אינו חוקתי. בית המשפט המחוזי בוושינגטון פסק נגד אלדרד, וכך נהג גם בית המשפט לערעורים. לכן, הייתה זו הפתעה גדולה כאשר הסכים בית המשפט העליון לדון בתיק.
על פי ההערכות בוושינגטון, בית המשפט העליון לא יפסול את חוק "סוני בונו", אך האפשרות לפסילתו הביאה מומחים משפטיים להכתיר את הדיון בתיק "משפט הזכויות היוצרים החשוב בדור האחרון".
"משפט הזכויות היוצרים החשוב בדור האחרון"
פסיקה של בית המשפט העליון לטובת העותרים עשויה לגרום טלטלה עזה לתחום זכויות היוצרים בעולם - ההשפעה הרבה ביותר צפויה לחול על כותבי השירים ויורשיהם, כמו גם לגרום להתפוגגות זכויות היוצרים על סרטים ישנים.
אולפני סרטים ותאגידים הגישו תצהירים למען ההגנה במשפט, בהם טענו כי הארכת זכויות היוצרים משרתת את הציבור, שכן היא מאפשרת לבעלי הזכויות לשמר, לשחזר ולהפיץ מחדש סרטים קלאסיים כמו "האזרח קיין", הקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח (1939), מאחר שהם יכולים לצפות לתמורה כלשהי עבור ההשקעה.
עיקר החשש של התאגידים אינו מפני התפוגגות זכויות היוצרים על הסרטים שנוצרו לפני 75 שנים, אשר מעטים מהם מניבים הכנסות גם היום. הדאגה העיקרית של דיסני היא לזכויות היוצרים על דמויות מצוירות כמו מיקי מאוס, שנוצר ב-1928, ועשוי לפוג בשנה הבאה, על פי המצב החוקי הקודם. אמנם, ביטול חוק "סוני בונו", לא יאפשר ליזמים זריזים לשלב את דמותו של מיקי מאוס ביצירות חדשות, שכן סימני מסחר אינם פגים לעולם, אך הסרטונים מצוירים בהם מככב העכבר החביב יועברו לרשות הציבור, שיוכל לצפות בהם חינם אין כסף.
יש לציין, כי דיסני ו-AOL טיים ורנר הם מבעלי זכויות היוצרים הגדולים בעולם. למשל, AOL טיים ורנר אוחזת בזכויות היוצרים על 6,500 סרטים, 32,000 סדרות טלוויזיה ו-8,000 סרטים מצוירים.
פרופ' ג'ון זיטריין מבית הספר למשפטים של הארוורד טוען בראיון לסוכנות הידיעות "רויטרס": "אנחנו מודיעים לדיסני ולתאגידים האחרים: הסרטים שלכם מצוינים, אך האחים גרים הם שהמציאו את 'שלגיה' ו'סינדרלה' (ואף הם שאלו את הרעיונות לסיפורים מאגדות עם). אתם גם לא הגיתם את התסריט לסרט 'פנטזיה'. הגיע הזמן לשחרר את הסרטים המוצלחים האלה לרווחת הציבור ולאפשר לאנשים לכם לפתח יצירות חדשות, שיאפשרו לכם להמשיך להרוויח".
יורשי דוקטור סוס מתנגדים
עם זאת, בתצהיר שהגישו יורשיו של דוקטור סוס (תיאודור גיזל) וסופרי ילדים נוספים, הם טוענים כי אורכן של זכויות היוצרים על פי החוק הקיים חיוני לתגמול סופרים שכותבים לילדים, שלעתים קרובות רואים רווחים רק לאחר שנים רבות של כתיבה.
מומחים משפטיים שתומכים בתביעה פוסלים טענה זו, ומציינים את עשרות הסרטים והמחזות שהופקו ב-10 השנים האחרונות, על בסיס יצירותיו של שייקספיר. יורשיו של שייקספיר אינם נהנים מזכויות בלעדיות על יצירותיו אך מנגד, שכבה רחבה של יוצרים, שחקנים וחובבי תרבות יכולים ליהנות ממגוון רחב של יצירות אלה, טוענים תומכי השינוי, החוק מחייב את הקונגרס להעדיף את האינטרס הציבורי הרחב על פני המשך תזרים המזומנים לשכבה מצומצמת של בעלי הון אשר עשירים ממילא.
לטענתם, הארכת זכויות היוצרים ל-95 שנים לאחר מות היוצר תביא לכך שסימפוניה שתחובר על ידי גאון מוזיקלי, מקבילו המודרני של בטהובן , כאשר הוא בן 20, תימסר לרשות הציבור הרחב רק כ-150 שנים לאחר מכן, בהנחה כי יחיה עד גיל 80.