איחוד ערבי?

על נתון אחד קשה לערער: רוב המצביעים הערבים היו מעדיפים לראות איחוד בין המפלגות הערביות המתמודדות לכנסת. גוש ערבי חזק יכול לצבור כוח פוליטי רב יותר. אז מה ניצב בדרך לכך?
על פי סקר שערכה מערכת השבועון "כל אל-ערב", 62.2% מהבוחרים הערביים מעוניינים לראות איחוד בקרב המפלגות הערביות (כולל חד"ש, שהינה מפלגה ערבית-יהודית). למרות שעורכי הסקר מודים שלא נערך באופן מדעי, אינדיקציות נוספות מצביעות על כך שהרוב בעד איחוד נשמר - אם כי נחלש בשנים האחרונות. המצביעים הערבים אמנם מאוכזבים מפעילותם של חברי הכנסת, אך מעוניינים לתרגם את כוחם למספר מנדטים רב יותר בכנסת. אבל הדרך לא קלה.
שני המכשולים העיקריים בפני איחודן של המפלגות הערביות הם המימד האידיאולוגי והמימד האישי. המימד האידיאולוגי מתבטא בעיקר בשני ויכוחים: האחד הינו הויכוח בין הזרם שמצדד בפעילות מפלגתית ערבית-יהודית משותפת, שבראשו עומדת חד"ש, לבין הזרם שתומך בפעילות ערבית נפרדת, שמאפיינת את רוב המפלגות הערביות.
הויכוח השני, הפחות חשוב, עוסק במיקום ברצף של דתיים-מסורתיים-חילוניים בתוך "המפלגה המאוחדת", כאשר חד"ש ובל"ד מצדדות בעמדה חילונית יותר והפלג הדרומי של התנועה האסלאמית תומך בעמדה דתית יותר. יתר חברי הכנסת הערביים יושבים על הגדר, בעיקר כתוצאה מרצונם לא להפסיד את תמיכת חלק גדול מהציבור בעל הנטיות הדתיות וגם לא את החילוניים של המגזר, שנמנים בעיקר על השכבה המשכילה, שעוסקת ברובה בעיסוקים חופשיים.
את בעיית המימד האישי ניתן לפתור בשתי מילים: סיכסוכים ומיקום. יש יריבויות ארוכות שנים בין חברי הכנסת הערביים, כמו אלה שבין עזמי בשארה (בל"ד) לאחמד טיבי (תע"ל), או טלב א-סנע (מד"ע) למוחמד כנעאן (מל"ע). אבל נניח וצלחנו את היריבויות האלה - ברגע שתושג "נוסחת איחוד" כלשהי, תיפתח מלחמת עולם על המיקום ברשימה, בין היתר משום שכל ראש רשימה רואה בעצמו את "המנהיג מספר 1 של המגזר".
איפה נשארנו, בסופו של דבר? לסיעות הערביות יהיה קשה להתעלם מרצון בוחריהן לאיחוד. ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה, ראש רע"ם ונציג הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, אפילו שיגר מכתב הפצרה בעניין לראשי הסיעות הערביות. גם חברי כנסת ערבים אחרים עשו פניות דומות בימים האחרונים. אבל למרות הכל, נראה כי מדובר בניסיונות קוסמטיים בלבד. הסבירות הגבוהה היא שנראה מעט מאוד פנים ערביות חדשות - והרבה פיצול. המימד "הכיסאולוגי" יגבר גם כאן, על רצונו של רוב הציבור הערבי במדינת ישראל.

המחבר הינו בעל תואר שני במדע המדינה, ועומד בראש "המרכז הבינלאומי לייעוץ", המספק גם פרשנויות פוליטיות על המערכת הפוליטית בישראל