ישראל במקום השני בפערים החברתיים בעולם המערבי

ישראל מדורגת היום במקום השני בעולם המערבי בגודל הפערים בהכנסה בין העשירון העליון לעשירון התחתון וכן בתחולת העוני - כך קובע דו"ח הוועדה הפרלמנטרית לבחינת הפערים החברתיים בישראל.
יו"ר הוועדה, ח"כ רן כהן, הגיש הבוקר (ב') את הדו"ח לנשיא המדינה וליו"ר הכנסת. "מדובר בפערים עמוקים המסכנים את הרקמה החברתית בישראל", סיכם כהן והמליץ להקים צוות שיניח על שולחן הממשלה תכנית לאומית דחופה לצמצום הפערים.
הדו"ח מגלה פער מדהים בצבירת ההון בין העשירים לעניים בישראל. כ-800 מיליארד שקל מההון הפרטי מוחזק כולו בידי העשירון העליון, בעוד בידי יתר 90% של האוכלוסייה, נותרים כ-340 מיליארד שקל בלבד.
ב-14 השנים האחרונות נוספו למעגל העוני למעלה מ-710 אלף בני אדם ובניהם יותר מ-330 אלף ילדים. לפיכך, קובע הדו"ח, כי מדי שנה מתווספים כ-51 אלף עניים חדשים, מהם כ-23 אלף ילדים עניים.
גם בנושא האבטלה מצבה של ישראל אינו מזהיר כידוע. השנה נמנו 264 אלף מובטלים, המצביעים על כך שבשני העשורים האחרונים נוספו כ-195 אלף ישראלים למעגל האבטלה. מחברי הדו"ח קובעים כי האבטלה הופכת למסלול חד סטרי ממנו אין מוצא.
הדו"ח מגדיר 3 מגזרים כפצצה חברתית מתקתקת: בדואים, חרדים ואתיופים. המגזר הבדואי סובל משיעורי אבטלה גדולים המגיעים לכ-30%. שיעורי העוני בקרב הבדואים עצומים, מפאת מחסור בגברים מפרנסים ושיעורי נשירה גבוהים ממערכת החינוך (יותר מ-50%). יתר על כן, מחציתה של האוכלוסייה הבדואית מתגוררת בישובים בלתי מוכרים, בהם חסרים שירותים אלמנטריים, כמו: כבישים, חשמל, מים ומוסדות ציבור. במגזר החרדי בולט מספר הגברים הלא עובדים בגילאי 18 ומעלה והוא מגיע ל-75 אלף. עקב כך, העוני במגזר זה כבד, כאשר 7 מכל 10 חרדים חיים מתחת לקו העוני. למרות הנתונים הקשים עלה שיעור הילודה במגזר זה מ-6 ילדים למשפחה ממוצעת בשנות ה-80, לשבע וחצי ילדים בממוצע בשנות ה-90.
בקרב עולי אתיופיה – 92% מהמועסקים עובדים במקצועות צווארון כחול ובשכר נמוך. שיעור הזכאות לבגרות בקרב מסיימי תיכון עמד בשנת 2000 על 30% בלבד. הפערים והאפליה, ממנה סובלת העלייה האתיופית, מעידים כי הכשלים שאפיינו את קליטת העלייה בשנות ה-50 בישראל חוזרים על עצמם ואולי אף באופן חמור יותר.
בין התחומים, בהם חלה בכל זאת התקדמות חיובית משמעותית ב-20 השנים האחרונות, ניתן למצוא את חקיקת חוק שכר המינימום ב-1986; חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1994; הקמת המכללות והתרחבותן בשנות ה-90; מימוש חוק הדיור הציבורי בין השנים 1998 ל-2000.
מצב העוני והתרחקות המאיון העליון מן העשירון התחתון מתרחשים בניגוד גמור למשקל התקציבים שמזרימה המדינה לטובת שירותים חברתיים. חלקם בתקציב של סעיפים, כגון: חינוך, בריאות, שיכון וקליטה וכן גמלאות, גדל ב-20 השנים האחרונות משיעור של 28% לשיעור של כ-54%. ההוצאה על תשלומי העברה גבוה יותר מההוצאה הציבורית על ביטחון למשל, אך למרות זאת הפערים ממשיכים לגדול.
הוועדה הפרלמנטרית ממליצה לראות בפערים החברתיים איום קיומי על החברה בישראל, שעתידה להשפיע על המשק הישראלי כולו. הוועדה קובעת שיש לצמצם את הפערים באמצעות צמצום הפערים בהכנסה הכלכלית בין השכבות החלשות לחזקות - ולא באמצעות הגדלת תשלומי העברה או הכבדת נטל המס על העבודה. "שני המכשירים הללו הגיעו לרמת הניצול הגבוהה ביותר", נטען בוועדה.
בוועדה ממליצים לפעול באופן מיידי לצמצום פערי ההכנסה באמצעות מספר צעדים, כמו: יצירת מקומות עבודה; צמצום מספר העובדים הזרים; אכיפת חוקי העבודה וחוקי השכר; הגדלת ההשתתפות בכוח העבודה של גברים חרדים ונשים ערביות; הגדלת הנגישות של השכבות החלשות לשירותים חברתיים; מיסוי משמעותי על רווחי הון בבורסה; פיתוח רכבות מהירות שיחברו בין הפריפרייה למרכז; בחינה מחדש של מדיניות שיפוי המעסיקים, שבמסגרתה הוזרמו יותר מ-100 מיליארד שקל בהפחתת עלות העבודה ללא כל בדיקה של התרומה של אלה לצמצום מעגל התעסוקה.

פרץ: "התקציב – הוספת חטא על פשע"

יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, אמר בתגובה לדו"ח: "זהו כתב האשמה, שיש בו גם פתרונות. אם הפערים הם פשע - הרי שאישור התקציב הוא הוספת חטא על פשע. כולם מדברים נגד הדו"ח, נגד התקציב ונגד הפערים, אך מצביעים בעד התקציב האכזרי, בעד הגזירות ובעד חוק ההסדרים, ובכך הופכים להיות שותפים לאשמה".
התנועה למלחמה בעוני קוראת לממשלת ישראל לאמץ את תוצאות הדו"ח ולגבש מדיניות חברתית חדשה, אמיצה וכוללת. "במצב שבו מספר העניים בישראל עלה ב-15 השנים האחרונות ב-250%, אסור לפגוע עוד בשכבות החלשות ובשכבות הביניים אלא לתמוך בכלל אזרחי המדינה באמצעות שינוי סדר העדיפויות החברתי והזרמת תקציבים שיתנו לחלשים כלים לצאת ממעגל העוני, ולמדינת ישראל אפשרות לשמור על חוסנה החברתי והביטחוני גם בשנים הבאות. כל פגיעה נוספת עלולה להוביל לאסון חברתי", אומרים בתנועה.