תופעה: פסיכיאטרים שולחים אתיופים לטיפול ב"דיבוק"

תופעה: מטופלים אתיופים, הסובלים מהפרעה נפשית המכונה "זאר", הגרסה האתיופית ל"דיבוק", מופנים על ידי פסיכיאטרים למטפלים מיוחדים מקרב בני העדה.
"הגענו למסקנה שאם לא נבין את המטופלים, את מערכת האמונות והטקסים שלהם, לא נוכל לטפל בהם. תרופות קונבנציונליות אינן הפתרון", מסביר פרופ' אליעזר ויצטום מהמרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, שחקר את התופעה.
מראה אדם שנתקף ב"זאר", מסבירים פסיכיאטרים, יכול להרתיע ואף להפחיד אדם שלא נתקל בתופעה, שנראית כלקוחה מסיפורי עם. מהצד נראית תופעת ה"זאר" בדיוק כמו ה"דיבוק", כרוח המדברת מגרונו של האדם שאליו נכנסה. ההתקף יתחיל בתנועות גוף לא רצוניות, המזכירות התקף אפילפטי, ימשיך בדיבור בשפה לא ברורה, ונראה כאילו האדם אינו שולט בנעשה בגופו. נוסף על כך קיים בלבול בזהות המינית, הקול משתנה, וה"רוח" אינה מתקשרת עם האנשים סביבה. התקף כזה יכול להימשך שעות אחדות ואף ימים שלמים ולכלול אף ניסיונות לפגיעה עצמית. ד"ר נמרוד גריסרו ופרופ' אליעזר ויצטום מהמרכז לבריאות הנפש בבאר שבע כותבים במאמר שפירסמו כי ה"זאר" על פי המסורת, יכול להתקיף כשאדם נמצא לבדו, במיוחד בלילה.
הפסיכיאטרייה המקובלת, כמובן, מסבירה את התופעה אחרת. על פי ד"ר גריסרו ופרופ' ויצטום, מדובר במצב "דיסוציאטיבי" – מצב של ניתוק ושל מודעות אחרת. אדם הנכנס להתקף כזה, בדרך כלל, כתוצאה מלחץ או לאחר טראומה קשה. ה"זאר" אומרים הרופאים, מאפשר לאדם במצוקה נפשית לתעל את מצוקתו, בלי שתודבק לו תווית של חולה נפש, כיוון שכשה"זאר" עוזב את גופו, המצב חוזר לקדמותו.
תופעת ה"זאר" היא תלוית תרבות ומוכרת בעיקר במדינות לאורך השבר הסורי אפריקני. תופעות מקבילות במרוקו נקראו "הרוח הרעה של יהודי מרוקו", וביהדות אירופה ובמזרח הקרוב, כאמור – "הדיבוק". על פי המאמר, המקרים הראשונים הגיעו לישראל עם עליית יהודי אתיופיה, אז החלו להגיע למרפאות נפגעי "זאר" עם תסמונות מורכבות וגרמו לרופאים למבוכה רבה. כיום, על פי הערכה, כ-10 אחוז מקרב בני העדה האתיופית הפונים למרפאות פסיכיאטריות סובלים מהפרעות נפשיות הקשורות ל"זאר", רובם, אגב, הם נשים.
פרופ' אליעזר ויצטום: "בחלק מהמקרים שהתגלו לאורך השנים הפנו פסיכיאטרים מטופלים מסוג זה לאישפוזים ממושכים ומיותרים בבתי החולים פסיכיאטריים. הפסיכיאטריים איבחנו מחלות נפש קשות, בדרך כלל סכיזופרניה, והמטופלים נאלצו לקבל תרופות אנטי פסיכוטיות ללא צורך".
לאחר שנים שבהן נחקרה התופעה בכמה מרפאות ובתי חולים פסיכיאטריים בארץ, חוזרת הרפואה המודרנית למטפלים המסורתיים. לדברי פרופ' ויצטום, הפסיכאטרייה התרבותית מכירה בתופעות תלויות תרבות, ולכן מאפשרת טיפול בהתאם לצורכי המטופל: "חולה שיגיע היום למרפאה פסיכיאטרית ויאובחן כסובל מבעיות הקשורות ל"זאר", יופנה לעזרה ראשונית מ"הזאר דוקטור".
נושא ה"זאר" בפרט והפסכיאטריה התרבותית בכלל מעורר באחרונה התעניינות רבה בעולם, ואף הועלה בכנס מיוחד בנושא שנערך בניו יורק. פרופ' ויצטום הציג את התופעה המוכרת בארץ והסביר כי לעיתים שיטות הטיפול המסורתיות המיוחדות עולות ביעילותן על הטיפול הפסיכיאטרי המקובל לתסמונות תלויות תרבות. הפסיכיאטרים מסכימים שהתשובה נמצאת לעיתים במערכת האמונות והדעות של הפונים. פרופ' ויצטום צופה כי התופעה תלך ותדעך עם השתלבות בני העדה בתרבות הישראלית.