עליהום מסוכן

באוויר עוד מצלצלים הדי המלצת היועץ המשפטי לממשלה לפסול את רשימת בל"ד, בראשות עזמי בשארה, והנה, שר הפנים, אלי ישי, בהחלטה בעייתית לא פחות, מחליט לסגור את השבועון "צות אל-חק ואל-חריה" (קול הצדק והחופש), ביטאונו של הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית בראשותו של שיח' ראאד צלאח מאום אל-פחם. שתי החלטות בשבוע אחד - עם כיוון פוליטי אחד.
המלצת רובינשטיין והחלטת ישי מצטרפות לדרישות אנשי ימין בולטים, כמו ח"כ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), ח"כ מיכאל קליינר (חרות) וח"כ מיכאל איתן (ליכוד) שדרשו גם את פסילתן של חד"ש-תע"ל ושל רע"ם, בטענה שחברי כנסת ברשימות אלו פעלו או/ו פועלים נגד "האינטרסים של המדינה".
האוסף של דרישות אלו מצד גורמים יהודים בכירים עשוי להתפרש כעליהום מסוכן לא רק נגד נציגי המגזר הערבי, אלא גם נגד המגזר עצמו. כך שלמרות שיש הטוענים שיש בידיהם "הוכחות" למעורבות חלק גדול מראשי המגזר ב"פעילות עוינת", אין כל התחשבות באינטרסים של המדינה, מבחינת חשיבות השמירה על המרקם העדין של יחסי יהודים-ערבים, שספג מכה קשה באירועי אוקטובר 2000. מה שקובע, הם אינטרסים צרים ביותר.
היועץ המשפטי מעוניין לשמור על "איזון", לכאורה, בין ימין לבין שמאל. כך הוא עושה גזירה שווה בין ברוך מרזל, מראשי תנועת "כך", שהוצאה מחוץ לחוק, שכבר הוגדר כעבריין; לבין רשימתו של עזמי בשארה, שעדין לא נשפט, למרות חוות הדעת של גורמים ביטחוניים לגבי פעילותו.
מאידך, זה ברור שלחברי הכנסת הימניים שיצאו ב"עליהום" נגד ראשי המגזר הערבי יש אינטרס אלקטורלי ולא אינטרס מדיני. הם מתכננים כיצד לשפר עמדות הן בתוך המפלגות שלהן והן בקרב בוחריהם, תוך כדי ניצול העובדה שחלק לא מבוטל מהציבור היהודי התרחק בשנתיים האחרונות פוליטית מהמגזר הערבי. כך שבמקום לגרום לשיפור היחסים בין יהודים וערבים, הם רואים כאן הזדמנות להמשיך ולדחוק את המגזר הערבי מחוץ למשחק הפוליטי הלגיטימי במדינה, ובכך הם תורמים לחיזוקם של גורמים במגזר המעוניינים בהתנתקות ממדינת ישראל.
בעוד שאני מסופק עד כמה ה"עליהום" יצליח לעמוד במבחן בג"ץ, אין ספק שלמהלך יהיו השלכות פוליטיות - הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. לטווח הקצר זה יכול להתבטא בחשיבה מחודשת אצל בוחרים ערבים רבים, במיוחד כאלה שחשבו להצביע למפלגות ציוניות כמו העבודה ומרצ. יש סבירות שאנשים אלה יחליטו להצביע עבור הרשימות הערביות "הנרדפות". כמו-כן, יש סיכוי שחלק מאלה שלא רצו להצביע - ילכו בכל זאת לקלפי כדי לתמוך במפלגות הערביות. מנגד, במקרה של פסילת רשימה ערבית אחת או יותר, סביר שיגדל באופן ניכר מספר הערבים שיחרימו את הבחירות הקרובות.
אבל הבעיה האמיתית טמונה דווקא בהשלכות לטווח הארוך. סגירת ביטאון הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הנחשב לפלג החזק והפופולרי יותר, עלול לגרום לתומכים רבים של זרם זה להתבדל יותר ולא להשתלב בחברה הישראלית. כמו-כן הצבעה גורפת עבור המפלגות הערביות בבחירות הקרובות כתוצאה מ"רדיפה פוליטית" עשויה להותיר טעם מר בפיהם של עשרות אלפי ערבים במדינה.
בסופו של תהליך, ייתכן שביצענו למעשה סיבוב של 360 מעלות: פסילת רשימות ערביות, או עיתונים ערבים, יכולה להשיב את כולנו לעמדות החשד והעוינות של אירועי אוקטובר 2000. מהם, צריך להזכיר, עדיין לא הצלחנו להתאושש.