שם המשחק: זכויות יוצרים

אנשי גלי צה"ל לא ידעו את נפשם מרוב אושר לאחר שבית המשפט העליון העניק ארכה בת חודשיים לפיתרון הסכסוך בין ראשי אקו"ם לבין התחנה הצבאית. אבל קריאות הצהלה של רזי ברקאי ורונית כפיר על רקע מדונה המצטטת את דון מקלין על אותו היום בו המוזיקה מתה, יתחלפו בתוך חודש ימים באותו קול תקיף של אקו"ם שידרוש את הכסף המגיע. ואקו"ם, אם חששתם, יקבלו אותו.
תקדים אקו"ם-גל"צ מהשבוע שעבר הוא תפנית חשובה בתולדות תעשיית המוזיקה הישראלית. המקרה הדגים – יותר מכל דבר אחר – שמוזיקה אינה מצרך מותרות, אלא מצרך צריכה בסיסי וחשוב. מוזיקה שולטת בחיי היומיום שלנו יותר מכפי שאנחנו מודעים לכך. בתי קפה, קניונים, תוכניות טלוויזיה, כבלים וגם תחנות רדיו אינם יכולים, או מתקשים, להסתדר ללא מוזיקת פופלרית עכשווית. זה אולי קצת מוזר אבל רק כעת התחיל אקו"ם - כגוף הבלעדי המייצג ללא עוררין את אמני ישראל בכל הקשור לזכויות יוצרים, לצד ייצוג של גופים דומים מחו"ל - להבין את הכוח שיש לו. מוזיקה היא מהשבוע סחורה חיונית לחייהם של גופים כלכליים גדולים, ואלו יתחילו לשלם, והרבה, בעד התוצרת. אם צמרת המשפטנים, הרופאים, הכלכלנים והבנקאים במדינה הם אנשים אמידים, אין שום סיבה שהקצפת של המוזיקאים (ואולי היום זה נשמע כמו מדע בדיוני) תסכים להישאר מאחור. הרי אין שום סיבה שבעולם שאמנים שכתבו את הקנון של המוזיקה הישראלית לא יהיו מסוגלים לגמור את החודש, כפי שקורה כעת.
גל"צ, אם כך, היא רק ההתחלה; ואקו"ם – על רקע השינויים הדרמטיים שעומדת תעשיית המוזיקה הבינלאומית לעבור בשנים הבאות (ראו בהמשך) – תגבה יותר כסף מתמיד מגופי שידור, שלא יוכלו להתנגד. המוזיקאים, למזלם, התחילו להבין את כוחם רק אחרי שאיימו לכלותם. הפיראטים צרבו אותם, עמך-ישראל הוריד אותם מהרשת, פיגועי הטרור הקטינו את ההכנסה מסיבובי הופעות, ומשרד הביטחון וגל"צ לא מצאו זמן לשבת איתם למשא ומתן. אז הם החליטו שנשבר להם, ותוך כדי הנשבר-להם הם גם הבינו שיש בידם סחורה חיונית. התובנה שלהם הולכת בד בבד עם התחזיות לעולם המוזיקה בשנים הבאות, שכל האינדיקציות מראות על כך ששם המשחק בו הוא בעיקר "זכויות יוצרים". אתרים שונים ברשת מפרסמים אחת לתקופה תחזיות לגבי עולם המוזיקה, והנה עשר הנחות שלא כדאי לשלול על הסף:

1. ירידת מחירי התקליטורים

מחירי התקליטורים יירדו לסביבות החמישה דולר (ואפילו פחות) תוך שלוש שנים.

2. חברות מוזיקה במקום חברות תקליטים

בשל הירידה מהכנסות ממכירת תקליטורים, ההפרדה בין בתי הוצאה לאור (פאבלישינג) לבין חברות התקליטים לא תהיה עוד רלוונטית, ואלו יתאחדו לגוף אחד – חברות מוזיקה (או איך שלא תרצו לקרוא להן) - שייצגו מוזיקאים, כותבים ואמנים וימכרו גישה למוזיקה שלהם. עם זאת, חברות התקליטים יהיו קטנות יותר בהיקפן ויתמקצעו טכנולוגית (יהיו בעלות גישה לשרתים ענקיים) כאמצעי להרחיב את דרישת תשלום בעבור זכויות היוצרים.

3. חנויות פופ במקום חנויות תקליטים

חנויות התקליטים יהפכו לחנויות "פופ", בהן נוכל לצרוך תרבות, תקשורת, תחושת קהילתיות (וירטואלית) וחוויה. מוזיקה תהיה רק חלק אחד מתוך פאזל הצריכה.

4. גישה במקום בעלות

גישה תחליף את הבעלות. אנחנו נעדיף לשלם על גישה לקטלוג המושלם, נאמר, של הביטלס או של אריק איינשטיין, מאשר לרכוש את כולו (או חלקו). והנגישות תתאפשר בעזרת טכנולוגיה חדישה שתפשט את חוויית הצריכה (תוכלו לרכוש בסכום קטן "אפשרות האזנה" לשיר החדש של אמינם, נאמר, דרך הנייד או האינטרנט, ולשלם סכום קטן באשראי או דרך מנוי). האספנים, עם זאת, ימשיכו לפלוש ל"קצת אחרת" ול"אוזן".

5. תידלוק של פלייליסט פרטי

באותו אופן בו אתם ממלאים דלק במכוניתכם, אפשרויות הגישה החדשה למוזיקה תאפשר לכם "לתדלק" את נגני המוזיקה במכוניתכם או בביתכם, ברשימת שידור אקסקלוסיבית.

6. די.ג'ייז במקום פלייליסט

הרדיו; יש שגורסים כי הוא ייעלם. אני מאמין שישנה אפשרות שכוחו של הפלייליסט יקטן, אבל התחנות שיישרדו הן אלה שיתבססו על שדרנים כריזמטיים שמכתיבים טעם קהל. בעידן בו למאזין תהיה גישה לכל רשימות שידור בה הוא חפץ, דווקא המימד האנושי שבגלי האתר והפרשנות סביב המוזיקה יקבעו את איכות ההאזנה.

7. נישה במקום מיינסטרים

אולי לא תאמינו, אבל ישנה אפשרות שה"מיינסטרים" ייחלש. בשל חוויית הצריכה החדשה, התעשייה תתבסס על שיווק (אגרסיבי) לנישות ולקהלי יעד ספציפיים. מה גם שצרכנים רבים לא יתנגדו לשלם כסף, והרבה, עבור האפשרות להאזין למצרך האליטיסטי והנישתי שמיועד רק לבעלי "טעם טוב שכמותם". כלומר, כמו כל סחורה בשוק, "איכות" תכתיב מחיר.

8. כביש עוקף חברות התקליטים

אם הגישה אל צריכת מוזיקה תהיה רחבה יותר (כלומר לא רק דרך חנות התקליטים), אמנים גדולים יתחילו לעקוף את תיווכן של חברות התקליטים ולגשת ישירות לצרכן, ובכך להגדיל את רווחיהם.

9. הערך האישי המוסף

הצרכנים לא יסתפקו בגישה לחומרים עכשוויים אלא ידרשו גישה לקטלוג ישן ככל האפשר, קשר ישיר עם האמן, והערך המוסף לצריכה יהיה חשוב בהרבה מכפי שאנחנו מעלים על הדעת.

10. ביי ביי, פיראטים

הפיראטיות תציק עוד שנתיים-שלוש (בכל תקופת הביניים), אבל תתפוגג במהרה כי לא יהיה לה יתרון על המערכת החוקית של צריכת המוזיקה. זו תזכה לפחות רווחים ממוצר ספציפי, אבל תגבה רווחים ממוצרי צריכה רבים יותר.

מי יפקח על אקו"ם?

כמו נבואות רבות, גם זו נראית טובה מדי מכדי להיות אמיתית. תעשיית המוזיקה עוד תצטרך לעמוד בקשיים לא צפויים, אבל – איך שלא מסתכלים על זה - התמונה ברורה: הרווחים מזכויות יוצרים יגדלו באופן משמעותי והתעשייה תיסוב סביבם. אלו שמחזיקים בזכויות לקטלוג מפואר של שירים יזכו, בתוך פרק-זמן של כחמש שנים, לרווחים שלפני חמש שנים לא העלו על דעתם. ואם רווחי התעשייה העתידית יבססו על זכויות יוצרים, אז אקו"ם הולכת לנענע את הסירה. הסכנה הגדולה היא שכרגע, למעט בתי המשפט, אין גוף ציבורי או ממשלתי שיכול לרסן את אקו"ם, שהוא כיום סוג של מונופול מוזר. הרי ללא כל גוף מתחרה, אקו"ם יכולים לדרוש כל מחיר שעולה על דעתם בעבור סחורתם. כרגע המחירים סבירים (קצת יותר גבוהים מקנדה, אבל נמוכים מארה"ב). ועדיין, מי מבטיח שגם מחר זה יהיה כך? ישנה אפשרות ש"המציאות" תכתיב מחיר, או שהמחוקק יגביל את אקו"ם כל עוד הם הגוף היחיד בתחום (ישנה תוכנית ליצירת בית דין לזכויות יוצרים). אבל כך או כך, הקלפים, בינתיים, בידיים שלהם.