נופל וקם, נופל וקם

"המתנחלים 10", "השמאלנים 10", "ההומואים 10", ובקיצור, "כל המדינה 10". כך בישרו לנו שלטי חוצות מאירי עיניים, שלטים על אוטובוסים ואינספור ג'ינגלים ברדיו על עלייתו לאוויר של הערוץ שאמור היה לחולל מהפיכה במפת השידורים. שנה בדיוק לאחר משק כנפי ההיסטוריה, שנשמע בקולם הנרגש של ראשי הערוץ המסחרי החדש, נראה שערוץ 10 לא רק רחוק מלממש את חזונו, אלא מנסה בכל מאודו להפוך להעתק מדויק של אביו הרוחני, ערוץ 2.
ההתחלה דווקא היתה מבטיחה. שבועות ספורים לפני שעת השי"ן, שנקבעה ל-28 בינואר 2002, הכריזה יוהנה פרנר (מנכ"ל משותף לשעבר של "ישראל 10", זכיינית הערוץ) ש"זהו רגע היסטורי. הערוץ המסחרי החדש הוא ערוץ הברודקסט האחרון שמוקם כאן...". פרנר הוסיפה שהמטרה הראשונה של ערוץ 10 היא לשנות את הרגלי הצפייה, ויתרונו הוא שמפעיל אותו זכיין אחד, בניגוד לשלושת הזכיינים של ערוץ 2 - מה שמאפשר לבנות רצועות שידור שבועיות ולוח שידורים ידידותי וקל. לוח השידורים שהוצג הכיל 20 סדרות מקור, ביניהן תוכניות תחקיר ותעודה, דרמה, סאטירה ומערכונים. בניגוד להבטחות שניתנו, הוספו שעשועונים ותוכניות אירוח, ולעומת זאת קיימו את ההבטחה לצאת לדרך ללא כוכבים נוצצים, למעט יעקב אילון, שהופקד על החדשות.
בניגוד לברנז'ה ולמרבית התחזיות, הציבור לא ממש התרגש מעליית הערוץ המסחרי החדש - שבנוסף לכל גם עלה בצליעה קלה, כיוון שלא ניתן לקלוט אותו באמצעות אנטנה בלבד. אחוזי הצפייה שנרשמו בשבוע הראשון היו מאכזבים למדי: תוכנית הדגל של הערוץ, מהדורת החדשות עם יעקב אילון, דורגה במקום ה-50 עם 6.5 אחוזי צפייה, ותוכניות המקור רשמו במקרה הטוב 4.5 אחוזי צפייה. שבועיים בלבד אחרי עליית הערוץ, שרשם רייטינג ממוצע של 3 אחוזים בשעות השיא (פחות ממה שמקבלת השקופית המפורסמת של הערוץ הראשון בזמן שביתה), החלו בעליו לשדר סימני מצוקה. בתקשורת החלו לדבר על עריפת ראשים ועל שינויים רציניים במבנה הערוץ ובלוח השידורים. פרנר ושותפה, רוני אלגרנטי, מינו את יעקב בוארון, מנהל הרכש לשעבר ב"קשת", ליועץ מיוחד בענייני תוכן.
הביקורות הקטלניות והרייטינג הנמוך הורידו את מפלס מצב הרוח בערוץ הטרי, היוצרים החלו להתמרמר על תנאי ההפקה הנחותים ועל אי עמידה בתשלומים, וגל השמועות על סגירתו הלך ותפס תאוצה. ראשון הפורשים היה טל ברמן, שאולץ לשדר את "חדשואו" שלוש פעמים בשבוע במקום פעם אחת כמתוכנן. רשימת הביטולים הלכה ותפחה, ובתום החודש הראשון לשידורים נפרדנו מ"ג'פרדי" עם רוני יובל, "החיים על פי ז'וז'ו" עם ז'וז'ו אבוטבול, "פטנט" עם שמוליק טיאר, "קיפודים", "עם ישראל LIVE", "הכיסא אח"ם", "קלינשטיין מארח", "החברים של סשה" עם סשה דמידוב ו"חיים ושאול ולהפך", עם חיים אתגר ושאול ביבי. בהמשך הורדו מהמירקע "שטח פרטי" עם יעל דן, "בן ורוזן" עם בן כספית ועמנואל רוזן, "קפטן קוק" עם גיל חובב, "לימוזינה" עם גיל ריבה, הדרמה "תיק סגור" ומגזין התרבות "יוצאים עם נטלי". מלוח השידורים המקורי של הערוץ נותרו כיום בענף תוכניות המקור רק השעשועון "החוליה החלשה" בהנחיית פנינה דבורין ו"רמי ורד", תוכנית האירוח שנמצאת כעת בעונה השנייה.
לנוכח המצב הקשה, פנתה הנהלת הערוץ למועצת הרשות השנייה וביקשה לאשר לה כניסה לאירגון מחדש, כולל לוח שידורים חדש, במסגרת המעבר למתכונת של שידורי ניסיון. בינתיים הפסידה "ישראל 10" ברבעון הראשון של השנה 48 מיליון ש"ח, ובחודש יוני התמזגה עם "שידורי עדן". במקום פרנר ואלגרנטי תפס את הגה הפיקוד מודי פרידמן, שהביא עימו את גיא זוהר כסמנכ"ל תוכן. אחרי אין ספור דיונים ואיומים להחשכת המסך, אישרה באוקטובר מועצת הרשות השנייה את תוכנית ההיערכות מחדש של ערוץ 10, כולל מתן הקלות משמעותיות בתנאי המכרז, וההשקה השנייה של הערוץ יצאה לדרך באופן די מינורי. לערוץ הצטרפו מני פאר, גדעון רייכר וירון לונדון מצד אחד, ומצד שני השליך הערוץ את יהבו על הספורט כעל עוגן שידור, לאחר שהרייטינג הגבוה ביותר (17.7 אחוז) במשך השנה כולה נרשם במשחק בין מכבי חיפה לשטורם גראץ, במוקדמות ליגת האלופות. נרכשו זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א בכדורסל באירופה ומשחק אחד מליגת העל בכדורגל, ולשם כך הוחתם שחקן רכש נוסף מהערוץ הראשון, מאיר איינשטיין.
למרות שהערוץ מתקשה לשבור את מחסום הרייטינג החד ספרתי, הבעלים, בראשות יוסי מימן, מסרבים לוותר. חטיבת החדשות קיבלה חיזוק משמעותי בדמות אלון בן דוד, גיל תמרי, שלומי אלדר, יואב טוקר, דוד גלבוע והדובדבנים שבקצפת: מיקי חיימוביץ' למהדורת החדשות וארז טל (שיקבל כחמישה מיליון דולר) לחטיבת הבידור.
הנהלת הערוץ ממשיכה להראות אורך רוח, ובתחילת השנה הנוכחית עברה ממתכונת של 10 שעות שידור ביממה ל 18 שעות. נוספו רצועות בוקר חדשות, עם מרב מיכאלי ואודטה שוורץ, ורצועת אחר צהריים לבני הנעורים שבמרכזה הסידרה "המורדים", הזוכה ליותר מ-4 ארבעה אחוזי צפייה בממוצע, נתח גבוה ממרבית התוכניות בערוץ. סעיף ההוצאות ממשיך לגדול בעוד שבסעיף ההכנסות טרם הורגש שינוי מהותי, ומימן אינו מפסיק לחפש משקיעים נוספים לערוץ. השאלה הבוערת היא עד כמה יהיה מימן מוכן להשקיע במה שמסתמן כעת כבור ללא תחתית.
"למרבה הצער, עד לפני שלושה חודשים לא החמיץ ערוץ 10 כמעט שום טעות בדרך עלייתו לאוויר", אומר דן שילון, לשעבר מנכ"ל "רשת" וממייסדי ערוץ 2. "הדבר החמור ביותר שקרה לערוץ, שהוא לא הגדיר לעצמו יעדי שידור וקהלי מטרה ברורים". טעות אחרת עליה מצביע שילון היא התבססותו של ערוץ 10 על מכבי ת"א ועל משחק כדורגל אקראי כעוגן ספורט מרכזי. "מכבי היא עוגן משני ואינה יכולה להתמודד עם תוכניות בידור בפריים טיים. לעומת זאת, ליגת העל בכדורגל כן יכולה להיות עוגן מרכזי. הספורט הוא חשוב, בתנאי שהוא עילי ורציף". עם זאת, הוא ממשיך, "אין עיני צרה בהקמת הערוץ ולמעשה אני רואה בה דבר חיובי, כי התחרות היא חשובה".
שילון, שמאמין כי בסופו של דבר יצליח הערוץ המסחרי להרים ראש, תולה את הקולר במדיניות הויסות שהנהיגה המדינה ואשר מחבלת בחופש השידור, גם כשמדובר בערוץ 2. "מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו היתה גורם מפריע בהתפתחות ערוץ 2 מתחילת דרכו, ואפשר לומר שערוץ 2 עלה ושיגשג למרות כל הנסיונות של המועצה להפריע לו. ערוץ 10 סבל מהמועצה הרבה יותר, ולמעשה אולץ להגיש מכרז עקום רק בגלל גחמה שלה לדרוש בידול מערוץ 2. אין דבר כזה, בידול, בטלוויזיה מסחרית. צריך להתמודד על הקהל, על איכויות שידור, על רמה מקצועית ולא על כל מיני דרישות שמועצת הרשות השנייה דורשת ודרשה".
עוזי פלד, מנכ"ל "טלעד", סבור אף הוא שאת עיקר הטענות על כשלונו של ערוץ 10 יש להפנות כלפי הרגולטורים: הממשלה, הכנסת ומועצת הרשות השנייה. "עיניהם טחו מלראות שהמציאות בישראל אינה מאפשרת להוסיף ערוצי שידור רבים. זאת אינה אמריקה עם 280 מיליון תושבים, אלא בסך הכל מדינה עם שישה מיליון תושבים שיש לה כבר היום 150 ערוצים, כולל בלוויין ובכבלים, ויש לה שוק פירסום נתון. בצד הוויזואלי של שוק הפירסום הזה מתפרנסים ערוץ 2 וערוצים ייעודיים, כמו הערוץ הרוסי, ובצד הרדיופוני תחנות הרדיו השונות. לתוך המציאות הקשה, שהיא תולדת פנטזיה של קובעי המדיניות אצלנו, נולד ערוץ 10".
פלד, שהואשם בזמנו באינטרסנטיות כשהתריע על כך שערוץ מסחרי נוסף לא יוכל לכלכל את עצמו, מאמין שלא ישנה את דעתו גם בשנים הקרובות, כי אין מקום לערוץ כלל ארצי נוסף. לדבריו, "במשך שנה תמימה לא הצליח ערוץ 10 להגיע להישג ממשי כלשהו, מלבד לזעזע את אמות הסיפים, להציע חוזים שמנים לכוכבים ולעובדים ולעשות כל מיני דברים שבטווח הארוך, לדעתי, יזיקו מאוד לענף הטלוויזיה המסחרית בישראל. נדידת הכוכבים במציאות הרב ערוצית אינה חדשה, וגם הערוץ השני לקח בזמנו כוכבים מהערוץ הראשון. זוהי נדידה בריאה. אני רק מתקומם על כך שערוץ 10 התיר כל רסן בסכומים שהוא משלם לכוכבים, ושמתאימים להוליווד ולמדינות עשירות מאוד. טיבה של טלוויזיה נבחן לא בכוכבים, אלא בסדרו כמו 'זינזאנה', 'טירונות', בת ים-ניו יורק'. בסיכום, לא רק שערוץ 10 לא הביא עימו כל בשורה חדשה, אלא הטעות הכי גדולה שלהם היא שהם ניסו לעשות תואם ערוץ 2. כשיש את האורגינל, בשביל מה צריך את הקופי?".
אולם למרות כל התיאורים הפסימיים שמלווים את ערוץ 10, דן שילון רואה גם את חציה השני של הכוס, ההולכת ומתמלאת כלשונו, לחיוב את המשקל הגדול שהערוץ התחיל לתת לאקטואליה, במיוחד לאור מה שקורה בערוצים המתחרים. "זהו צעד דרמטי, שעשוי לעזור מאוד לערוץ. המפתח היה הבאתו של רם לנדס, שהוא איש מקצוע מהשורה הראשונה, לניהול מחלקת החדשות. אם ערוץ 10 ישכיל להרחיב את רצועת החדשות והאקטואליה, הוא ייצור שם עוגן מעניין".
עוזי פלד, לעומת זאת, סבור שההחלטה להקים חברת חדשות בעלות של כ-20-15 מיליון דולר היא טעות נוספת בשרשרת הטעויות שעשה ערוץ 10. "במציאות שבה התחרות בין מחלקות החדשות של הערוץ הראשון והשני הולכת ומחריפה, ערוץ החדשות הייעודי עומד לקום וגם הכבלים עומדים להשיק את החדשות האזוריות - אין לכך כל הצדקה, זה גדול על מדינה קטנה כמו שלנו. וכאשר בעוד שנים אחדות המצב המדיני-ביטחוני במדינת ישראל יתייצב, החדשות לא יהוו יותר את מרכז השידורים. אני, במקום קובעי המדיניות, הייתי חושב על הקמת מערכת חדשות מרכזית, כאשר לכל אחד מגופי השידור השונים תהיה אפשרות להציב את המגישים שלו והחדשות יקודמו ממקום משותף, כנהוג מזה שנים רבות בבריטניה".
הרגלי צפייה הם בדרך כלל דבר שאינו ניתן לשינוי משמעותי בטוח הקצר, ולכן שאלת המפתח כיום באשר לעתידו של ערוץ 10 היא עד היכן יגיעו אורך הנשימה של המשקיעים ומידת נכונותם להמשיך לספוג הפסדים כבדים. במילים אחרות, אין ויכוח על כובד כיסיו של מימן, שמחזיק ב-40 אחוז מהבעלות על הערוץ, אלא מהו הקו האדום מבחינתו. "שואלים אותי איפה עובר הגבול, ואני שואל אותם האם הגבול נמדד לפי זמן או השקעה. התשובה פשוטה: המשחק ייגמר רק כשנצליח", הבהיר מימן לאחרונה בכנס איגוד המפרסמים, והוסיף שלהערכתו מדובר בעסק בעל פוטנציאל טוב, ושתוך חמש שנים יזכה ערוץ 10 להכנסות של 150-120 מיליון דולר.
דן שילון אומר שאם מימן מתכוון לרוץ למרחקים ארוכים, יש לו בהחלט סיכוי טוב להצליח. "הסיכוי ישתפר כאשר מפת התקשורת תשתנה ברוח ההחלטות הנכונות של שר התקשורת והתחרות תהיה נקייה מההתערבות הפוליטית הגסה שקיימת היום".