החירייה של התוכן

במהלך לימודי האקדמים, נדרשתי להגיש עבודה שבדקה את התיאוריות האחרונות באבולוציה של המינים. כמו מרבית הסטודנטים, דחיתי את העבודה עד לרגע האחרון, וכשנזכרתי שצריך להגיש אותה, ספריית האוניברסיטה כבר הייתה סגורה ומקור המידע היחיד שעמד לרשותי היה רשת האינטרנט. השנה – 1998, רשת האינטרנט שונה במהותה מכל מה שאנחנו מכירים היום, גוגל לא היה עדיין מוצלח במיוחד, וכשלוש שעות עברו עד שמצאתי מאמרים מתאימים וראויים. "יבוא יום", אמרתי לעצמי בבטחון מלא, "ובו אוכל לאתר כל מאמר בפחות מעשר דקות".
ואכן, היום הזה הגיע. לכאורה.
לפני כשנה נדרשתי שוב בהתראה קצרה במיוחד לאסוף מספר מאמרים שעסקו בנושא דומה – התפתחות החיים על פני כדור הארץ. שמח וטוב לב ניגשתי את המחשב האישי, הקלקתי את מילות החיפוש הרלוונטיות ב"גוגל", ושיגרתי את בקשתי למידע לרחבי הסייבר-ספייס. בתוך מספר דקות הונחו על שולחן העבודה (הממוחשב, כמובן) שלי עשרות מאמרים ופיסות אינפורמציה מרשימות.
עיון בחומר הנמצא הראה, כמעט מייד, שמדובר בחומר בלתי ראוי להתייחסות מדעית. דומה שמנוע החיפוש הרגיש והחכם הביא לשולחני מידע רלוונטי, אמנם, אך שגוי. עשרות אתרי אינטרנט עוסקים בנושא הווצרות החיים בכדור הארץ. עשרות כתבות (מרתקות, כל אחת בדרכה) נמצאו בתוך מספר שניות. אך הפעם, בניגוד ל-1998, נדרשתי ליותר מעשר שעות עבודה, עד שבררתי את המוץ מתוך התבן, ועד שאיתרתי מידע אמיתי, מהימן ומדוייק.

הרבה זה לפעמים מעט

העליה בפופולאריותה של רשת האינטרנט וגישתה הליברלית כלפי תוכן, הפכה אותה עד מהרה למזבלת הידע הגדולה ביותר ביקום, ל"חירייה" של התוכן. בעידן שבו כל זב חוטם הוא מו"ל, וכל בעל גישה לרשת הוא ידען, נעלמים מן העין התכנים האמיתיים, אלה שהיו שם עוד מראשית ימי האינטרנט, ימים בהם היא הייתה נחלתם של סטודנטים ואנשי אקדמיה מזהירים.
כוחה ועוצמתה הנוכחיים של הרשת טמונים בכוחו של ההמון. מיליוני הגולשים המתדפקים על דלתותיה בכל יום מעשירים אותה ברבדים הסמויים והגלויים מחייהם, חולקים את חוויותיהם ומספרים את סיפוריהם האישיים. חלקם אף מערימים על הרשת מעט מהידע האישי שלהם – אם בצורת תגובות בפורומים וקבוצות דיון שונות, אם באמצעות תגובות לכתבות ומאמרים, ואם באמצעות אתרים אישיים ופרטיים.
אותם אתרים פרטיים, חלקם מצליחים ביותר, עושים את מה שאף גוף ממסדי לא היה שוקל אפילו לעשות – ליזום הפקה ויצירה של תכנים בתחומים המעניינים מגזרים מצומצמים וקטנים ובלתי ניתנים למימון-עצמי. מפלצות התוכן הממוסדות שולחות זרועות תמנון לכל זירה, ומצליחות לגעת אך בקושי בעומקם של הנושאים בהם היא עוסקת, דבר המעודד ומסייע לפריחתם של אתרים נישתיים, קטנים וממוקדים מאוד.
אך בעוד שאתרי התוכן הגדולים (והשטחיים, מעצם הגדרתם כאתרים של כו-לם), מאמצים לחיקם סטנדרטים עיתונאיים, מדעיים ותוכניים מסויימים, אתרי התוכן הפרטיים והנישתיים אינם מחוייבים לשום דבר. התוכן המובא בהם יכול להיות נכס של ממש ולכלול בו כמה פניני ידע וחוכמה, אך גם כמות עצומה של מידע מוטעה ובלתי מבוסס.

מידע מוטעה מחלחל אל מערכת החינוך

אותו מידע מוטעה ושגוי עושה את דרכו אל מוחו של ההמון, ובעיקר אל מחברותיהם הוירטואליות של ילדי בית הספר והתיכונים, המשתמשים ברשת האינטרנט כמקור מידע מרכזי ללימודיהם. בעוד שסטודנט או מרצה באוניברסיטה יכול להפעיל שיקול דעת לגבי נכונות המידע המובא באתר ומקורותיו, תלמידים צעירים בדרך כלל עדיין אינם בקיאים מספיק בתכנים והכלים השיפוטיים העומדים לרשותם קטנים בהרבה. אם קודם לכן המשלנו את האינטרנט למזבלה הענקית, הרי שהטעויות הגדולות ביותר הולכות ונספגות במי השתיה שלנו, ומרעילות את הידע האנושי.
גם המורים בבתי הספר יתקשו לאתר שגיאות מדעיות או לזהות תאוריות מופרכות המגיעות אל מחברותיהם, עבודותיהם ושכלם של התלמידים. בעידן שבו כל תיאוריה הנשמעת פנטסטית אפשרית, בימים בהם כבשים משוכפלות רועות באחו הקיברנטי, אפילו התיאוריה המופכרת והבלתי-מבוססת ביותר עשויה להשמע אמינה. האמונה לפיה "אם זה כתוב באינטרנט, זה בטח אמיתי", לא תמיד מוצדקת, בעיקר בהתייחס לתיאוריות והשערות שונות ומשונות הנפוצות בה כפטריות לאחר הגשם.

הפרדה חד-צדדית

על מנת שתאוריות בלתי-נכונות לא יחלחלו אל מאגרי הידע האנושי, דרושה הפרדה חד-משמעית בין תכנים מדעיים אמיתיים, המתפרסמים מטעם גופי מחקר ואקדמיה, לבין תכנים פנטסטיים, רומנטיים ומרתקים – אך מפורכים.
את ההפרדה הזו ניתן ליצור באמצעות הגדרת מתחמים "שמורים" באינטרנט, בהם יפורסמו תכנים מדעיים רק אחרי שעברו בדיקה והערכה של אנשי מקצוע. על מתחמי הידע האלה להיות פתוחים לכולם, על מנת שכל אחד יוכל לקרוא ולעיין בהם, אך עליהם להיות סגורים לכתיבה.
אתרי המדע האמיתיים והאיכותיים מתחבאים היום תחת ערימת להג וגיבובי סרק, מוסתרים מעיני ההמון על ידי אלפי אתרים "חצי-מדעיים", המתיימרים לשווק ידע מהימן ומוכרים בעצם תיאוריות פנטסטיות בלתי ראויות. עלינו, כגולשי ומשתמשי אינטרנט, להעביר את התכנים הראויים לרשת נפרדת, עצמאית ואיכותית, שתקיים בקרה תמידית ותהיה מעוז הידע האנושי האמיתי והראוי.