למה צחקה מיקי?
שידורי המלחמה בסוף השבוע הניבו שלל מוראות: מיקי ויעקב נשברו, אלון בן-דוד פיקד, איתן בן-אליהו התפקד, אברי וניצני הצטיינו, ולעשירון העליון היה דחוף לשיר בטלוויזיה. רענן שקד ראה הכל
גם מלחמה מרוחקת שלא טורחת לקפוץ פה לביקור (כמה לא מקצועית יכולה מלחמה להיות? אפילו לא גיחה לטיול שורשים קטן?) עדיפה, טלוויזיונית, על סתם ערב חול שגרתי עם עוד תוכנית של יאיר לפיד. אז נכון; גם במלחמה קיבלתם עוד תוכנית של יאיר לפיד (שישי), אבל לך תריב עם כוחות טבע. לפיד נתון, בימים אלה, בעיצומו של מהלך הדן-שילוניזציה שלו – מינויו למדורת שבט תקנית, מרכז המעגל החמקמק של הקונצנזוס הישראלי, אלוהי הצופים הקטנים – ומעשה סדאם אי-שם יכול רק לעזור. ובכן, אפילו מלחמה מיכאנית ורחוקה כמו זו הנוכחית מניבה יותר מדי עניינים דחופים בסופשבוע אחד. קדימה.
1. טוב, בואו נפתח את זה: מיקי ויעקב פשוט התפקעו מצחוק באולפן חמישי בלילה, ללא מעצורים ובכל הזדמנות בה היו אוף-קאמרה. שמועות גורסות כי מישהו באולפן שיחרר משהו לא קונבנציונלי, וכי כל איזכור חדשותי ל"הפצצות" ו"גז" הוציא את השניים מאיזון. סביר יותר כי זו היתה דווקא שהייתם באוויר משהו כמו 800 שעות רצופות מבלי שאיש יציע להם ולו שינה מטכ"לית. למען עתיד ילדינו: תנו לניצן הורוביץ שעה-שעתיים מסך ושחררו את הליצנים להתייחדות עם כריותיהם.
2. בתזמון מושלם עם יומן שישי, החל השואו-דאון הגדול בבגדד. בומים, אורות גבוהים, פצצות ענק בשידור חי, רוקנרול. חבל רק כי בשעה שבערוץ 2 מיהרו ליישר קו עם הגירסה האמריקאית לפיה סדאם סוחב, מינימום, רגל פצועה, אצל אלון בן-דוד בערוץ 10 סדאם חי ובועט ומבקיע. בן-דוד גם לא היה מרוצה מקצב התקדמות הכוחות במערב עיראק ("אנחנו עדיין לא יכולים לנשום לרווחה") בשעה שאיתן בן-אליהו, בערוץ 2, סגר עניין והבטיח לכם כי העסק בשליטה אמריקאית מלאה, סלמאת, סעו לשלום, היאיר לפיד כבר בפנים. מציאות חיינו כתולדה של בחירת ערוץ.
3. לאיתן בן-אליהו, אגב, נפלט, במקום "ההפצצות המדויקות" – "הפקידות המדויקות". הגיע הזמן להיגמל מחיל האוויר, חבוב, לא משנה עד כמה מדויקות היו הפקידות שם.
4. האם נראה את בן-אליהו, פרשן-על לענייני מה-שתרצו ומוביל המתקפה הישראלית על משפחת רמון, יושב גם באולפן האוסקר של "יס"? הפקידות שם מדויקות מאוד, שמעתי.
5. הרגע המבחיל של השבוע: שישי לאחר חצות, צופים רבים עדיין במתח, עדיין צופים, ו"רשת" חותכים לשידור ישיר, מחופף, מואר ברשלנות, ערוץ-קהילתי-למראה, של ערב שירה בציבור במועדון הגנקי בת"א. בין המשתתפים – אין גבול – מבחר מבכירי "רשת", יאיר לפיד, עופר נמרודי, שרי אריסון ועוד ג'מוסים, כולם מחרחרים בכבדות בביצה המהבילה, נראים מפוטמים, שבעי-רצון ומאושרים לגמרי. מלחמה? איפה? למאיון העליון מתחשק לשיר לכם. יעקב כהן עולה לבמה ופונה לאריסון: "כשאת נותנת צ'ק – הבנק חוזר!". אריסון מתפוצצת מצחוק. אובדנה הסופי של כל בושה או אמת-מידה מקצועית.
6. הדבר המצחיק וההזוי ביותר ששודר במלחמה הזו – "תוכנית מגירה" עם אברי גלעד ויאיר ניצני – קרה בערוץ 10 (שישי). מי שלא ראו את אברי במדי מסתערב וניצני במדי נפוליאון, מדגימים את מהלכי המלחמה באמצעות "שולחן אור" באולפן – ארגז חול ובו צעצועי פלסטיק ופחית קולה – כמו החמיצו את המלחמה כולה. רצף הסקצ'ים המאולתר וחסר העכבות ("נו, אברי, אנחנו כבר מתים?"; "קשה לדעת, זה ערוץ 10") היה הידהוד לא צפוי לימי "העולם הערב" הזכים. האסימון נפל: ערוץ 10 הוא כעת מה שהיה ערוץ 2 הניסיוני בימי המלחמה ההיא; מקום כאוטי ויצירתי במידה שבו הכל אפשרי, עד שלבעל הבית יימאס והבסטה האירעית תיסגר או תוחלף בדבר האמיתי (יאיר לפיד, כמובן).