תרבות מוטורית? אצלנו?

זוכרים איך לפני שנים, כאשר הגיעה זמנה של מכונית ישנה לפנות דרך לחדשה, עמדו בפנינו מספר אפשרויות בדרך לקביעה מי המאושרת. גם אז אפשר היה לפנות לאולמות תצוגה של יבואנים, לצבור מידע ונייר מבריק, ואפילו, אם היה מזל, לערוך נסיעת מבחן קצרה. אבל מרבית המתלבטים עשו צעד מקובל אז - פנייה נואשת לחבר, או שכן, או בן הדודה של השכנה ממול. כל אחד מהם מקוטלג תחת הערך "מבין במכוניות".
למעשה, עיקר הידע של אותו "מבין" הגיע מעיון מרפרף במגזין מוטורי אזוטרי, או במקרה מוצלח יותר, חברות בת שנים עם חבר-של-חבר של מוסכניק כלשהו. אך בסופו של דבר, אותו "יועץ" במשרה חלקית הבין מעט יותר מהממוצע, אבל לא הרבה יותר. בוודאי לא ברמה המאפשרת לו לעזור לאחרים.
אבל זמנים משתנים, גם בתחום המדיה המוטורית. למעשה, אפשר לומר כי התחום הזה עבר מהפך בשנים האחרונות. רוצים דוגמאות? ובכן, אם לפני חמש שנים נניח, מקור המידע הרציני והיחידי היה מגזין רכב בודד, היום יש ארבעה לפחות. כולם מציעים נייר כרומו, צבע ותמונה, כמות נכבדה של עמודי מערכת. אז מה אם לא תמיד הרמה גבוהה כבעבר? יש המון מידע מודפס, ומסתבר שיש לו אפילו רוכשים.
אלא שאותם מגזינים, שהיו בעבר מקור מידע בלעדי - שהרי עיתונים יומיים מאז ומעולם אינם מטפלים בתחום באופן שוטף ומעמיק - זוכים כיום לתחרות רצינית במיוחד. למעשה, המגזינים הצבעוניים הופכים יותר ויותר לחלק מתרבות הפנאי, על אותו ספסל יחד עם חוברת מסעות, מגזין בריאות ורבעון בנושא אופניים. את מקומם של אלה, כאמצעי מידע מיידי וזמין לכל, תפסו אתרי האינטרנט השונים.
מבחינה זו לפחות, מצמצמת ישראל במהירות פערים בינה ובין העולם הגדול, עם מגוון רחב ומרתק של אתרים מכל סוג. יש אתרי חדשות גדולים העוסקים במוטוריקה, למרבית המגזינים יש נוכחות אמיתית ברשת, יש אתרי רכישה, ייעוץ והשוואה. יש מחירונים מעודכנים, מועדונים מיוחדים ומה בעצם לא.
אבל יותר מכל, יש בישראל תרבות מוטורית המוצאת ביטוי בפורומים שונים ומשונים. יש כאלה המיועדים לחובבי מירוצים, יש המתאימים דווקא לבעלי דגם מסוים, מיוחדים למביני עניין הבוחלים בכל סוג של חיכוך עם "חסרי ההשכלה", ויש פשוט אזורי מפגש לכולם.
ואלה, ללא ספק, הם הפופולריים ובעלי מספר הגולשים, הכותבים והקוראים הגדול ביותר. הם ימצאו תמיד באתרי אינטרנט גדולים, באזורי קהילות מיוחדים. ולא מפתיע לגלות כי השאלות והתשובות השכיחות ביותר נוגעות לרכישת רכב חדש או משומש.

למה פורום?

הרקע לצמיחתם המטאורית של הפורומים ברשת בכלל, היה בעיקר מענה לכמיהה אמיתית של בעלי תחביב או עניין משותף לחלוק אותו עם אחרים. תודות לתעבורת התקשורת האדירה, ומגוון עצום של שאלות ותשובות שניתנו בעבר, הפך הפורום למקור מידע ראשון במעלה לקהל הרחב, הנהנה מניסיונם העשיר של אחרים. מידע אותו לא יכול היה להשיג בדרך אחרת.
וקהל המתעניינים ברכישת רכב, הכולל מתעניינים ברכב חדש ומשומש ומונה מאות אלפים בשנה, הפך את הפורומים בנושא רכב לפופולרים במיוחד. אגב, תופעה המדגישה עוד יותר את כישלונה של המדיה הוותיקה לספק את קהל היעד האמיתי. אבל זה כבר סיפור עצוב אחר.

מועדוני חברים

הפורום שואב את עיקר כוחו, אם לא את כולו, דרך התקשורת האנונימית יחסית, מעבר למסך המחשב. וכרגיל, בסופו של דבר מעוניינים העוסקים בנושא בקצת יותר קרבה פיזית. מפגש פנים אל פנים, נניח. ומכיוון שבכל מקרה נוצרו קשרים אמיצים בין הגולשים, הדרך למפגש של ממש הפכה קצרה. ומהר מאד גם להמונית, צבעונית ומאד מסקרנת.
בשנים האחרונות הפכו שני אתרים למקום עליה לרגל עבור חובבי מכוניות. אצטדיון רמת גן בימי שישי, וחניון רידינג שבתל אביב בימי חמישי. לאירועים אלה הגיעו יותר ויותר בעלי כלי רכב שנהנו להביט, להתרשם, להחליף דעות ובעיקר ליהנות. אלא שבמפגשים אלה התקהל המון רב, שמנע את תחושת הייחוד של "משוגעים לדבר" אמיתיים.
ושוב נרשמה תופעה חדשה במוטוריקה הישראלית. קבוצות קטנות יותר פרשו מהמפגשים הגדולים והקימו לעצמן מועדוני רכב ייחודיים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה מתנהלים בישראל לפחות שלושה מועדוני רכב גדולים, יחד עם מספר לא קטן של ניסיונות התארגנות בשלבים מוקדמים.
הוותיק מכולם והמוכר יחסית לציבור הוא "מועדון החמש", המאחד סביבו את חובבי הנוסטלגיה המוטורית. אבל הפעם אנו עוסקים במועדונים המתייחסים למותגים מסוימים, כל אחד בדרכו. הגדול ביותר מאגד סביבו בעלי רכב מתוצרת איטלקית ובעיקר אלפא-רומיאו, הוותיק מכולם נועד לבעלי סובארו אימפרזה טורבו על שלל גרסאותיה, והצעיר ביותר מיועד לנהגים הנמרצים של מכוניות פיז'ו וסיטרואן. ואנחנו בטוחים שאתם רוצים לדעת במה מדובר...

הטכנולוגיה

אין ספק כי מועדון בעלי סובארו בישראל מתאפיין בקהל מיוחד בנוף המוטורי המקומי. ראשית, מכוניות חברי המועדון צעירות יחסית, חלקן הגדול משופר ללא הכר ומחירן, כנגזר מכך, גבוה מאד. בהתאמה, אחוז עובדי היי-טק ומחזיקי משרות בכירות וריווחיות במשק הישראלי, גבוה שם לעין שיעור מחלקם באוכלוסיה בכלל, וחובבי הרכב בפרט. יש כאן הרבה מכורים לגאדג'טים, ולא מעט אנשי מחשב המנצלים את הידע שרכשו "באזרחות" לצורך תהליך שיפורים אין סופי.
ולא במקרה. סובארו אימפרזה טורבו היא מכונית ספורט בעלת יכולת גבוהה ואפשרות שיפור נרחבת. המכלול הטכנולוגי בו היא מצוידת מהווה כר נרחב לשילוב אבזור "לא-מקורי", שדורש בתורו רמה גבוהה של ידע והבנה. מי שאינו עושה שימוש בשני אלה, מוצא עצמו עם רכב שאינו מתפקד, לא פעם לאחר הרס החשובים שבמכללים. ועובדה זו הופכת את הצורך במפגש והחלפת ידע אינטנסיביים לצורך, כמעט כורח.
כך נוצרה חבורה יוצאת דופן, שעברה במהירות מאירועי מפגש פסיביים להתנהלות אקטיבית ומעניינת, יוצאת דופן וחדשנית בתרבות המוטורית הישראלית. ושלא במקרה, אחד היעדים החשובים ביותר של חברי המועדון הזה הוא שיפור תדמיתה המעורערת של סובארו - וכמובן האימפרזה טורבו - בציבור הישראלי, וניסיון מעניין לשפר את ערכה בשוק המכוניות המשומשות.
אך לא רק. בהתחשב בכך שמדובר למעשה במכונית המהירה והספורטיבית ביותר בישראל - לפחות בצד השפוי של 300,000 שקלים, הבינו ראשי המועדון את הצורך בהתאמת יכולת הנהיגה של החברים למוצר עצמו. לא במקרה מספר לנו רונן ניר, מזכיר מועדון סובארו, ש"בתחילת הדרך פחדתי לרכוש רכב כל-כך חזק ותובעני, אך עם הזמן וההדרכה למדתי לגלות את מיגבלותיו, יחד עם מיגבלותי שלי. כך לא רק נהניתי הרבה יותר מהנהיגה עצמה, אלא גם הייתי בטוח בהרבה על הכביש".
על כך מוסיף יוסי ביטון, יו"ר המועדון - "אנחנו לא לוקחים צ'אנסים, ומעוניינים לעודד את החברים לשפר באופן קבוע את יכולתם מאחורי ההגה. וכמובן שבראש ובראשונה כדי שכולם ינהגו בטוח יותר. לכן אנו עורכים תכנית הכשרה מיוחדת, ומנהלים רישום מדויק בנוגע ליכולתו (כפי שמתבטאת בהכשרה) של כל נהג. תכניות אלה נערכות בימי הדרכה מסודרים במקומות מתאימים לכך, מסודרים ותחת השגחה מקצועית מהמעלה הראשונה".
מלבד זאת, מועדון סובארו שם דגש חזק במיוחד על ניסיונות שכנוע בלתי פוסקים מול היבואן המקומי, כאשר המטרה הברורה היא לשכנעו שמדובר בקהל חשוב ונאמן למותג. כפועל יוצא, דורשים אנשי המועדון התייחסות אחרת, ובעיקר הנחות והטבות שונות. התוצאה - חברי מועדון רשומים המשלמים מסי חבר, זוכים בדיוק להתייחסות זו מצד היבואן - ובא לציון גואל...?

המורשת

בניגוד למועדון סובארו, מתאפיין מועדון אלפא רומיאו בעיקר בטיפוח המורשת. כך שלא מפליא לפגוש שם אחוז גבוה מאד של מכוניות ישנות ומשופצות, משוחזרות עד לפרט האחרון. כמו בכל העולם, מסתבר כי גם בארץ יש קהילה גדולה המעריכה את המוניטין האדיר שצבר היצרן האיטלקי במשך עשרות שנים, בעיקר בתחום הספורט המוטורי. ולמרות שנראה כי המודעות לערכן של אלפות קלאסיות וישנות בארץ אינו מתקרב לזה שבארצות אירופה, אנחנו בהחלט בדרך הנכונה.
גם ה"אלפיסטים", כפי שנוהגים חברי המועדון לכנות עצמם, נפגשים לעיתים קרובות כדי להחליף חוויות, לעזור ולהתייעץ, לספר ולרכל. גם כאן עוברות מפה לאוזן כתובות של חנויות מועדפות לרכישת חלפים איכותיים בחו"ל, וגם כאן מתלוננים לא פעם על טיפול מוסך לא מושלם ברכב האהוב.
במועדון, שקיבל לאחרונה מעמד של עמותה, רשומים כבר כ-270 חברים הנהנים מימי הדרכה, פורום משותף באתר המועדון ומפגשים בהם מתרשם האחד מהאלפא של השני. לצורך כך, מתקיימת גם תחרות "האלפא היפה ביותר" ו"האלפא בעלת הצליל המרשים ביותר". ואם תהינו מדוע דווקא קטגוריות אלה, מסבירה קרן ליבר, חברת מועדון צעירה שסיימה זה מכבר שיפוץ אלפא ספרינט ישנה - "אלפא היא חוויית נהיגה המשלבת בין כל החושים. הראיה, וכדי להבין צריך רק להביט במכוניות האלה... המישוש, כי מרגישים כאן את הכביש דרך ההגה והאצבעות. הריח, שמוצא ביטוי בניחוח שמן מנוע ובנזין גבה-אוקטן. וכמובן שמיעה, ולא צריך להסביר למה אני מתכוונת בצליל מנוע ומפלט איטלקי". אחרי תיאור כזה, אפשר רק להתחיל ולהבין את חיידק ה"אלפיסט". זה שלדברי חברי המועדון פשוט אין לו מרפא.
מעניין לגלות כי בקרב חובבי אלפא יש קהל רחב יחסית, הן מבחינת הגיל הממוצע, הן תחומי עיסוק. בניגוד למועדון סובארו למשל, ניתן לגלות בין המכוניות החברות כאלה בשווי של אלפי שקלים בלבד, או מיוחדות ונדירות בשווי מאות אלפים.
גם כאן נפגשים החברים לימי הדרכה, אם כי זו תיאורטית בלבד בינתיים. לעומת זאת, נראה כי היבואן המקומי מבין היטב שמדובר בקבוצה אותה הוא חייב לטפח, לשמר ולהפוך לרוכשת בפוטנציה של מוצרי המותג בעתיד. זה לא סוד שאלפא רומיאו, כמו מרבית המותגים האיטלקיים בכל העולם, אינה מתברכת בתדמית אמינות גבוהה, ועובדה זו משפיעה גם על מחיר הרכב כמשומש. מערכת יחסים הדוקה ואוהדת בין חברי המועדון ליבואן תשפר כנראה בעתיד את המצב. וכאשר האינטרס הדדי, יש סיבה לאופטימיות.

הספורט

המועדון השלישי, הקטן מכולם והצעיר ביותר (תרתי משמע), הוא מועדון פיז'ו וסיטרואן, או בשמו הרשמי - "מועדון פיז'ו-סיטרואן ספורט ישראל". שם ארוך, המבטא היטב את העדפותיהם של חבריו, בינתיים לפחות. לכן, למפגשים שנערכו עד עתה הגיעו חובבי נהיגה ספורטיבית, רובם עם גרסאות מתאימות של שני היצרנים הצרפתים. אתם יודעים, גרסאות ראלי,GTI , XSI, ואף דגמים פשוטים וישנים יותר. הבסיס להתאגדות הזו נובע ללא ספק מיכולת הכביש הגבוהה של מכוניות החברים, מחירן הנמוך יחסית וזמינותן הגבוהה בשוק המכוניות המשומשות.
כך למשל, נוהג מייסד המועדון, ג'רמי קרונין, בפיז'ו 309 ותיקה אך כזו ש"נותנת את מירב ההנאה הן כמשפחתית והן כשרוצים להנות מנהיגה". גם שאר חברי המועדון מעדיפים לעיתים קרובות לרכוש רכב זול יחסית, אך מהנה לנהיגה. גם אם זה אומר להתפשר על "שנתון", ולא פחות חשוב על שקט נפשי באחזקה. "ה-106 ראלי היא המכונית שמתאימה ביותר למי שאני, ולדרך בה אני נהנה לנהוג", מסביר ישי קרון, אחד מחברי המועדון.
וכשהמכוניות זולות יחסית, לא מפתיע לגלות שמרבית חברי המועדון, גם אם לא כולם, צעירים בגילם. פעילות המועדון כוללת טיולי נהיגה מכל סוג, בכל מזג אוויר ושעה. זאת, רק כאשר הם אינם עסוקים בשיתוף חבריהם ושאר קהל הגולשים במישנתם הסדורה, מעל גבי פורומים שונים. ולא מוגזם לקבוע כי נוכחותם של חברי מועדון פיז'ו-סיטרואן ברשת האינטרנט, אינטנסיבית בהרבה לעומת אחרים. ולא, אנחנו לא משוכנעים שזה קשור לגיל...

תרבות מוטורית, יש מאין?

צריך להזכיר כי למרות הרעננות שמציגים שלושת המועדונים המוזכרים, הם לבטח אינם הראשונים לאגד חובבי מוטוריקה תחת קורת גג אחת. כאמור, קדמו להם חברי "מועדון ה-5". חובבי רכב קלאסי, או בשמו הרשמי "רכב אספנות". אלה נפגשים כבר שנים ארוכות באופן קבוע, מחליפים ידע והמלצות שימור, מארגנים אירועים ותחרויות מרהיבות, ואף זכו להכרה ממסדית, כולל הטבות שונות. ניתן לזהותם - או יותר נכון את כלי רכבם - באמצעות לוחית רישוי אותה הם חייבים לשאת, ועליה מצוין כי מדובר ב... "רכב אספנות".
ובמידה והמועדונים המוזכרים כאן יצליחו לשמר את התלהבות הרגע, להגדיל את מעגל החברים ולזכות בתמיכה אקטיבית של היבואנים השונים, תשתנה מפת התרבות המוטורית בישראל באופן משמעותי. יותר מכל התפתחות בתחום שהייתה כאן אי פעם. ומי יודע, אולי אפילו יצליחו כך להשפיע באופן חיובי על ממסד - ולעיתים אף תקשורת - אטום לתרבות מוטורית.
וכל שנותר לנו להוסיף הוא ברכת "דרך צלחה" לחברי המועדונים, ולקוות כי אל אלה הקיימים היום יצטרפו עוד אחרים. שהרי בסופו של דבר, עם מי תחליפו חוויות על נהיגת ליל אמש, התערבות כירורגית במחשב ניהול המנוע או פתרון גאוני לבעיית נוריות אזהרה שרופות? מי יבין אתכם אם לא אחים לצרה ולתענוג. וחשוב מכל, כולנו נרוויח.