"העלאת גיל הפרישה לפנסיה היא בכיה לדורות"

במסגרת התוכנית הכלכלית החדשה דורשים באוצר לדחות, בתהליך מדורג, את גיל הפנסיה מ-65 ל-67 לגברים ומ-60 ל-67 נשים. ההסתדרות מתנגדת. מדובר, למעשה, בסלע המחלוקת האחרון שנותר בין שני הצדדים לאחר המאבק הממושך שניהלו לאחרונה וההסכם עליו חתמו אמש (ה').
על נושא הפנסיה עצמו, סוגיה בוערת ועדכנית ככל שתהיה כרגע, אפשר להביט גם כסימפטום של תקופה."הבעיה של התקופה המודרנית היא שמחד גיסא, תוחלת החיים עלתה מאוד ומאידך גיסא, בעשורים האחרונים קיימת התפוצצות של ידע טכנולוגי", אומר פרופסור רמי פרידמן מבית הספר לאודר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.
לדברי פרידמן, "התהליך המתואר גורם להון האנושי של העובד להישחק בקצב מזורז. את המושג "הון אנושי" הוא מגדיר כ"מצבור הידע המיומנות והכישרון שיש לעובד, המעלים את שווי התפוקה שהוא עושה. לדבריו, מחקרים מצביעים, כי ההון האנושי של מהנדסי מחקר ופיתוח, למשל, נשחק לחלוטין תוך כ-15 שנים מיום הסמכתו כמהנדס".

עוד השתלמות בהון אנושי

"המשמעות של השחיקה בהון הזה", מסביר פרידמן, "היא שבמהלך חיי העבודה שלו אדם חייב לשנות את עיסוקיו כ-3 פעמים ולהשתלם השתלמות ממשית ברכישת הון אנושי חדש. לכן, ההארכה המתוכננת של אופק חיי העבודה תדרוש השתלמות נוספת של העשרת ההון האנושי. זו בעיה: ככל שאנשים מזדקנים קשה להם יותר ללמוד דברים חדשים".
לדברי פרידמן, טיפוסי עובדים שונים יתייחסו להארכת דרכי העבודה בדרכים שונות. "לחלק מהעובדים, שלעבודה יש מקום מרכזי בחייהם, הישארות בשוק העבודה תהיה ברכה. לעומתם, קיים ציבור שמרכז חייו הוא מחוץ לעבודה והארכה של תקופת העבודה שלו מהווה עבורו עונש".
"הבעיה העיקרית בתוכנית החדשה להארכת תקופת העבודה, טוען פרידמן, "היא שמצד היחיד מדובר על אפשרות לממש את הפנסיה בגיל מאוחר יותר ובייחוד לנשים. נשאלת השאלה: אם מאריכים את את חיי העבודה בתקופה נוספת, האם קיימת מחויבות של המעסיקים לספק לעובדים עבודה בתקופה הזאת? כלומר, האם יתכן מצב שהעובד יהיה זכאי לפנסיה רק בגיל 67, אבל המעסיק יוכל לשלוח אותו לביתו ולהוציאו לגמלאות כבר בגיל 65? בהצעת האוצר זה לא ברור!
"לעובד בגיל כזה אין כמעט סיכוי למצוא עבודה בשוק ולכן לא יהיה לו ממה לחיות במשך שנתיים או שבע עד לתחילת קבלת תשלומי הפנסיה שלו" מתריע פרידמן.

מי נושא בעומס

לדברי פרידמן לשוק העבודה יש שתי ברירות: הראשונה, היא להשאיר עובדים וותיקים עד גיל 67 בעבודה. "אם האנשים האלה יעבדו עד גיל 67 זה יטיל עומס אדיר על שוק העבודה מכיוון שהוא ימנע מקומות עבודה מצעירים. המבוגרים פשוט יתפשו לצעירים, מראש, את מקומות העבודה".
"במקרה כזה, העובדה שהמבוגרים עובדים במקום הצעירים תעלה את הוצאות העבודה למעסיקים. צעירים מתחילים בשכר נמוך אבל ותיקים כבר צברו תוספות שכר למיניהן. כלומר, כדי לשפר את מצבן של קרנות הפנסיה מטילים את המעמסה על העובדים ועל המעסיקים - זוהי הצעת האוצר.
לפי פרידמן, הברירה השניה שעומדת בפני המעסיקים היא לפטר את העובדים בגיל 60-65. לדבריו, "במקרה כזה, ימצאו קבוצות גדולות של עובדים הממתינים תקופת זמן שבין 7 שנים לשנתיים לפנסיה שלהם. ואז יצטרכו לדאוג להם באמצעות קצבאות שונות: דמי אבטלה תשלומי העברה וכדומה – כלומר, העומס של שיפור מצבן של קרנות הפנסיה מוטל על המדינה.
"הדברים נכונים במיוחד בתקופת האבטלה הנוכחית, כשהצמיחה רחוקה ורמת האבטלה גבוהה. יתרה מזאת, גם כשתתחיל הצמיחה, השוק לא יקלוט את העובדים המבוגרים. לכן, הארכת התקופה עד שיהיו זכאים לגמלאות תיצור קבוצה בשוק העבודה שהמדינה תהיה חייבת להתגייס ולסייע לה. כמו בנקודה הקודמת, אבל באופן חריף יותר".

פפרמן: מעסיקים יעדיפו לפטר מבוגרים

בנימין (בני) פפרמן, מנהל הרשות לתכנון כוח אדם במשרד העבודה והרווחה, מתנגד להצעת האוצר להעלות את גיל הפרישה. בין השאר, הוא חושש שהעלאת גיל הפרישה תעודד מעסיקים לבחור באפשרות השניה שציין פרידמן ולפטר עובדים מבוגרים, שפריונם ירד יתר על המידה, והעסקתם נהפכה לבלתי כדאית כלכלית. לדברי פפרמן, "עדיף היה להשאיר את גיל הפרישה ללא שינוי ולהסתפק בהשוואה הדרגתית של גיל הפרישה בין נשים לגברים, תוך העלאת שיעור ההשתתפות בקרב גילאי 60-65".
פרידמן מזכיר, כי קיים הבדל גדול מאוד בין העובדים שמועסקים בתנאי פנסיה שונים. "עובדים עם פנסיה תקציבית יהיו זכאים לצאת לפנסיה מוקדמת ויקבלו פנסיה גם בגילאים שבהם העובדים שיש להם פנסיה צוברת לא יהיו זכאים לכך. בעלי הפנסיה הצוברת, לעומתם, יאלצו לחכות עד גיל 67 גם אם פוטרו קודם לכן".
פפרמן משוכנע, כי "הוספת מובטלים בקרב גילאי 65 ואילך, בשל העלאת גיל הפרישה מיותרת, גם במחיר אי סיוע מספיק להקטנת הגירעון האקטוארי בקרנות הפנסיה".
פרידמן מוסיף, כי הקטנת הגירעון שהזכיר פפרמן אינה מנותקת מהסביבה שבה היא מתקיימת. "התחשיבים שעשו באוצר התמקדו רק בכמה זה מיטיב את מצב הקרנות מבחינה פיננסית ואקטוארית, אבל לא לקחו בחשבון את העלות לעובדים למעסיקים ולמשק".