זובור למלכת הכיתה

פעם הצילצול שסיים את השיעור היה הסיוט של הילדים החלשים בכיתה. הם ידעו שבחצר בית-הספר, הרחק מעיניהם הבוחנות של המורים, מחכה להם הביריון הכיתתי כדי להשפילם לעיני כל התלמידים. כיום, הביריון הקלאסי משנה פנים: הוא כבר לא בהכרח גדל-גוף ובעל-פה, והוא אינו נזקק אפילו לאגרופים. גם איזור הפעילות שלו עובר מבית-הספר למגרש גדול בהרבה - הטלפון הסלולרי והאינטרנט.
האינטרנט משכלל את השיטות העומדות לרשותם של בני-הנוער כדי להציק זה לזה, ומחדד את פגיעתן. ג'ודי, תלמידה בת 15 מבריטניה, למדה זאת על בשרה. יום אחד נחרדה לגלות, כי חבורת הבריונים שהתנכלה לה בבית-הספר הקימה אתר אינטרנט בגנותה.
באתר נראתה דמות מצויירת שדוחסת מזון לפיה עד בלי די, רמז למשקלה העודף של הנערה, וצויינו תאריכים היסטוריים שונים בחייה - ובהם יום מותה המשוער, 13 במאי 2003. אחד הנערים ניסה לצלם את ג'ודי במצלמה דיגיטלית כדי לשלב את תמונתה באתר, והאחרים עודדו את תלמידי בית-הספר לגלוש לאתר.
הוריה של ג'ודי התלוננו במשטרה לאחר שבתם סיפרה כי אינה יכולה לשאת עוד את ההשפלה ואיימה להתאבד. ההורים סיפרו לעיתון סאן, שחשף את הפרשה, כי ג'ודי היתה קורבן להצקות מאז שהחלה ללמוד באותו בית-ספר, לפני כשנתיים. בתחילה כינו אותה בשמות.
כמו כן שירבטו ססמאות בגנותה בשירותים ואף היכו אותה. אלא שאתר האינטרנט היה השיא: הידיעה שכל גולש, מכל מקום בעולם, יכול להיכנס לאתר שלה וללעוג לה - גרמה לג'ודי להישבר. מייד לאחר הפירסום בעיתון הוסר האתר המבזה מהרשת - אך הנזק כבר נגרם.

בחסות האנונימיות

פרופ' עזי ברק, פסיכולוג ומומחה לפסיכולוגיה של האינטרנט, אומר, כי מקרים דומים אירעו בעבר גם בישראל. למשל, אתר, שכל ייעודו היה השפלתו של תלמיד מהרצליה. לא תמיד ניתן לטפל בפירסום המבזה באופן מיידי ויעיל: לעתים האתר פועל משרתים בחול, ובמקרים אחרים לא מדובר באתר שלם אלא בהודעה פוגעת, שמופיעה בפורום כלשהו.
"האינטרנט מספק הזדמנות בלתי רגילה לפגוע באנשים ולהעביר את המסרים הפוגעניים לכמות רבה יותר של קוראים", אומר ברק, "כמובן שאפשר להקים אתר במחיר אפסי, או לפרסם הודעה בפורום באופן אנונימי, מבלי שניתן לדעת מי עומד מאחוריה".
לדבריו, האנונימיות שמאפיינת את התקשורת ברשת גורמת לעכבות להתפוגג מהר מאוד. "אנשים מתנהגים באינטרנט באופן טבעי, כפי שהיו רוצים להתנהג באמת, ללא צנזורה ומסכות. הסרת המסכות באינטרנט עשויה לבוא לידי ביטוי חיובי: אנשים שאינם עוזרים לזולת מחוץ לרשת כי הם מתביישים, עוזרים לאחרים ביתר קלות דרך האינטרנט".
"בין אם מדובר במתן עצה, או בסיוע נפשי של ממש לחבר שמגלה אותות מצוקה בפורום. אנחנו רואים לא מעט ילדים ובני-נוער שעושים דברים יפים לטובת בני-נוער אחרים בקבוצות תמיכה. אבל גם לאנשים שחשים צורך לפגוע באחרים קל יותר לפעול באינטרנט. בני-אדם שאינם נוהגים להכפיש אחרים מחוץ לאינטרנט עושים זאת ביתר קלות ברשת", מסביר ברק.

אלימות סלולרית

מחקר שפורסם בשנה שעברה על-ידי אירגון הבריטי NCH הפועל למען ילדים, העלה, כי אחד מכל ארבעה ילדים בבריטניה נופל קורבן להתנכלויות או איומים מצד ילדים אחרים, באמצעות המחשב האישי או הטלפון הסלולרי. המחקר, שהקיף 856 ילדים ובני-נוער בגילאים 11 עד 19, העלה, כי הטלפון הסלולרי הוא אמצעי התקשורת הנפוץ ביותר שמשמש להטרדות.
16% מהנשאלים סיפרו, כי קיבלו מסרים מטרידים בהודעות SMS, שבעה אחוז גילו כי הוטרדו בחדרי צ'ט באינטרנט, ו-4% דיווחו כי הוטרדו באמצעות הדואר האלקטרוני. 29% מהנשאלים מסרו, כי לא דיווחו על האיומים לאיש. 69% דיווחו על כך: 42% מהם סיפרו לחבר, 23% סיפרו על-כך להורה, והשאר סיפרו לאדם אחר (למשל, יועץ בבית-הספר, או אדם זר).
"הטרדה מקוונת היא רעה מודרנית שיש לטפל בה", קובע ג'ון קאר, מנהל יחידת ילדים וטכנולוגיה ב-NCH. "ההבדל המהותי בין הטרדה מחוץ לאינטרנט לבין הטרדה באמצעים טכנולוגיים הוא, שבעבר ילדים שסבלו מהצקות יכלו למצוא מפלט בביתם".
"אך אם הם סובלים מהטרדות בטלפון הסלולרי או באינטרנט, הן מלוות אותם כל הזמן. זו תופעה חדשה ומסוכנת. היא עלולה למרר חיים ולהוביל להתאבדויות. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ירוויחו מיתרונות הטכנולוגיה, עלינו להגן עליהם מפני הסיכונים שהיא מציבה. ככל שיותר ילדים יידעו על התופעה הזו ונזקיה, כך יקל עליהם להתמודד עמה".

אובדן הפרטיות

לא תמיד ההצקה מתבצעת באמצעות אלימות מילולית. לעתים הפלישה לפרטיות היא שפוגעת בצעירים יותר מכל - כמו במקרה של תמונות העירום של שתי צעירות שהופצו בחודשים האחרונים בפורומים של אתר הייד פארק. בעבר, הופצו תמונות עירום של בחורה ישראלית בקבוצת דיון ביאהו! על-ידי חבר לשעבר, שביקש לנקום בה. התצלומים הוסרו מהאתר רק לאחר שקרובי הנערה איימו על הבחור.
בכל פעם שאנחנו מבחינים בתמונות עירום של קטינים בפורומים, אנחנו מוחקים אותן מיד. "בכל מקרה שמדובר במבוגר - אנו מסירים את התמונה רק לאחר שהתקבלה תלונה מהמצולם", אומר ארנון שטלריד, מנהל אתר הייד פארק. "לא רק תמונות עירום עלול לפגוע. אני אמנם לא משפטן, אך לדעתי כל פירסום של תמונה בניגוד לאישור המצולם מהווה פלישה לפרטיות שלו וזכותו לבקש להסיר אותה".
בני-נוער לוקחים מצלמות דיגיטליות לכל מקום ופשוט מצלמים חופשי. למשל, מצלמים תלמיד בבית-הספר ומעלים
את התצלום לאינטרנט מבלי לקבל את רשותו. במקרים אחרים, המצולמים עצמם, ברגע של פיזור-דעת, מפרסמים את תמונתם באינטרנט, ובכך מנציחים עצמם, לעתים במצבים מביכים, מבלי שתהיה להם אי-פעם אפשרות להשמיד את העותקים.
"באופן אישי מטריד אותי שבני-נוער אינם מודעים לכך, שאם הם מעלים תצלומים שלהם לאינטרנט או שולחים אותם לגולשים בדואר האלקטרוני, מישהו עלול להשתמש בהם לרעה, ולפרסם אותן באתרים נוספים ללא רשות", אומר שטלריד. "אנחנו בודקים כל תלונה בעניין זה, ולעתים קרובות. אלא שלעתים המחיקה מתבצעת לאחר שחלק מהגולשים כבר הורידו את התמונה לדיסקים הקשיחים שלהם".
תוכנות שיתוף הקבצים ובראשן קאזה שיכללו מאוד את הדרך לפרוץ את פרטיותם של בני-נוער. הן מאפשרות למשתמשים להוריד תמונות, שירים, סרטים, תוכנות ומשחקים, הנמצאים בדיסקים הקשיחים של מיליוני גולשים המחוברים לאינטרנט. משתמשים בלתי מיומנים עלולים לחשוף, ללא ידיעתם, חלקים מוצנעים מהדיסקים הקשיחים שלהם - ובהם תצלומים ומכתבים אישיים - בפני כל העולם, ולהביא להפצתם במהירות ברחבי הרשת.
דוגמאות יש בלי סוף: אחד המשתמשים ברשת קאזה, שהתמחה בשליפת תצלומים אישיים שכאלה, מפיץ באחרונה תצלומים של צעירות, תחת הכותרת תמונות של ישראליות שנלקחו ללא ידיעתן. לרוב, לא מדובר בתמונות עירום, אלא בתצלומים אישיים, כאלה שנשמרים באלבום התמונות האישי או במגירה, ולא אמורים להיות חלק מאלבום התמונות הקולקטיבי של הרשת הישראלית.

רכילות לוהטת

אתר חבר'ה הוקם כדי לאפשר לגולשים מבוגרים להעלות נשכחות, ולחדש את הקשר עם חברים לספסל הלימודים, לתנועת הנוער לצבא ולעבודה. אבל מתברר, כי קהילות הגולשים הפרטניות באתר מאפשרות לכל הבוגרים של בית-ספר לרכל באופן אנונימי.
"למעשה, שחררנו את השד מהבקבוק וסיפקנו לבני הנוער לגיטימציה לפרוק את כל השאיפות הכמוסות ולשחרר את השדים הטובים וגם הרעים", מודה שלומי אונגר, אחד ממנהלי האתר. "במובן החיובי, הבמה הזו אפשרה להם לומר דברים שאין להם ביטוי במקום אחר. למשל, נערים ניצלו את האנונימיות כדי לכתוב דברים טובים על בנות כמו 'אני חושב שהיא הכי מוצלחת ויפה'".
"פורסמו גם מסרים כלליים לכיתה, בסגנון 'אנחנו לא רוצים לצאת להצגה כי היא משעממת'. אך פורסמו גם הודעות מרושעות. כאשר ביקשו לקלל מורה מסויימת, אחד התלמידים כתב שהיא מכוערת, תלמיד אחר הגיב וטען שהיא מכוערת כמו הלילה, אחר כתב שהיא נראתה במועדון למכוערים בתאריך מסויים. כך הם בנו סיפור מסויים סביבה, וכל גולש הוסיף לו נדבך".
בעקבות תלונות של מורים ומנהלים, החלו אנשי חבר'ה לפרסם כתובות אינטרנט (IP) של גולשים, באופן שעשוי לזהות את מחשבו של הגולש שכותב את ההודעה. המטרה: לגרום לגולשים להבין שהם לא חופשיים לכתוב כל מה שעולה בדעתם. "ניהלנו מלחמה דיגיטלית זעירה נגד ההודעות המשמיצות, אומר אונגר, נוסף על הוספת כתובות ה-IP, אנחנו מוחקים כל יום עשרות הודעות פוגעניות. בעקבות זאת, שיעור ההודעות האלה פחת בהרבה".