תחקיר: יש יותר עניים ממה שחשבנו

מספר העניים בישראל גדול ב-300 אלף איש - 25% - יותר ממספרם לפי הנתונים שמספק המוסד לביטוח לאומי בדו"ח העוני. כך עולה ממחקר בשם "מדידת העוני בישראל" של צמד חוקרים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, טום קפלן ויפית אלפנדרי.
לפי המחקר, שטרם קיבל אישור רשמי מהנהלת הלמ"ס, חלק ניכר מתוספת העניים הוא משפחות חד הוריות. יש לציין שממצאי המחקר מתייחסים ל-2001, שהיא השנה האחרונה שלגביה יש נתונים, ולא לוקחים בחשבון את מהלכי הממשלה בשנים 2002-2003.
ואלה הממצאים העיקריים:
* שיעור משקי הבית המצויים מתחת לקו העוני הוא 23%, ולא 18% כפי שמצאו בביטוח הלאומי.
* מספר הנפשות הכולל במשפחות עניות הסתכם ב-1,456,919, לעומת 1,164,518 שנמצאו בביטוח הלאומי – גידול של 25%. המשמעות: כל ישראלי רביעי הוא עני.
* מספר הילדים העניים לפי המדידה החדשה הוא 604,083 (30% מתוך אוכלוסיית הילדים) ולא 526,595 (26%) כפי שמדד הביטוח הלאומי.
* שיעור המשפחות החד הוריות העניות, לי המדידה החדשה, הוא 47.4% - חצי מהמשפחות החד-הוריות נמצאות מתחת לקו העוני. זאת לעומת 25.3% מהמשפחות החד הוריות לפי הביטוח הלאומי.
* שיעור הקשישים (מעל גיל 60) העניים לפי המדידה החדשה הוא 26.3% מסך הקשישים לעומת 22.5% שנמצאו בנתוני הביטוח הלאומי.
אז מהו בדיוק המחקר החדש, ולמה הוא נעשה?
המוסד לביטוח לאומי מחשב את קו העוני ואת מספר העניים על פי "השיטה היחסית", הנהוגה גם במרבית מדינות אירופה המערבית. במשרד האוצר ובאקדמיה הוטחה ביקורת כלפי השיטה, כי יותר משהיא משקפת עוני "אמיתי" היא משקפת את המצב היחסי של מיעוטי הכנסה. כך, למשל, אם כל תושבי המדינה יקבלו תוספת הכנסה של 2000 שקל לחודש, ממדי העוני – על פי השיטה היחסית – לא ישתנו.
המחקר החדש הלך, כמו ארצות הברית וקנדה, לפי שיטת "הענוי המוחלט". בשיטה זו קובעים מהו סל התצרוכת המינימלי הדרוש לקיום, וממנו מחשבים כמה משקי בית ואנשים מקבלים פחות מהמינימום הדרוש.
קפלן ואלפנדרי הגדירו עני כמי שמוציא 65% ויותר מתצרוכתו על מזון ודיור. המשפחה הישראלית הממוצעת, לשם השוואה, מוציאה על סעיפים אלה 49% מההוצאה הכוללת.
ההוצאה לדיור מתחלקת לשכר דירה ולאחזקת דירה. החוקרים לקחו את ההוצאה הממוצעת הישראלית לאחזקת דירה. הם לקחו את שכר הדירה הממוצע (מה שרלבנטי במיוחד לאנשים עם הכנסה נמוכה מכיוון שרוב מוחץ של בעלי הכנסה בינונית ומעלה אינם משלמים כלל שכר דירה אלא גרים בדירה שבבעלותם).
לגבי מזון השתמשו החוקרים ב"צריכה תזונתית בסיסית" שפירסמה ד"ר דורית ניצן קלוסקי, מנהלת שירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות. לוח המזון הזה הביא לתוצאה הבאה: מבוגר זקוק ל-493 שקל לחודש (של שנת 2001) וילד ל-377 לחודש בכדי להגיע לתזונה בסיסית.
אם משווים את סלי הצריכה של העניים לממוצע, מגלים כי הפערים הגדולים הם במה שנחשב כמותרות: ארוחות במסעדות, עזרה במשק הבית, ארנונה, בריאות ובמיוחד טיפולי שיניים, מופעי תרבות וספורט, הבראה ונופש, מחשבים ואינטרנט ושירותים משפטיים. בכל אלה העניים מוציאים הרבה פחות מהממוצע. בכמה סעיפים העניים מוציאים יותר: תחברוה ציבורית, סיגריות, בגדי תינוקות, תפוחי אדמה שמן מאכל.
קפלן ואלפנדרי מנסים להשיב במחקרם על כמה שאלות. האם העניים באמת לא עובדים? התשובה: 43% מהעניים עובדים, והם עניים בגלל שהשכר נמוך מדי. שאלה: איך מתחלק העוני בין אזורי הארץ בהשוואה למה שהיה ידוע מנתוני הביטוח הלאומי? התשובה: בירושלים יש פחות עניים ממה שחשבו – 22% במקום 24%. השיאים הם בפריפריה: 31% מתושבי הדרום הם עניים לעומת 21% שנמדדו בביטוח הלאומי. בצפון יש 41% עניים לעומת 25% שנמצאו בביטוח הלאומי. מבין סוגי היישובים ממדי העוני הגדולים ביותר הם ב"יישובים עירוניים לא יהודיים". בערים הערביות שיעור העניים מגיע ל 60%. בתל אביב, לדוגמה, השיעור הוא 10%.
למחקר החדש של אנשי הלשכה לסטטיסטיקה תהיה כנראה השפעה על המאבק הנוכחי סביב הקיצוץ בקיצבאות הביטוח הלאומי. אך יש לשער שההשפעה תהיה עוד יותר גדולה על ההליכים בבג"ץ, שם מתקיים בימים אלה דיון בעתירה של עמותת "מחויבות" ו"האגודה לזכויות האזרח" נגד הקיצוץ בקיצבאות להבטחת הכנסה. השופטת העליונה דליה דורנר דרשה מהמדינה תחשיב על הוצאות הקיום המינימליות.