קח תרמיל, קח חיסון: המדריך למטייל הבריא

הסארס, דלקת הריאות הקטלנית, שמהלכת אימים על כולנו, ובפרט על הנוסעים לחו"ל, דחקה לקרן זווית שורה ארוכה של מחלות וסכנות, האורבות למטייל בעולם. אלא שהן עדיין שם, וכדאי להיערך לקראתן, ולו כדי שהטיול לא יעבור עלינו עם שלשול במקרה הטוב, או התקף מלריה במקרה היותר גרוע. בעזרת ד"ר מיכל חוברס, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר ומנהלת המרפאה "מאיר לדרך" וד"ר מיקי גלעדי, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ומנהל מרפאת שר"ל (שירות רפואי לנוסע), הכנו בשבילכם מדריך שיסייע לכם להתגונן מפני מגפות המתפרצות באזורים שונים בעולם ויבטיח לנו שתחזרו הביתה בשלום.

- איך יודעים על התפרצותה של מגפה בעולם?

יש כיום תחום חדש ומתפתח שנקרא רפואת נסיעות. הרופאים העוסקים בו מקבלים מידע שוטף, הנוגע להיבטים הרפואיים והבריאותיים של אירועים בעולם, וזה מועבר למרפאות המטיילים, בהן מגבשים המלצות למידת הביטחון שיש למטיילים באזורים שונים. כיוון שרוב האירועים אינם זוכים לחשיפה תקשורתית כמו זו שזכתה לה הסארס, מומלץ לפנות למרפאה כזו כשמתכננים את הטיול ולקבל מידע עדכני.

- איפה בארץ יש מרפאות מטיילים?

תוכלו למצוא מרפאה כזו בכמה מבתי החולים, ובהם איכילוב, סורוקה, מאיר, בני ציון ושיבא ובלשכות הבריאות העירוניות, שם הייעוץ ניתן על ידי אחיות. ברוב משרדי הנסיעות ידעו להפנות אתכם למרפאת המטיילים הקרובה.

- מתי צריך לקבל את החיסונים?

כדאי לגשת למרפאת המטיילים חודש-חודשיים לפני הנסיעה, שכן יש חיסונים שכרוכים בכמה הזרקות, או שנדרש לגוף פרק זמן של שבועות אחדים לפיתוח החיסון. נוסף על כך במקרים מסוימים עלולות להתפתח תופעות לוואי או רגישות, ובמקרה כזה כדאי להיות תחת מעקב רפואי.

- האם החיסונים עולים כסף?

כן, אבל המחירים משתנים בהתאם למרפאה ולסוג הביטוח וכך גם תנאי התשלום, לכן כדאי לעשות סקר קצר ולבדוק מה מוצע במרפאות השונות.

מדיניות החיסונים

כדי לגרום לגוף להילחם בחיידקים ובנגיפים השונים, יש לגרות אותו לייצר נוגדנים. תהליך זה מושג על ידי הזרקת חומר המורכב מחיידקים, מנגיפים מוחלשים או מתים או מרעלנים שהופקו מהם. אלה אינם מהווים סכנה לגוף, אבל מעודדים את המערכת החיסונית ויוצרים חיסון פעיל. הנה כמה מן המחלות שכדאי להתחסן נגדן בטרם יוצאים לחו"ל:

טיפוס הבטן

מחלה הנגרמת מחיידק הסלמונלה. היא מאופיינת בחום, בכאבי בטן ובשלשולים ועלולה להיות קטלנית.
למי מומלץ החיסון: לכל מי שנוסע לתקופה של יותר משלושה שבועות למדינות העולם השלישי (המזרח הרחוק, אפריקה, דרום אמריקה).
תוקף החיסון: שלוש שנים.
רגישות ותופעות לוואי: עלולה להופיע נפיחות מקומית.

דלקת כבד (צהבת) מסוג A

מחלה נגיפית, המועברת באמצעות מזון או מים מזוהמים. היא נמשכת כשלושה שבועות ומאופיינת בחום, בצהבת ובחולשה ניכרת, ועלולה לפגוע בכבד.
למי מומלץ החיסון: לנוסעים למדינות העולם השלישי.
תוקף החיסון: זריקה אחת מספקת חיסון למשך שנה. קבלת חיסון נוסף כעבור חצי שנה מאריכה את ההגנה לשנים ארוכות ולעיתים לכל החיים.
רגישות ותופעות לוואי: החיסון מאופיין במיעוט תופעות הלוואי.

דלקת כבד (צהבת) מסוג B

מחלה נגיפית, הפוגעת בכבד, ועלולה להיות קטלנית. בדומה למלחת האיידס היא מועברת ביחסי מין לא מוגנים, או באמצעות מגע עם דם של אדם הנושא את הנגיף.
למי מומלץ החיסון: בעיקר לנוסעים למדינות העולם השלישי, אולם גם לאחרים. ילדים שנולדו בארץ משנות ה 90 ואילך מחוסנים כנגד המחלה.
תוקף החיסון: החיסון ניתן בשלושה שלבים: עם ההתייצבות במרפאה, חודש לאחר מכן וכעבור חצי שנה נוספת. נטילה חלקית של החיסון או חיסון בפרק זמן קצר יותר עלולים לפגוע ביעילותו. החיסון תקף לכל החיים.
רגישות ותופעות לוואי: חיסון בטוח, כמעט ללא תופעות לוואי.
הערות: כיוון שהמחלה מועברת על ידי מגע עם דם נגוע, מומלץ להימנע מטיפולים רפואיים חודרניים בתקופת השהות במדינות העולם השלישי, ובכלל זה מעירויים, מניתוחים ומטיפולי שיניים.

שיתוק ילדים (פוליו)

מחלה נגיפית, המועברת באמצעות מזון ומים. הסימן הראשון והמובהק ביותר למחלה זו הוא חולשה ברגליים, ובהמשך עלול להיגרם שיתוק בגפיים ובדרכי הנשימה.
למי מומלץ החיסון: לנוסעים למדינות שבהן דווח על התפרצויות של המחלה, בעיקר באסיה ובאפריקה. במרפאות המטילים ניתן לקבל מידע בנושא.
תוקף החיסון: עשר שנים.
רגישות ותופעות לוואי: חיסון עם מעט מאוד תופעות לוואי.
הערה: מי שסובל ממחלה שמדכאת את המערכת החיסונית, או מתגורר עם אדם כזה, יקבל את החיסון בזריקה, חיסון זה מכיל נגיף מומת, לעומת טיפות המכילות נגיף מוחלש, ועלול לסכן אוכלוסיות רגישות.

דלקת קרום המוח

מחלה הנגרמת מחיידק, הפוגע בקרום המוח. סימניה הם חום, כאבי ראש וכאבים המלווים בתחושת נוקשות בעורף. ללא טיפול היא עלולה לגרום למוות בתוך פרק זמן קצר שבין שעות לימים ספורים.
למי מומלץ החיסון: בעיקר לנוסעים למרכז אפריקה, שם יש התפרצויות של המחלה. באשר לשאר מדינות העולם השלישי, החיסון מומלץ לפני נסיעה לתקופה של יותר מחודש.
תוקף החיסון: שלוש שנים.
רגישות ותופעות לוואי: לעתים רחוקות עלולה להיות תגובה מקומית, המתבטאת באדמומית באזור ההזרקה.
הערה: בצה"ל מחסנים עם הגיוס, לכן מי שמשרת בצה"ל פטור ממנו במשך שלוש השנים ממועד הגיוס.

טטנוס

מחלה קטלנית, הנגרמת בעקבות רעלן המופרש מחיידק, המצוי בדרך כלל באדמה, בברזל החלוד או בריר של בעלי חיים.
למי מומלץ החיסון: למי שלא קיבל חיסון נגד טטנוס בחמש השנים האחרונות.
תוקף החיסון: עשר שנים.
רגישות ותופעות לוואי: לעתים מופיעים אודם וכאב באזור ההזרקה.
הערה: בישראל מחסנים כל תינוק עם לידתו וכן תלמידים בבתי הספר וחיילים עם גיוסם .

קדחת צהובה

מחלה נגיפית, הגורמת לדימומים ולמוות, ומועברת באמצעות עקיצת יתוש.
למי מומלץ החיסון: לנוסעים לאפריקה ולדרום אמריקה, שם שכיחות המחלה גבוהה.
תוקף החיסון: עשר שנים.
רגישות ותופעות לוואי: כ 10% מהמחוסנים עלולים לחוש כאבי ראש קלים, כאבי שרירים וחום נמוך. החיסון אינו מומלץ למי שאלרגי לחלבון ביצה ולמי שהמערכת החיסונית שלו חלשה. הוא אסור לחלוטין לנשים בהריון ולתינוקות בני פחות משישה חודשים.
הערה: הכניסה למדינות מסוימות באפריקה ובדרום אמריקה מותנית בהצגת אישור קבלת החיסון.

דלקת מוח יפנית

מחלה נגיפית, ממשפחת קדחת הנילוס המערבי, המועברת בעקיצות יתושים. המחלה עלולה לגרום לדלקת קרום המוח, לנזק מוחי ולתמותה.
למי מומלץ החיסון: למי שנוסע ליותר מחודש ימים למזרח הרחוק, בייחוד לאזורים כפריים.
תוקף החיסון: שנתיים-שלוש. יש צורך בשלוש זריקות, כשבין הראשונה לשנייה ממתינים שבוע, ועד השלישית שבועיים עד חודש.
רגישות ותופעות לוואי: לעיתים עלולה להופיע אדמומית או נפיחות מקומית. במקרים נדירים מופיעים פריחה, בצקת וקשיי נשימה.
הערה: מחשש להופעת תגובה אלרגית רצוי לבצע את הזריקה השלישית עשרה ימים לפני הנסיעה המתוכננת.
החיסון אמנם יעיל וזול מטיפול תרופתי מונע, אלא שלא לכל המחלות נמצא חיסון. במקרים כאלה הפתרון הוא מתן תרופות, במינון נמוך מזה שניתן כטיפול כאשר המחלה כבר מקננת בגוף. עקרון הפעולה במקרה כזה הוא כמו של חיסון סביל: נוכחותו של חומר בגוף הרעיל לאותם חיידקים, נגיפים או טפילים, מונעת את התפתחותם, ומכאן גם את ההתפתחות המחלה שהם גורמים לה. הנה כמה מן המחלות שאפשר למנוע באמצעות תרופות:

מלריה

קדחת הנגרמת מטפיל, המועבר בעקיצה של יתוש. כאשר הטפיל חודר לגוף, הוא נכנס לכדוריות הדם האדומות והורס אותן. בעקבות זאת עלול המטופל לסבול מצמורמורות ומחום גבוה. במקרים קשים עלולה המחלה להיות קטלנית.
אזורי סיכון: אפריקה: רוב המדינות, למעט צפון היבשת. אסיה והפסיפיק: הודו, נפאל (באזורים שגובהם מתחת ל 1,200 מטר, לא בקטמנדו), וייטנאם, קמבודיה, לאוס, פפואה גינאה החדשה, תאילנד (האזורים הכפריים), מלזיה, אינדונזיה, פיליפינים, בורמה וסין. אמריקה הדרומית והמרכזית: כל המדינות למעט צ'ילה, אורוגואי, מרכז ארגנטינה ודרומה.
מניעה: הגנה מרבית מפני יתושים ותרופות. להלן כמה מן התרופות המקובלות למניעת מלריה:
מפלוקווין (MEFLOQUINE), המוכרת גם בשמות לריאם או מפקווין, היא תרופת מרשם שמתחילים בנטילתה כשבועיים לפני הנסיעה, בתדירות של אחת לשבוע, וממשיכים ליטול אותה ברציפות עד ארבעה שבועות ממועד עזיבת האזור הנגוע.
בניגוד לשמועה הרווחת, כאילו נטילת התרופה זו גורמת להתקפים פסיכוטיים, מוכיחים מחקרים שנערכו בעניין, שהיא מאופיינת דווקא במיעוט תופעות הלוואי. כאבי ראש קלים, סחרחורות, כאבי בטן או בחילות מופיעים לעיתים וחולפים בלי שיהיה צורך להפסיק את נטילת התרופה. לעתים רחוקות (סיכון של 1:5,000) עלולות להופיע תופעות קשות יותר, כמו התכווצויות, הפרעות נפשיות, הזיות, סיוטי לילה, בלבול או רעד בידיים, אולם הן חולפות עם הפסקת נטילת התרופה. בכל מקרה חשוב לזכור שהסיכון לחלות במלריה, בעיקר כשמדובר בטיולים ממושכים, גבוה מהסיכון לפתח תופעות לוואי משמעותיות. עם זאת המפלוקווין אינה מומלצת למי שקיבל בעבר בקביעות תרופות לטיפול בדיכאון או בחרדה, לסובלים מאפילפסיה ולמי שנוטל תרופות להסדרת קצב הלב.
טיפול חלופי מוצע בדמות אנטיביוטיקה מסוג דוקסיציקלין (DOXYLINE DOXYCYCLINE). את הכדורים נוטלים מדי יום מתחילת הנסיעה ועד ארבעה שבועות לאחר שעוזבים את האזור הנגוע. תופעות לוואי אפשרויות: בחילות, הקאות, שלשולים, פריחה, רגישות יתר לשמש, הפרעה בתפקודי הכבד וכיבים בוושט. את הסיכון לכיבים אפשר למנוע אם מקפידים ליטול את הכדורים עם שתי כוסות מים, ועושים זאת במהלך היום, לא לפני השינה.
מלרון (MALARON) היא אפשרות שלישית. היא יעילה במיוחד, מועטה בתופעות לוואי, ניטלת אחת ליום, עד שבוע לאחר עזיבת האזור הנגוע, אלא שיש לה שני חסרונות עיקריים: היא יקרה מאוד (5 דולרים לכדור) ואי אפשר לרכוש אותה בארץ, אלא רק באירופה ובארצות הברית.
הערה: למטיילים באזורים הכפריים (טרקים) של תאילנד, בייחוד בגבול עם בורמה, קמבודיה, ולאוס, מומלץ להעדיף את הדוקסילין, שכן זני המלריה באזור עמידים ללריאם.

קדחת דנגה

מחלה זיהומית, הדומה לקדחת הנילוס המערבי, שמדי שנה נדבקים בה עשרות אלפי אנשים. היא מועברת על ידי עקיצת יתוש, מלווה בכאבי ראש ושרירים, בחום ובפריחה, ובדרך כלל נמשכת כעשרה ימים.
אזורי סיכון: במזרח הרחוק, באפריקה, בדרום אמריקה, ובמרכזה.
מניעה: כיוון שכמו המלריה גם קדחת הדנגה מועברת בעקיצת יתוש, דרכי המניעה דומות גם הן. ההבדל העיקרי הוא שהיתושים המעבירים את קדחת הדנגה פעילים יותר בשעות היום.

זיהומי מעיים ושלשולים

כ 60% מהטיילים סובלים משלשול מטיילים, זיהום מעיים הנגרם על ידי חיידק, נגיף או טפיל. ההערכה היא, שבניגוד לתושבי המקום, הטיילים אינם מחוסנים מפני גורמי הזיהום המצויים במים ובמזון. נוסף על השלשולים, עלול מי שנדבק במחלה לסבול גם מכאבי בטן, מחום, מהקאות ומדם בצואה.
אזורי סיכון: אזורים טרופיים באפריקה, בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק.
מניעה: הקפידו על צריכת מזון ומים נקיים והשתדלו לשמור על הכללים הבאים:
1. העדיפו פירות וירקות בעלי קליפה עבה, כדי למנוע זיהום שמקורו בדשן אורגני מזוהם.
2. פירות וירקות אחרים חטאו בתמיסה של מים ויוד, בהתאם להוראות היצרן.
3. הימנעו מאכילת ירקות ופירות שאחרים קילפו והכניסו לסלט.
4. דאגו לאכול מזון חם, כשהוא לוהט. מזון שבושל במקום בטוח ממזון שחומם.
5. הימנעו מאכילת דגי ים, משום שהם עלולים להכיל רעלים שנותרים פעילים גם לאחר הבישול.
6. הימנעו מאכילת בשרים קרים, קינוחים ומאכלים על בסיס חלב וביצים, המהווים קרקע פורייה ומשובחת לחיידקים.
7. הימנעו מאכילת מוצרים שמקורם בחלב לא מפוסטר, והרתיחו את החלב שאתם שותים אם יש לכם ספק בעניין.
8. הימנעו מאכילת בשר חזיר, שעלול להכיל טפילים, שאינם מושמדים בבישול.
9. שתו רק מים מינרליים ומשקאות מוגזים הנמכרים בבקבוק סגור הרמטית. שותים מים ממקור אחר? הרתיחו אותם קודם ותנו להם להתקרר, או חטאו אותם באמצעות תכשירים מתאימים.
10. אל תוסיפו קרח למשקה, אלא אם כן מקורו במים שחיטאתם.
11. הקפידו על כללים אלה גם לגבי מים המיועדים לצחצוח שיניים או לשטיפת הפה והידיים.
היבט נוסף הדורש תשומת לב הוא הרחצה. בארצות מתפתחות מקורות מים כמו נהרות, אגמים וחופי ים עלולים לעתים קרובות להיות מזוהמים, והרחצה בהם עלולה לגרום לפגיעות במערכת השתן, בכבד ובמערכת העיכול. לפיכך מומלץ להימנע מכניסה לאתרי מים שאינם עוברים הכלרה ואינם תחת פיקוח, וכן להימנע מהליכה ללא נעליים על חוף הים.
באופן כללי שכיחותם של טפילים נמוכה, ושמירה על היגיינה די בה כדי למנוע את פגיעתם. עם זאת יש להיות ערני לפצעים כואבים במהלך הטיול, וכן לתופעות כמו גזים, שיהוקים וגיהוקים מלווים בריח רע, הנמשכים לאחר החזרה לארץ. כל אלה עלולים להעיד על הימצאותם של טפילים בגוף, ויש לפנות לרופא כדי לשלול אפשרות זו.
טיפול: בדרך כלל הזיהום חולף בתוך ימים אחדים גם ללא טיפול, אולם אפשר לנסות ולקצר את משכו ולמנוע את החמרתו על ידי נקיטת הצעדים הבאים:
1. אם השלשול נמשך יותר מיום אחד, יד להכין ולשתות תמיסה מיוחדת, המבוססת על טבליות תוססות ORSET, אבקת HYDRAN או אבקת REHIDRAT. תכשירים אלה, שאותם מומלץ לקנות מראש בארץ, מסייעים לשמירת מאזן המלחים החיוניים לגוף.
2. לא לקחתם איתכם תכשיר כזה? הכינו תמיסה של שש כפיות סוכר וכפית מלח בליטר מים "בטוחים", ושתו ממנה לעתים קרובות בכמויות קטנות, לפחות שני ליטרים ביום, עד ההחלמה.
3. אכלו בננות: הן מספקות מלחים לגוף.
4. הצטיידו מראש באנטיביוטיקה מסוג ציפרוגיס או טריוויד, ובמקרה של זיהום מעיים קשה ושלשולים תכופים טלו אחת מהן פעמים ביום למשך שלושה ימים. שימו לב: תרופות אלה אסורות לנשים בהריון ולילדים מתחת לגיל 18.
5. הצטיידו באימודיום, תרופה עוצרת שלשול, ובמידת הצורך טלו בתחילה שני כדורים לאחר שששלתם, ואחר כך עברו לכדור אחד. אפשר, אגב, לצרוך את האימודיום במשולב עם האנטיביוטיקה.
במרבית המקרים צפוי שיפור בתוך יום, והשלשול ייפסק בתוך שלושה ימים. אם התופעות ממשיכות או מחמירות, יש לעשות כל מאמץ להגיע לרופא.

ברוכים הבאים. אתם בריאים?

חזרתם הביתה, ועכשיו רק נשאלת השאלה האם לא מקננת בגופכם איזו מחלה תוצרת חוץ. איך תדעו שאינכם נושאים נגיף או זיהום כלשהו?
זיהום שנרכש בעת שהייה בחו"ל עלול לתת את סימניו הראשונים שבועות, ואפילו חודשים, לאחר השיבה הביתה. לפיכך, בכל מקרה של סימני חולי, המופיעים בחודשים שאחרי חזרה מנסיעה, יש ליידע את הרופא על הטיול שערכתם. כיוון שרופא המשפחה לא תמיד בקיא במחלות ובזיהומים הנפוצים בעולם, מומלץ לפנות לרופא המתמחה ברפואת מטיילים.

מה לקחת לטיול?

חוץ מבגדים, ספר ודרכון, כדאי לוודא שארזתם גם תיק עזרה ראשונה, או לפחות תיק רחצה, המכיל את הפריטים הבאים: מכתב (באנגלית) המפרט את הבעיות הרפואיות שלכם, ביטוח רפואי מתאים לאופי הנסיעה, תכשיר דוחה יתושים (המכיל DEET בריכוז של 25%-30%), קרם הגנה מפני השמש (לפחות 15 SPF), יוד, אמצעי חבישה, מספריים, פינצטה (להוצאת קוצים), כפפות חד פעמיות, מד חום (רצוי לא מזכוכית), כילה (לאזורים נגועים במלריה), קונדומים, תמיסה לטיהור מים, תרופות שאתם נוטלים בקביעות, לטיפול או למניעה, כמו גלולות נגד הריון או משאף לחולי אסטמה, תרופות בסיסיות ללא מרשם רופא, ובהן משככי כאבים וחום, תרופות נגד הצטננות, בחילות, שלשול, פטרת וכוויות, תרופות מרשם בהתאם לארץ היעד, לפני נסיעה ממושכת כדאי לערוך בדיקת שיניים ובדיקות שגרתיות אחרות

סארס, בלי פאניקה

מי שתכנן לנסוע למזרח הרחוק בתקופה הנוכחית מצא את עצמו מתלבט בעניין, בעקבות התפרצות מגפת הסארס וההכרזה על מדינות שונות כנגועות במחלה. ד"ר מיקי גלעדי, מנהל מרפאת שר"ל (שירות רפואי לנוסע) באיכילוב, נותן כמה תשובות למתלבטים ולמודאגים.

- האם בטוח לנסוע למזרח הרחוק ולקנדה?

ד"ר גלעדי: "כיוון שלא התגלו מקרים חדשים של סארס בקנדה ובסינגפור, ביטל ארגון הבריאות העולמי את האזהרה ביחס למדינות אלה. בהונג קונג מסתמן תהליך דומה, אולם לפי שעה לא הצליחו שלטונות סין וטייאוואן לבלום את המחלה, ולכן ההמלצה היא להימנע מלבקר בהן. מכל מקום, כדאי לעקוב אחר פרסומי משרד הבריאות, כדי להתעדכן בנושא".

- מה לגבי התפרצויות חדשות?

"החשש אכן קיים, בעיקר במדינות העולם השלישי, בהן ההיערכות פחותה".

- מה עלי לעשות אם יוכרז על התפרצות מחודשת של הסארס במדינה שאני מטייל בה?

"קודם כל לא להיכנס לפאניקה. ההכרזה על התפרצות באה בעקבות גילוי שני מקרים של המלחה במדינה, כך שלא צריך להיבהל. עם זאת, יש להתרחק מאנשים שמשתעלים או מתעטשים ולהיות עירניים למצבכם הבריאותי".

יתושים? כך תתגוננו

אם לא די בכך שהם מטרידים, שעקיצתם מגרדת, ושהזמזום שלהם יכול להוציא מהדעת, יתושים מהווים את אחד הגורמים הנפוצים ביותר להעברת מחלות. איך חומקים מהם?
הקפידו על ביגוד והנעלה מתאימים – מכנסיים ארוכים, חולצות ארוכות שרוול ונעליים סגורות עם גרביים, השתמשו בכילה מעל למיטה או לשק השינה, או ברשתות הגנה על החלונות, ותרו על שימוש בבשמים חזקים ועל בגדים בצבעים עזים, הימנעו ממגע ישיר בין הגוף לקרקע, השתמשו בתכשירים דוחי יתושים והקפידו שיהיו כאלה המכילים את החומר הפעיל DEET (או DET) בריכוז 25%-30%.