העולים מעיראק: התפללנו להגיע לישראל

"התפללתי לאלוהים שיעזור לי להגיע לארץ. אני מאוד שמחה שאני פה". כך אמרה הערב (שבת) סלימה משה נסים, אחת מששת היהודים שהועלו לארץ אמש במבצע הומניטארי מיוחד של הסוכנות היהודית וארגון היאס.
במלון אוויה ביהוד, שם שוהים העולים הקשישים, בני 70 עד 99, הם סיפרו על חייהם הקשים בעיראק, בלי תנאים בסיסיים כמו חשמל, ועל תקוותם, שכבר כמעט אבדה, לעלות לארץ. חלקם התאחדו כאן עם בני משפחה שעלו ארצה כבר לפני עשרות שנים.
אחד העולים, עזרא סלאח הלוי, ציטט ארוכות בעברית את שירו של ביאליק, "שלום רב שובך ציפורה נחמדת". סלימה משה נסים סיפרה שהתגורה כל השנים בבצרה ושבמשך שנים רבות קיבלה סיוע קיומי מהכנסיה הנוצרית. לדבריה, היא לא עלתה לארץ לפני עשרות שנים, בגלי העלייה הגדולים מעיראק, משום שהוריה החליטו להישאר: "נשארתי עם ההורים שלי, הם היו אלה שקבעו מה לעשות".

"בגדד מלוכלכת ומסוכנת"

מבצע ההעלאה החשאי, שכונה "עזרה מציון", יצא לדרך לפני כשבועיים, כשמשלחת מטעם הסוכנות ומארגון היאס יצאה מישראל לירדן, ומשם, באמצעות רכב, לעיראק.
שליח הסוכנות למשימה, שלמה גראפי, סיפר ל-ynet כי המשלחת שהתה במלון רימל בבגדד. לדבריו, העיר מלוכלכת מאוד וכן מסוכנת, והוא עצמו שמע לא פעם יריות ונתקל במעשי שוד. הוא לא חשש לחייו, כיוון שהציג עצמו כאזרח תימני. "קצת חשדו בי בגלל הערבית שלי, אבל הסברתי להם שאני מתימן, ולכן המבטא שלי שונה משלהם".

"בקושי שכנענו אותם לעלות"

בידי המשלחת היתה רשימה בת 34 שמות של יהודים, אותם ניסו לשכנע לעלות לארץ. ההצלחה היתה חלקית בלבד. "היה מאוד קשה לשכנע אותם. המבוגרים שבהם אמרו כי הם רוצים למות איפה שהם נמצאים. הם לא רוצים להתחיל חיים חדשים", אמר גראפי, "אמרנו להם שגם אם למות, עדיף למות בארץ ישראל. הסברנו להם שיש חיים יותר טובים בארץ. הם לא יודעים שיש חיים אחרים. הם רגילים לחיים הקשים".
לדברי גראפי, היהודים בעיראק חוששים להזדהות ולחשוף את יהדותם. "הם מסתתרים. כשהגענו הם נעלו את השערים, הם פוחדים שהשכנים יראו שאנשים מגיעים אליהם מחוץ לארץ. חלק גם אמרו שהם פוחדים למכור את הרכוש שלהם ולהגיע לארץ כי ישדדו להם את הכסף. ישבנו שעות ארוכות וניסינו לשכנע. אחד היהודים אמר לנו שהוא מחכה למוות כבר 20 שנה ואין טעם שהוא יבוא לארץ. רק בקושי הצלחנו להביא את השישה האלה".