סרטן השד: התמודדות באמצע החיים

אוקטובר הקרוב הוא חודש המודעות לסרטן השד בעולם, ולקראתו יוצאת עמותת "אחת מתשע" - נשים למען נפגעות סרטן השד, בשיתוף עם הוצאת כתר בספר חדש, "נאבקות למען עתידנו" מאת בת מרפי, העוסק בסוגיות העולות ומטרידות נשים אצלן התגלתה המחלה, ומתמקד בנשים צעירות.

"בשנים האחרונות", אומרת נורית טולנאי, יו"ר העמותה, "אנו עדות ליותר ויותר נשים צעירות חולות סרטן שד הפונות לעמותה בבקשה לעזרה בהתמודדות עם המחלה. הצעירות החולות חשות יוצאות דופן ובודדות בקהילת סרטן השד, וחסרות תשומת לב ומענה לצורכיהן השונים והמיוחדים". הספר מלווה את האשה בכל ההליכים הרפואיים, החל מהסימן הראשון שמשהו לא בסדר ועד לאבחנה הסופית, הקשר עם הרופא המטפל, הניתוח, כימותרפיה, טיפולים הורמונליים הקרנות, כושר, תזונה וטיפול בגוף, וכלה בגישות טיפול אלטרנטיביות וקבלת תמיכה מבני-המשפחה, מהחברים ומהקהילה.

נושאים נוספים בהם עוסק הספר הם התמודדות עם דימוי הגוף במחלה, פגישות עם גברים, יחסי מין ואינטימיות, בעד ונגד שחזור שד, התמודדות עם פוריות, הריון והנקה, מה עושים כשיש לך ילדים בבית, מה אומרים במקום העבודה, ומה קורה כשהסרטן נשנה או מפתח גרורות. בנוסף למידע הברור והמדוייק מובאים בספר סיפוריהן האישיים של נשים אמריקאיות שחלו במחלה, כולל מונולוגים רגישים, חושפניים ואינטימיים הנותנים לקוראת הרגשה שהיא לא לבד. על מנת להתאים את המידע בספר למציאות בישראל הוסף לו נספח מיוחד שנקרא "דעי את זכויותייך בישראל", והוא עוסק בזכויות החולות במסגרת העבודה והביטוח הלאומי.

סרטן השד הוא הממאירות השכיחה ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל. המחלה מופיעה בשני המינים, אך שיעורה בקרב נשים הוא פי-90 יותר מאשר בגברים. כ-3,500 נשים מאובחנות מדי שנה כלוקות במחלה. על-פי נתוני משרד הבריאות, רוב מקרי הסרטן, כ-74 אחוז, מאובחנים בנשים מעל גיל 50. כ-23 אחוז מהחולות אובחנו בגילאים 49-40, ורק כ-3 אחוזים מהחולות היו צעירות מגיל 40 בשלב האבחנה. נכון להיום, גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד. ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים עולים סיכויי הריפוי לכ-90 אחוז. לכן, רוב הנשים המאובחנות בשלבים המוקדמים יכולות להירפא.

הפרק השני בספר, "לא ידעתי מה לשאול", מיועד לנשים בשנות ה-30-20 פלוס לחייהן, שנופלת עליהן פתאום הבשורה ומתברר להן שבעצם הן לא יודעות על הנושא כלום, כולל אילו שאלות עליהן לשאול. מספרת בת 32: "הגניקולוגית שלי התקשרה אלי וביקשה ממני לבוא ביום שני על הבוקר, ואיכשהו ניחשתי מה היא עומדת להגיד לי: 'אני מצטערת, אבל יש לך סרטן השד'. ברגע שאמרה את המילים האלה, הרגשתי שאני מתנתקת מהגוף שלי ומרחפת אל התקרה להשקיף על כל הסיטואציה מלמעלה. אני לא כל-כך זוכרת מה הרגשתי ומה חשבתי. אני די בטוחה שהייתי ממש משותקת. עברתי לטייס אוטומטי ונשארתי כך כמה חודשים. מהרופאה ניגשנו לבית-החולים. כשנכנסנו, ראינו אשה צעירה וקירחת הולכת לקראתנו לאט ובמאמץ, ונעשה לי רע. חשבתי: 'אוי, אלוהים, יש לה סרטן! זה מה שיקרה גם לי'".

לפני תחילת המסע אל תוך התהליך, ממליץ הספר, כדאי להבהיר דבר אחד: איש אינו יודע מה גורם לסרטן השד. לא איחלת לעצמך סרטן השד. ולא משנה איך את חיה, מה את אוכלת, איזה טיפוס את או איזה משפחה יש לך - סרטן השד לא קרה באשמתך. את יכולה לבחור להתייחס לסרטן השד בתור האחריות שלך. אולי תחליטי שיש דברים שאת יכולה לעשות כדי להתגבר על המחלה, לקלוט אנרגיות מבריאות, לשפר את בריאותך ולמצוא משמעות בחוויה - אבל אל תחליטי שאת "גרמת למחלה שלך" וש"סרטן השד הוא אשמתך". זה לא ישפר את מצבך, בעיקר מפני שמחשבות כאלה נוטות לרוקן את מאגרי האנרגיה שלך ולהעכיר את אהבתך העצמית, בדיוק כשהמשאבים הפנימיים האלה נחוצים לך ביותר.

נשים צעירות לא עוברות את בדיקות הממוגרפיה השגרתיות המומלצות לנשים בשנות ה-40, ה-50 וה-60 לחייהן, וסרטן השד אצלן נוטה להתפתח מהר יותר ובתוקפנות רבה יותר מאשר אצל נשים מבוגרות. סרטן השד הוא גם סוג הסרטן השכיח ביותר בתקופת הריון, ומופיע באחד מכל 3,000 הריונות. חוקרים רבים מאמינים שרמות האסטרוגן הגבוהות של ההריון עלולות לעורר סרטן רדום.

אחרי איתור המחלה, מגיע שלב הביופסיה - בדיקת רקמה חיה, הנעשית באמצעות מחט דקה או עבה, כדי לברר אם הגוש ממאיר או שפיר. מלבד ההסברים על הבדיקה מציע הספר רשימת שאלות על הביופסיה שאותן כדאי לשאול את הרופא. התחושות הנפוצות במקרה שהתשובה היא חיובית הן של בהלה, חוסר אונים, סערת רגשות, אימה, כעס, הלם, דיכאון, רצון לזרז את הליכי הטיפול, בקשת תמיכה או רצון להתבודדות. אבל הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לעצור, לנשום עמוק, ולהגיע למצב נפשי שיאפשר לך לקבל החלטה בקור רוח אמיתי. אף על פי שזה עתה קיבלת את הבשורות הרעות, סרטן השד לא יתפשט היום או מחר, מה שקרה כבר קרה ויש זמן לבחון את האפשרויות, לקבל חוות דעת נוספת ולקרוא מחקרים בנושא לפני שמגבשים תכנית פעולה.

הספר מספק עצות לקבלת חוות דעת נוספת ולמציאת הרופא המתאים, כמו גם דרכי התמודדות עם המידע הרב. מחשבה מוקדשת גם לסוגיית "מתי לספר, איך לספר ולמי לספר": זה בדיוק הזמן לזהות מי שייך למעגל התמיכה הפנימי שלך ומיהם "החברים הטובים" שנעלמים בעת משבר. לאחר השלמת האבחון יהיה עלייך לבחור מסלול טיפול. בחירה קשה לאור שפע הדעות שבודאי תשמעי והבלבול שתחושי. צריך לזכור שאין "החלטה נכונה", יש רק החלטה שנכונה בשבילך. סמכי על עצמך ועל האינסטינקטים שלך ובטחי בשיקול הדעת שלך.

פרק נוסף, "דווקא כשהגוף שלי התחיל למצוא חן בעיני", עוסק בהתמודדות עם דימוי הגוף במקרה של סרטן שד, ובכל הקשור במערכות יחסים במצב הזה. "בכלל לא קיוויתי להתחתן - רציתי רק לחיות", אומרת ג', שהיתה בת 26 כשאובחן אצלה סרטן השד. "לא תיארתי לעצמי שאי-פעם אתאהב במישהו. בתקופה הראשונה שאחרי כריתת השד, הרגשתי שאף אחד לא יסתכל עלי שוב באותה צורה. הכימותרפיה שעברתי אחרי הניתוח חיזקה את ההכרה שאצטרך להשלים עם דברים שבחיים לא הייתי מדמיינת לעצמי. השיער שלי נהיה דליל נורא והיו לי עיגולים שחורים סביב העיניים - אפילו הציפורניים שלי, שהיו פעם ארוכות, כמעט הפסיקו לצמוח. לפעמים לא יכולתי להסתכל בראי מפני שלא זיהיתי את עצמי. חשבתי לעצמי, 'מי האשה הזאת שמסתכלת עלי'?".

"את כבר לא מתייחסת לשדיים באותו האופן", אומרת א', שעברה כריתת שד בגיל 32. "את צופה ב'משמר המפרץ' וחושבת לעצמך: 'אלה בסך הכל שדיים'. כריתת השד לא הטרידה אותי - כל-כך רציתי לחיות. ואני חיה. אבל נשארות צלקות. האם המצב יחזור אי-פעם לקדמותו? לא, אבל זה פי-אלף יותר טוב מלמות. אנשים מאוהבים בשדיים, אבל אני מרוצה מהשדיים החדשים שלי. אני בסדר".

לשדיים יש מקום של כבוד בדימוי הגוף שלך, במיניות שלך ובתחושתך כאשה. הם משתלבים בדימוי שאת מקרינה, בתחושת העוצמה החברתית שלך, המשיכה המינית שלך והנשיות שלך. קשה לאשה בכל גיל להשלים עם המחשבה שהיא עומדת לאבד שד, אבל לנשים צעירות זאת מחשבה קשה במיוחד.

רווקות צעירות שאבחנו אצלן סרטן שד חוששות שלא יהיה להן האומץ לחשוף בפני שותפים חדשים למיטה את גופן החדש, הנושא את צלקות הסרטן, ואילו נשים שכבר נמצאות בקשר זוגי חוששות שבני-הזוג שלהן לא יימשכו עוד אליהן. מרבית חולות הסרטן מבחינות גם באובדן החשק המיני ובתסמינים המתלווים אליו - עייפות, יובש בנרתיק, גלי חום והיבטים אחרים של הטיפולים - תופעה שעלולות להיות לה השפעות הרסניות על האשה או הזוג, במיוחד אם האונקולוגים והגניקולוגים לא הזהירו אותם מפני מה שעומד לקרות.

הסרטן עלול גם להעצים בעיות של מיניות או של זוגיות שכבר היו קיימות בין בני-הזוג, או לספק לזוג תירוץ נוח לקשיים הרגשיים והמיניים השוררים ביניהם. אתגר כפול ניצב בפני נשים צעירות שחלו בסרטן השד: להשלים עם הגוף החדש וללמוד איך להרגיש בנוח עם אחרים, מבחינה מינית וגופנית. מאוד חשוב, ממליצה המחברת, שלא לאבד את הקשר עם עצמך, לכבד את רגשותייך, לקבל תמיכה ולהמשיך לדבר עם בן-הזוג שלך. גם בפניו ניצב אתגר אדיר וכדאי שגם לו תהיה מערכת תמיכה משלו, שתעזור לו להתמודד עם רגשות שעדיף שלא יביע בפנייך.

מחקרים בנושא הראו כי נשים שמצאו בני-זוג מיניים חדשים אחרי האבחנה או שהצליחו להסתגל טוב יותר עם בני-זוגן הקיימים, נהנו מחשק מיני גדול יותר, וכמוהן גם נשים שבריאותן הנפשית היתה טובה יותר באופן כללי, ונשים שהיו לפני גיל המעבר אחרי הטיפול. נשים שנהנו ממערכות יחסים יציבות עברו תקופה לא קלה, וכמוהן גם בני-הזוג שלהן, אולם הזוגות שהיו מאושרים לפני האבחנה חזרו בסופו של דבר לקיים מערכת יחסים מינית מספקת. נשים שהיו רווקות בעת האבחון והצליחו לקיים מערכות יחסים מספקות מבחינה מינית עם בני-זוג חדשים, דיווחו על מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות יותר מכל מערכות היחסים שהיו להן עם גברים לפני המחלה.

דרכים היכולות לעזור לך להתחבר מחדש לגופך ולמיניותך: יוגה, מחול, מדיטציה, עיסוי. תני לעצמך זמן - אבל אל תחכי זמן רב מדי. המחקרים מראים שרוב הבעיות המיניות נפתרות בתוך שנה מיום הטיפול או אינן נפתרות לעולם.