הצרפתים צדקו

בחודש מאי האחרון התבשרנו כי המדריך הבינלאומי "לה גרנד טבלה דו מונד" ("השולחנות הגדולים בעולם") כלל בהמלצותיו את מסעדת מול ים השוכנת בנמל תל אביב. ההישג המכובד וההיסטורי הזה יוחצ"ן ותוקשר לא מעט, ואף נחגג בטקס בו השתתף שגריר צרפת. בנוסף לכיבודים מטעם הגויים, גם קריסתן של מסעדות היוקרה בארצנו בשל המצב הפכו את מול ים למסעדה היוקרתית והיקרה ביותר בישראל.

אבל אנשי מול ים, הבעלים שלום מחרובסקי והשף המוכשר יורם ניצן, לא נחים על זרי הדפנה וממשיכים להתחדש ולהשתכלל: לאחרונה הם סגרו את שערי המסעדה לרגל שיפוצים, מה גם שאדריכל הנמל דרש מהם להחליף את הגג, ובמקצה השיפורים התקינו תקרה אקוסטית ומערכת סאונד חדשה, השביחו את התאורה וניצלו את ההזדמנות גם כדי לרענן את תפריט העסקית.

למשימה הנחשקת של ביקור במקום לאחר שנפתח מחדש זימנתי את הבוסית וידידתי המלבבת והחד פעמית א' ש' (שהיא אכן תמיד אש ולהבה). שטרם זכתה לפקוד את המוסד. וכך התייצבנו, שני ניצולי ההתיישבות העובדת, במקדש האלפיון העליון, בעוד א' הנבוכה דוהרת פנימה ותופסת שולחן, הייתי עסוק בלהתנשק לשלום עם חלק נכבד מבאי המסעדה, רשימה חלקית: יבואנית קוסמטיקה מקסימה, כוכבת טלוויזיה כובשת, קברניטות האקדמיה הישראלית לקולנוע, צמד יחצ"נים אנרגטיים שהסתודדו עם איש עסקים שרירי חובב דוגמניות עבר. כן, המסעדה היתה מלאה, כולל ח"כים בדימוס, כאילו אין מיתון שמשתולל בחוץ.

מול ים מציעה עסקית ב-120 שקל (סלסלת לחם נהדרת, מנה ראשונה ומנה עיקרית) וב-140 (שכוללת גם מתוקים). בחרנו לבדוק את המנות החדשות. בראשונות דגמנו סלט קר של שרימפס, קלמרי וקינג פיש על ירקות שורש בווינגרט עשבי תיבול. או במילים אחרות: קוקטייל פירות ים. המדור סבר שהסלט לא רע, אבל חסר נוכחות וקצת טעם. א' הביקורתיות יותר, שנוהגת להתקין במטבחה מנות משרצי ים שהיא רוכשת ביפו, התעקשה שזאת מנה לא מאוד מבריקה.

לפחות היא היתה מרוצה מטארט הפטריות עם סלט הארוגולה והסלק, אולי זאת לא מנה חדשה, אבל בשלהי אוקטובר (כלומר בימים אלה ממש) עורכים במול ים סעודות מיוחדות לכבוד עונת הפטריות, ולכן תהינו מה יש למומחים בדגת הים לחדש בתחום הפטריות. הפרטנרית לארוחה פסקה שהפטריות (קומבינציה של פורטובלו, שמפיניון, שיטאקי וירדן), שהיו עשויות במחבת, פשוט מצוינות, והוסיפה: "המנה צריכה להיאכל על כל מרכיביה יחד, כלומר לבלוס את הפטריות יחד עם בצק העלים שעליו הן הונחו ועם הפרמזן שמעטר אותן". דילגנו על מנה חדשה נוספת: פילה דג מוסד עם ארטישוק ירושלמי, כי לא היינו במצב רוח דגי.

במנות העיקריות נוספו שרימפס על קסולה - חסלילונים בגריל שרבצו על סלט חם של עדשים ובייקון ברוטב יין לבן. החסילונים היו בשרניים וטובים וזהו, אבל הקסולה היה נפלא ושדרג את המנה. ל א', שנוהגת להיסחף, היו השגות: "שלושה שרימפים צרובים בגריל, זה כל הגודל?".

היא עצמה התמקדה בלובסטר מבושל בצירו - חצי לובסטר ששחה בריבת שאלוט ולווה בקרם תפודים (ובעברית: פירה משופר), ותודה לאל, הפעם נגרם לאשה שממול אושר. האכלנית הקטנה שמותירה בדרך כלל חצי בצלחת, חיסלה הפעם, לצערי, הכל ואמרה: "מנה מצוינת, נימוחה בפה ועושה חשק לעוד. הדובדבן של הארוחה". (לי לא נותר אלא להסכים עם כל מילה). הלובסטר עורר בה נוסטלגיה לתקופה שבה גרה בקנדה, שם, מרוב שהלובסטרים נפוצים, מגישים בחלק מהמקדולנד'ס "מק לובסטר".

בעסקית היקרה יותר מגישים כאמור גם דיזרט. פסחנו על הסורבה והפטיפורים וביקשנו נמסיס שוקולד עם גלידת וניל (ובתרגום: עוגת שוקולד חביבה שהקסם שלה נבע בעיקר מהקצפת האוורירית שרפרפה סביבה) וכן "רינג מנגו במרק קונטאלופ" - קינוח רענן ומרהיב ביופיו, אם כי מתהדר בשם קצת ביזארי. "הוא סבל קצת מדומיננטיות יתר של ריח מלון, אבל זאת פינאלה נהדרת, ואת זה אומרת מי שלא מצדיעה בדרך כלל למתוקים", שיבחה חברתי למעשה השחיתות.

העונג לא מנע ממנה לפצוח ברשימה מסכמת של מסקנות וקיטורים: א. "לא יכול להיות שמסעדה שמדורגת בצמרת החמישייה הפותחת תשב בתוך ג'יפה תל אביבית. בחו"ל זה לא היה קורה. ואיך זה שמסעדה שממוקמת על שפת הים וקרויה מול ים מושיבה את אורחיה לא מול הים, אלא מול מחסן ומשאיות. רק על זה אני מורידה להם מזלג. ב. "המסעדה צפופה. המלצרית כל הזמן דחפה אותי כששירתה את השולחן הסמוך". ג. "האוכל מוגש בצורה יפה ומושקעת". ד. "סלק הוא כנראה הלהיט התורן". היו לה עוד אי אלו תובנות, אבל אחסוך מכם את יתר אבחנותיה הנגטיביות של מחרבת השמחות.

טלפון: 03-5469930

מחיר העסקית: 120 שקל, 140 שקל.

מטבח: דגים, פירות ים.

ואם חורגים מהדיל: יין.

שעות: א'-ו', 15:30-12:30, שבת: 16:00-11:00.

חנייה: חניון הנמל (בתשלום).

ציון: 9 (בסולם מסעדות יוקרה.