על המדף: חמישה דיסקים חדשים

ג'ול - "0304"

עשר שנות קריירה, 4 אלבומים מאז 1995, מכירות של כ-30 מיליון עותקים. זהו המאזן המרשים עד מאוד של ג'ול קילצ'ר, שרק בשנה הבאה תהיה בת 30. האלבום החדש "0304" מזכיר את הדיסקים האחרונים של שון קולבין ו-נטלי אימברוליה. פופ-רוק למבוגרים, מופק בידיו האמונות של לסטר מנדס (יחד עם ג'ול עצמה). 14 שירים קלילים, שאפשר לשמוע כפסקול בבית קפה על שפת הים, אחר הצהריים. לא עמוק מדי, גם לא מעיק. חביב. הגירסה שמופצת בארץ היא האירופאית, והיא שווה בעיקר בזכות רמיקס של טוד טרי ללהיט של האלבום "INTUITION”. (בועז כהן)

עדנה לב - "האוסף הכפול" (NMC גולד)

אילן בן שחר ממשיך לתעד את המוזיקה הישראלית, והפעם חולק כבוד לאחת הזמרות המצליחות של תחילת שנות השבעים. בן שחר ליקט לאוסף כפול את מיטב להיטיה של לב מתחילת הקריירה, וביניהם "רגע לפני" עם להקת פיקוד צפון ו"את ואני נולדנו בתש"ח", צירף שירים מעיתות הקאמבק כמו "הדגל שלי", ותיבל בקטעים לא מוכרים, כולל שירים בצרפתית ואנגלית מתקליטוני שדרים.

האוסף מציג את לב כזמרת מוכשרת, שלא ממש מצאה לעצמה כיווון. לא ממש פופ, לא ממש שירי קומזיץ. לאוהביה - זו רכישת חובה. לחובבי הנוסטלגיה - רכישה מומלצת. לסתם סקרנים קשה להמליץ על האוסף. ללב יש אמנם קול מקסים, אבל הקריירה שלה לא אספה מספיק שירים איכותיים. (גבע קרא עוז)

Unkle - Never Never Land (הליקון)

ג'יימס לאבל, איש שהתנהלות הקריירה שלו ונטייתו להסתכסך עם כל מה שזז הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת, מוכיח בתקליט הזה שלמרות ההשמצות, כשרון לא חסר לו, גם אם זה הכשרון לנצל את כשרונם של אחרים.

בלי די ג'י שאדו ושאר המסייעים לאלבום הבכורה Psyence Fiction, אבל עם ריצ'ארד פייל ושחקני חיזוק נוספים, רוקח לאבל תערובת של רוק ואלקטרוניקה למרקחת צלילים קרירה. האלבום לא חדשני במיוחד, ולפעמים סובל מקצת שעמום מבני ונכות רגשית. ועדיין - במרבית הקטעים נשמר הסאונד המיוחד של אנקל, שהופך את התקליט לאופציה חורפית ראויה בהחלט, ולו בזכות הופעתו של איאן בראון ב-reign לצד מאני, חברו ל"סטון רוזס" זצ"ל. (גבע קרא עוז)

The Astroglides  - Channel Surfing With...The Astroglides (פאסט מיוזיק)

יש רגעים בחיים שצריך לדעת מתי לשתוק ולתת לגיטרות לדבר.  אלבומם השלישי של האסטרוגליידס, הרכב ישראלי תזזיתי המאכלס באותה פריטת מיתר את מוזיקת הגולשים משנות השישים ומערבל אותה בהארדקור-פאנק עצבני. התוצאה: סרף-קור עגלגל ומהיר.

19 קטעים אינסטרומנטלים, שובבים ואפלים במידה, המושפעים מסרטי פשע וריגול, מזפזפים בין נעימות טלוויזיה נוסטלגיות (דמיינו את אות הפתיחה של התוכנית "מבט שני" מקבל מכות מגיטרה עצבנית) ויעזרו לכם לשנע את הראש בהנאה בין טיפות הגשם הבאות עלינו לטובה. אם תמיד חלמתם לשחק בסרט של טרנטינו, האסטרוגליידס מספקים את האווירה. כל מה שנותר הוא לטעון את הדיסק למקום המתאים. (ארז ארליכמן)

THE WHO - Live At The Royal Albert Hall

מי היה מאמין שהופעה של "המי" יכולה עדיין לרגש? מדובר באלבום הופעה כפול של הלהקה, הופעה שהכנסותיה הוקדשו לצעירים חולי סרטן. בהופעה באלברט רויאל הול בנובמבר 2000 מתארחים בין היתר אדי וודר מ-Pearl Jam שמבצע יפה את I’m one, נואל גאלגאר מ-OASIS, נציג הניו-מוד'ז, שדופק עבודת גיטרה, ובריאן אדמס, איש-הבלדות, שהובא על מנת לבצע את Behind blue eyes.

הסאונד מצוין, אולי אפילו יותר מדי טוב, וקצת חסר הקהל ברקע. הדובדבנים בדיסקים הם הגרסאות הארוכות של "Magic Bus" ו-"Wont Get Fooled Again" שמזכירות את ימיה הטובים של הלהקה. מצורף דיסק בונוס של 4 שירים מהופעה שהתקיימה ב-2002, שירים שמשלימים את סט השירים למיטב שברפרטואר של "THE WHO" . דור הולך ונעלם. (רונן צומר)