משפחות נעדרי סולטן יעקב: שכחו אותנו, כמו תמיד
משפחות הנעדרים מקרב סולטן יעקב ב-1982 חסרות אונים. עסקאות חילופי שבויים רבות כבר דילגו על בניהן ובימים האחרונים הם מרגישים את התסריט חוזר. יונה באומל: "קיבלנו קשה מאוד את העובדה שלא נענו לבקשתנו". ההסבר שלהם: "אין לנו מזל בחיים"
על רקע עסקת חילופי השבויים העומדת על סף סיכום, חשות משפחותיהם של נעדרי קרב סולטן יעקוב, כי שוב הותירו אותן מאחור, זאת לאחר שגורמים מדיניים טרחו להדגיש כי בעיסקת השבויים לא יתקבל מידע על רון ארד, אך שמות בניהם לא הזכירו אפילו בהקשר כזה.
"היינו ראשונים ונשארנו אחרונים"
פנינה פלדמן, אמו של צבי פלדמן שנעדר משנת 1982 סיפרה ל-ynet: "הגענו לכנסת לפני שבוע, פנינו ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין בבקשה לדעת מה עלה בגורלו של בני. אי אפשר לחיות באי וודאות כל החיים. עיני לא צרה באחרים, תצילו את מי שאפשר, אבל אני רוצה לדעת גם אודות בני. ח"כ רוחמה אברהם סייעה לנו בהעברת המסר, אבל לריבלין לא היו תשובות בשבילנו".
"כנראה אין לנו מזל. לא הולך לנו בחיים", אמרה פלדמן. "לאן הם נעלמו? הבן שלי יצא ממדינה בנויה, לא בג'ונגל ולא במדבר, אז איפה הם? צבי אמור לחגוג יום הולדת 47 בדצמבר".
פלדמן הוסיפה: "בעלי ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו, הוא התחתן וכשנולד בנו כאילו משפחתו חזרה אליו. אבל כרגע הוא לא בריא. הוא יושב ומדבר על צביקה ועל משפחתו. אין לי למי לפנות. בשנת 1986 ניסיתי לגשת לשגרירות סוריה בארה"ב ולבקש שיקחו אותי ויחזירו את צביקה, אבל לא נתנו לי להיכנס. תמיד היינו ראשונים ונשארנו אחרונים".
לא היה מקרה שנמשך זמן כה רב
יונה באומל, אביו של זכריה באומל, סיפר כי אשתו, מרים, והוא פנו לראש הממשלה, שר הביטחון ולרמטכ"ל, "בבקשה שלא יעבירו סורים בעסקה הנוכחית, ונענינו בשלילה. את זה אני מקבל קשה מאוד".
לדבריו, "החלטנו להישאר בפרופיל נמוך, כי למיטב ידיעתינו אין קשר לנושא של הבן שלנו ולחיזבאללה. כשהבנים נלחמו ב-1982 חיזבאללה עוד לא היה קיים. יש לנו אינפורמציה שזכריה נמצא בסוריה. אבל גורמים רשמיים לא מעדכנים אותנו, לא בקשר למגעים עם חיזבאללה ולא בקשר לנעדרי קרב סולטן יעקוב. לכן, בין השאר, החלטנו לפעול בצורה עצמאית, למרות שיש לנו חילוקי דעות די חזקים עם הצבא בנושא, ואני חושב שהעובדה שאחרי 20 שנה הם עדיין לא פתרו את הבעיה, זה אומר הרבה. לא היה מקרה בהיסטוריה של ישראל שנמשך כל כך הרבה זמן".