גבר האגו על השכל
העיראקים עוד לא נהיו אמריקנים. האמריקנים מתחילים להיות עיראקים
החגיגה המתמשכת סביב תמונות הזובור האמריקני לסדאם היא הסימן הראשון לכך שארה"ב מתחילה סוף-סוף להיקלט במרחב המזרח-תיכוני. אך במקום שאמריקה תנחיל לילידים את הלכות הדמוקרטיה, נראה שהיא לומדת מהם את מנהגי המקום בכל הקשור למשחקי-כבוד, השפלת האויב, וניפוח ריק של האגו.
קשה לבוא בטענות אל תחנות הטלוויזיה אשר משדרות את הגועל-נפש האדנותי הזה בתדירות של אחת לחמש דקות. אין ספק כי חיטוט בטוחנותיו של רודן מסייע בהעלאת אחוזי-הצפייה לא פחות מאשר פשפוש במבושיה של כוכבנית. אך הכסיל האמריקני אשר אישר את פרסום הסרטון הזה רשאי לרשום על שמו עוד העמקה-רבתי של תחושות הזעם והשנאה הכלל-ערביות נגד ארה"ב, ולמרבה הדאבה – גם כמה עשרות נרצחים, אולי יותר, אשר ישלמו בחייהם את מחיר חדוות-ההשפלה הזאת. העיראקים עוד לא נהיו אמריקנים. האמריקנים מתחילים להיות עיראקים.
בדיעבד נתלו על תשדיר השירות הזה תלי-תלים של כוונות אסטרטגיות מרחיקות ראות. אך סביר הרבה יותר שהאישור לשידור ניתן מתוך רפלקס ומטעמי יוקרה ואגו בלבד; יוקרתו של הצבא המבצע, והאגו הפגוע של "המפקד העליון" אשר בבית הלבן. שריפים דרומיים הרי מאוד סובלים כאשר גבריותם נפגעת, ומזור לזכרותם הפצועה מוצאים שריפים שכאלה רק בהנחת המגף עם הדורבן על צווארו של האויב, ובהפרחת מבטים קשוחים אל הקהל המתאסף.
לא מעט זמן יידרש עד שתימצא תשובה אינטליגנטית לשאלה מה בסופו של דבר היה עדיף: סדאם המסתתר בחורו, וממשיך לשמש קולר נוח לתלות בו כל צרה וכל מכה, אף במחיר המשך קיומה של אגדת כוחו ותושייתו; או סדאם הלכוד, אשר ללא כל ספק יצמיח סביבו אגדה חדשה, הילה חדשה וחסידות חדשה. נכון לרגע זה, כלל לא ברור מה גרוע יותר: סדאם חופשי ולא מגולח, בבור; או סדאם כלוא ומגולח, עם במה אדירת-הד וסוללה של פרקליטים ממולחים.
אך במלחמה המעוקמת הזאת אין בכלל תשובות נהירות וחדות. היא כולה רצופה פרדוקסים, אבסורדים וברירות בלתי-אפשריות. למשל, לכאורה ביקשה ארה"ב לגאול את העם העיראקי מסבלו. אך האין זו הוכחה לכך שהטרור משתלם? הנה, רק לאחר שחטפה מכת-טרור רצחנית ומנוולת מאין-כמותה, הואילה ארה"ב לצאת לעזרתם של החלכאים והנאנקים. טרם 11.9 ואלפי קורבנותיו לא עלה בדעתה ללחום את מלחמת האומללים הערבים.
העיראקים חבים אפוא את ישועתם לבן-לאדן. וכך, מהפכן איראני (נניח) שיבקש לרתום את עוצמתה של ארה"ב לגאולת עמו רשאי ללמוד ממלחמת עיראק שרק אם יפוצץ את מגדל סירס בשיקגו, או ימוטט את קרנגי-הול על יושביו, תיחלץ ארה"ב להצלת העם האיראני. לא דקה אחת קודם.
ועוד אבסורד: לכאורה יצאה ארה"ב למלחמה בעיראק כדי לגאול את העולם מאימת הנשק להשמדה המונית של סדאם. למעשה היא לימדה את כל רודני העולם שאם הם חפצים לחסוך מעצמם טיפול-שיניים אמריקני, מוטב להם שימהרו כל עוד נפשם בם ויצטיידו בנשק גרעיני. לו היתה לסדאם פצצה, הוא היה עדיין יושב על כסאו. דיקטטורים מאוד זריזים בהפנמת רמזים שכאלה.
ופרדוקס נוסף: לכאורה הכריזה ארה"ב מלחמה על הטרור העולמי, ובשם המלחמה הזאת היא מבקשת לעשות את עיראק לדמוקרטיה. אך למרבה הצער והציניות והמבוכה, חייהם של טרוריסטים בדמוקרטיה קלים לאין שיעור מחייהם ברודנות.
הנטירה הדמוקרטית ההכרחית של זכויות האדם והאזרח מקילה משמעותית את יכולת ההתארגנות, ההטפה, התנועה וההסתתרות של ארגוני טרור. לא בכדי פרחו רוב התאים הפעילים ביותר של הטרור הבן-לאדני בגרמניה, בצרפת, באנגליה ובארה"ב. זהו אחד ממחיריה של הדמוקרטיה. מחיר, חשוב להדגיש, שראוי וחובה לשלמו, כדי לזכות בכל מעלותיה של הדמוקרטיה. הפיכת עיראק לדמוקרטיה לא רק שלא תפריע לטרור הבינלאומי אלא דווקא תסייע לו.
לאף אחת מן הפירכות דלעיל אין תשובה פשוטה. אך כולן ביחד שבות ומוכיחות כי הורתה ולידתה של כל המלחמה הזאת לא היו הדמוקרטיה, או הדאגה הפתאומית לרווחת העם העיראקי, או הנשק להשמדה המונית, ואפילו לא מלחמה רצינית בטרור הבינלאומי. אלא רק כלכלה ובחירות והרבה-הרבה אגו. אפשר אפוא לומר כי לכידת סדאם היא הישג נכבד למטה הבחירות של בוש. לא הרבה מעבר לזה.
לפנייה לכתב/ת 
סדאם חוסיין בשבי. זובור אמריקני
צילום: איי פי
מומלצים
