קוד לא מוסרי
הקפיצה המנטלית והפילוסופית הנדרשת להצדקת הרג המוני של חפים מפשע כבר כאן. לא יהיה זה מופרך לחשוש כי המשך הגלישה במדרון המוסרי מקרב את צה"ל להצדקת "סיכולה הממוקד" של אוכלוסייה שלמה
הקוד האתי –
"המוסרי" – המעניק לצה"ל את ההכשר הפילוסופי-כביכול לבצע הרג מתוכנן מראש של חפים מפשע כבר כאן. אין צורך להמתין לפרסומו. צה"ל פועל לפיו, ומכבסת המלים של דוברי הצבא כבר עושה בו שימוש להצדקת מעשי הרג אלה. מהותו של הקוד האתי החדש, יש לשער, אינה שונה בהרבה ממאמרם הבלתי מוסרי בעליל של אסא כשר ועמוס ידלין על "לחימה מוסרית בטרור", שפורסם בגליון ספטמבר 2003 של כתב העת של המכללה לביטחון לאומי (שידלין הוא מפקדה וכשר מקבל ממנה שכר).
לשונם של ידלין וכשר קרה. מנוכרת. טכנית. "רציונלית". המדיניות המומלצת "הגיונית". רק שאם יבצעוה תמלא הארץ עוד ועוד נהרות דם. רק שאם יוליכוה למסקנתה המתבקשת, המצפה לאלה שיפעלו לאורה בתחתית המדרון המוסרי החלקלק שבו היא דוהרת, נתקשה מאוד להבחין בינה לבין מדיניות הרצח של החמאס.
אנו לתומנו האמנו לחשוב כי "פצצה מתקתקת" הם מי שנושאים על גופם או על גופן את חגורות הנפץ. אך לא. בהגדרה החדשה של צה"ל (שהרי אין להניח שידלין וכשר פירסמו קווי מדיניות כה מעוררי מחלוקת ללא אישור "מגבוה"), המונח "פצצה מתקתקת" מקבל ממדים נרחבים ביותר, ללא גבול כמעט. כולם נכללים בה: לא רק נושא או נושאת חגורת הנפץ, אלא גם המתכננים, מספקי אמצעי הפיגוע, המסיעים, אלה המביאים אוכל, "וכדומה" (דהיינו, כל אלה שאיזה קצין בדרג זוטר יעלה על דעתו שיש להכניס גם אותם ל'רשימה'). והרי ייתכן שחלק מהם מספקים בעל כורחם או שלא בידיעתם את המזון, המחסה, התחבורה "וכדומה". אין זה משנה. הם נדונו למוות ללא משפט בכל מקרה.
חמור מכך. לפי בעלי המוסר הצה"לי החדש, מי שתכנן פעם או ביצע פיגוע הוא בוודאי "מועד" לתכנן ולבצע זאת שוב גם בעתיד. ועל כן, גם הוא מוגדר כ"פצצה מתקתקת" שיש לחסלה, להמיתה. הזכות היהודית והאנושית הבסיסית לבחור בין טוב לרע, האפשרות לנטוש את דרך האלימות ולבחור בדרך הפיוס והשלום, אינה מוקנית במערכת הפילוסופית-ה"מוסרית" של כשר וידלין. הם יודעים טוב יותר. הם כבר יחליטו עבורו של אותו מתכנן לשעבר, הם כבר יבחרו בשבילו. במוות.
אך לא רק על מי שהגדירו "פצצה מתקתקת" גזרו ידלין וכשר מוות, אלא גם על מי שבמכבסת המלים שלהם מכונה "סביבתו האנושית". או במלים שוות לכל נפש - בתינוקות בני יומם, באזרחים ובאזרחיות שאפילו לשיטת בעלי המוסר החדש הם חפים מפשע, אך איתרע מזלם והם התגוררו, עבדו או סעדו בקירבה מסוימת ל"מסוכל". אין זה משנה שהם חפים מפשע. לשם עבודת המולך של הסיכול הממוקד מותר להורגם גם כן.
מהו הקו האדום אם כן? היכן נעצרים המעגלים המתרחבים והולכים של ההיתר לרצח של "פצצות" שאינן פצצות, ובוודאי שאינן "מתקתקות", ושל "סביבתן האנושית"? למרבה החשש נראה שאין לצה"ל של היום כל קו אדום. הקפיצה המנטלית והפילוסופית הנדרשת להצדקת הרג המוני של חפים מפשע כבר כאן. לא יהיה זה מופרך לחשוש כי המשך הגלישה במדרון המוסרי מקרב את צה"ל במהירות מפחידה להצדקת "סיכולה הממוקד" של אוכלוסייה שלמה.
ברי כי מדינת ישראל נמצאת במאבק קשה ביותר עם הפלסטינים. אין גם חולק כי כל חברה חייבת להגן על עצמה ועל חבריה. אך חברה חייבת גם לשמור שתוך כדי כך לא תאבד את נפשה, את זהותה. אם נאמץ את שיטת ידלין וכשר ננצח אולי בקרב זה או אחר, כנגד שחאדה או דומיו, אך בה בשעה נפסיד במערכה כולה, נפסיד למעשה את החברה שעליה יצאנו להגן.
מעל הקוד האתי החדש של צה"ל מתנוסס, כדברי בית הדין הצבאי במשפט טבח כפר קאסם, "דגל שחור" האומר "אסור". זהו קוד בלתי מוסרי בעליל, "הדוקר את העין ומקומם את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב איננו אטום".
רס"ן (מיל.) ד"ר נחום קרלינסקי, לשעבר טייס קרב, שסירב להפציץ מטעמי מצפון בעיר ביירות בעת מלחמת לבנון, ומחותמי מכתב הטייסים; מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון
לפנייה לכתב/ת 
אסא כשר. אין קו אדום
צילום: זום 77
מומלצים
