מדונה בישראל, גרסת 93'
מדונה, שמתעתדת לבוא לישראל בספטמבר הקרוב, כבר ביקרה אותנו לפני למעלה מעשר שנים. אז, לפני שגילתה שהקבלה זה נחמד, עשתה לנו המלכה לא מעט צרות: היא עזבה את המלון בירושלים בכעס, קיללה בעברית את כולם, לא נופפה לשלום והרגיזה את ש"ס. להלן מקבץ ידיעות מהרעש של 1993. שהרבי לא יגיד אחר-כך שהוא לא ידע
מדונה: הכל מוכן | גמדונה עושה צרות | הפרימדונה משחקת מחבואים | מדונה זו אני | |||
התשובה היהודית | מעודן, אירוטי, מדהים |
בנמל התעופה בן גוריון יהיה צפוף הערב. מדונה, הגדולה מכולן, תנחת כאן, לקראת הופעתה היחידה בישראל, ביום שלישי הקרוב.
לזמרת היתה דווקא בקשה צנועה ממארגני הביקור: להתגורר בירושלים בעת שהותה בישראל. אנשי הצוות שלה יתארחו אומנם בתל אביב, אך מדונה תגיע היישר למלון "המלך דוד" בבירה, משם תבצע גיחות למקומות הקדושים ליהדות ולנצרות. כ- 30 מאבטחים ילוו אותה בכל אשר תלך.
מדונה ערכה את ההזמנה שלה ישירות עם בית המלון - ולא ביקשה הנחה. ב"המלך דוד" עסוקים בשלושת הימים האחרונים בהכנת הסוויטה המלכותית עבורה. לא היו בפי מדונה בקשות מיוחדות בקשר לאוכל, אבל היא תקבל כמובן כל מה שתבקש, בתנאי שיעמוד בתנאי הכשרות.
בבית המלון הירושלמי, המורגל באירוח נשיאים מרחבי העולם, יתייחסו אל מדונה כאל אורחת רמת מעלה.
בקומה העליונה של הסוויטה יש סלון רחב-ידיים, המשקיף אל חומות העיר העתיקה. בקומה התחתונה - חדר שינה ענקי ואמבטיה עם סאונה וג'קוזי פרטיים. המלון הכין עבורה חלוק רחצה מיוחד, ששמה רקום עליו באותיות מוזהבות, וכן נייר מכתבים שעליו מוטבע שמה. בחדרה יוצבו, לפי בקשתה מסלול ריצה, מכשיר מדרגות ואופניים ממוחשבות של חברה אמריקנית לציוד ספורט. מעבר לכך לא ביקשה דבר. בירורים שערך המלון עם בתי המלון שבהם התאכסנה בעולם העלו שמדובר באורחת נוחה המרבה לבלות בחדרה. להופעתה היחידה בפארק הירקון בתל-אביב תצא מדונה מירושלים. בית המלון יפתח עבורה את מנחת המסוק שלו, אם תבקש להמריא לתל-אביב במסוק. (אורה עריף, עמוס אורן. פורסם ב"ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר, 1993)
מדונה לא קיבלה קומה שלמה ועזבה את המלון
אם חשב מישהו שביקורה של מדונה בארץ הקודש יעבור חלק, הנה כי כן כוכבת העל סיפקה אמש את הסחורה: בהגיעה למלון "המלך דוד" בירושלים נעלבה עד עמקי נשמתה שלא קיבלה לרשותה קומה שלמה - כי היא לא סתם אחת שתסתפק בחדר עם נוף לעיר העתיקה, ונמלטה למלון "דן" בתל אביב.
שעה קלה קודם לכן, היא עשתה בית-ספר לעדת מעריציה וללהקות הצלמים שהמתינו לה בנתב"ג. אפילו מייקל ג'קסון, הגדול בכוכבי הפופ, לא נקט בבואו לארץ גינוני אדנות כמו מדונה, כוכבת גדולה לכשעצמה, אבל, לפחות כמו שנראה אמש בנמל התעופה בן גוריון, אשה קטנה מאוד, גם בקומתה וגם בהתנהגותה.
בלונדינית קטנה בשחור
עשר דקות בדיוק לקח לה, לגמדונה, עד שניאותה לצאת את פתח המטוס. ב-21:28 נעצר הדי.סי.8 של חברת אם.ג'י.אם גרנד אייר האמריקנית, המשכירה את מטוסיה המהודרים לסלבריטיס בעולם הרוק, מול סוללה של תריסר דגלי מרינה. אחרי דקותיים יצאו שני 'גורילות', שומרי ראש גברתנים של הזמרת, לבדוק את השטח. דקה אחר כך עלה האמרגן הישראלי זאב אייזיק במדרגות כבש המטוס, כשבידו זר פרחים גדול.
אבל אז התברר, שעד שהרחבה שלמרגלות המטוס לא תתפנה מכל הסקרנים המיותרים, המדונה לא יוצאת. ביל גריר, מנהל סיבוב ההופעות של הזמרת, ניהל את המבצע. במקביל להתפרסות כוח המשטרה להדיפת המתגודדים הוא הורה לשיירת המכוניות, בראשן לימוזינה קדילאק מפוארת, מצויידת בבאר משקאות, מכשיר טלוויזיה וכרי ישיבה, להתקרב למרגלות הכבש.
ב-21:37 נראתה מדונה בפתח. בלונדינית חובשת משקפי שמש כהים, ולבושה בשחורים - מכנסי באגי רחבים, חולצה עם מחשוף עגול, לא עמוק, וז'קט עור. תוך שנייה נבלעו הגמדונה ומלוויה במכונית השחורה, הארוכה והמהודרת, והפליגה לדרכה לעיר הקודש. העשרות, אם לא המאות, שנקהלו בשדה - פועלי הנמל, עובדי חברות שונות, שוטרים במדים אנשי תקשורת ולא מעט פרוטקציונריים - הגיבו באכזבה ובקריאות ובשריקות בוז. "מה היא חושבת את עצמה" רטנו הנוכחים, "לא נופפה יד לשלום. שתשכח מאיתנו. לא הולכים להופעה שלה".
בשעה 22:20 דרכה כף רגלה של מדונה על אדמת עיר הקודש. הלימוזינה השחורה, חלפה מבעד לשער כניסת העובדים של מלון "המלך דוד", וכשהשער נסגר, יצאה מדונה בליווי שומר ראש שחור גדול מימדים, ונכנסה למלון.
בדרך מנמל התעופה מדונה שתקה. בקשתה היחידה מהנהג היתה לכבות את המזגן.
בכניסה ל"המלך דוד" התגודדו עשרות מעריצים, חלקם חובש כיפות, שהגיעו כבר בשעות הערב המוקדמות בתקווה להציץ בכוכבת. אנשי הביטחון של המלון חסמו את הכניסה ואסרו עליהם להיכנס. לאחר שמדונה הגיעה ונעלמה בתוך שניות אחדות, שררה אכזבה גדולה בקרב המעריצים. "עבדו עלינו, לא נתנו לנו לראות אותה", אמרו רבים מהם.
נותרו כרטיסים
נכון לאתמול בבוקר נמכרו רק 33 אלף כרטיסים, כמות שלא מספיקה, עדיין, לכסות את עלותו הגבוהה של המופע, המגיעה לכ-2.4 מליון דולר. אולם במשרדי הכרטיסים רגועים. לדבריהם, הביקוש לכרטיסים התחזק בימים האחרונים וכל הסיכויים שהפארק יהיה מלא עד מפוצץ, בלמעלה מ-50 אלף צופים. (עמוס אורן ויובל ניב, 4 באוקטובר, 1993)
פה ושם עם מדונה: אתמול בבוקר היא הצליחה להתחמק מעיני סקרני תל אביב ויצאה לג'וגינג. אחר הצהרים היא נסעה לכנסיית המולד בבית לחם, שם קידמה את פני הצלמים בקללות עסיסיות בעברית ובערבית. משם היא הוברחה לטיילת ארמון הנציב בירושלים. מבלי להודיע, ביטלה פגישה עם טדי קולק וניסתה – ללא הצלחה – להיכנס לרובע היהודי.
מדונה, הכוכבת הקפריזית וחמוצת הפנים, המשיכה אתמול להפתיע: היא הצליחה להתחמק מתל אביב ולהגיע לכנסית חג המולד בבית לחם, שם קידמה את פני הצלמים והסקרנים בקללות עסיסיות בעברית ובערבית.
בשעות אחר הצהרים החליטה מדונה לוותר על הלימוזינה, ונסעה מתל-אביב לירושלים בשיירה של שלושה כלי רכב מסחריים, מירושלים עשתה מדונה את דרכה לכנסיית המולד בבית לחם ברכבה הכחול.
בבית לחם ירדה מה"ואן", לבושה בשמלה שחורה ארוכה ו"בנדנה" סגולה על הראש. היא הרכיבה משקפיים כהים, והסתירה את פניה בספר. שומר ראשה השחור סוכך עליה.
את מלותיה הראשונות בשפת הקודש העניקה לצלמי העיתונות, כשקיללה אותם, לתדהמתם הרבה, בקללה "בני זונות". היא אף הוסיפה קללה ערבית עסיסית, המתייחסת לאמא שלהם. בעוד הצלמים עושים מאמץ עליון לצלם אותה, נוקבו צמיגי האופנועים של שלושה מהם.
כאשר אחד החיילים, שהיה בסביבה, הגיש לה נייר וביקש חתימה, היא דחתה אותו בגסות ומיהרה לעבר פתח הכנסייה. לפני שנכנסה, עוד הספיקה לדפוק את ראשה בקיר הכנסייה (אחרי הכל, הספר הסתיר). בפנים, הצטלמה מדונה, ובמשך כ-20 דקות שטחה את מרי ליבה בפני ישו.
משם נסעה לטיילת בארמון הנציב בירושלים. לאחר שהשקיפה על הנוף, והאזינה להסברים מפיו של מורה דרך, ביקשה להגיע לעיר העתיקה. אלא שבשער יפו ציפה לה המחסום המשטרתי, המוצב שם במשך כל חול המועד סוכות.
על פי הכללים, מותר רק לתושבי הרובע היהודי להיכנס עם רכבם לעיר העתיקה. אנשי הביטחון של מדונה ניסו להסביר לשוטרים את גודל המעמד, אך הללו לא התרגשו, וסירבו לאפשר למדונה להיכנס. מדונה המאוכזבת נאלצה לוותר, ושבה לתל-אביב. לאחר ששיירת מדונה עזבה את המקום, הסביר אחר השוטרים במחסום: "מספיק מה שהיה לנו בראש השנה עם המשוגע הזה ג'קסון, שבא לכותל וכל הדתיים השתוללו".
במסגרת מסע הקפריזות של מדונה בארץ ישראל בוטלה אתמול גם פגישה שתוכננה לה עם ראש עיריית ירושלים, טדי קולק. על פי תיאום מראש, לבקשתה, היתה אמורה מדונה להגיע ללשכת ראש העיר בסביבות השעה 12 בצהרים. אולם, לאחר שעזבה שלשום בלילה את מלון "המלך דוד" ונסעה לתל-אביב, היא לא הודיעה דבר. רק שעה ארוכה לאחר מועד הפגישה, הודיע אמרגנה, כי הזמרת לא תגיע. עם זאת, גם קולק לא יצא מגידרו לקראת הפגישה. הוא ניצל את הפגישה שבוטלה לפגישות עבודה אחרות. (אורה עריף, 5 באוקטובר, 1993)
עפרה סוויסה, 22, מבת-ים, 'מדונה הישראלית', מתרגשת לקראת בואה של המלכה: "וואו, מה שיקרה בהופעה שלה, כשאנחנו ניפגש. איזה בלגאן"!
רק בת 22 - ומדונה הישראלית היא כבר שם דבר בלתי רגיל, פרובוקטיבית ומחומצנת בזכות עצמה, עפרה סוויסה מבת-ים, כפילתה המסחרית, מתפרנסת מחיקוי מדונה בכל מיני מועדונים ומופעים, "וואו, מה שיקרה בהופעה שלה, כשאנחנו ניפגש - איזה בלגאן".
ברחוב היסטריה. מושכים לה את הבגדים, מתפשטים, מבקשים חתימה. "בניו-יורק הייתי חייבת ללכת עם שני שומרי-ראש. אפילו אם הייתי מדברת עברית, חשבו שאני זו היא. בטלוויזיה הודיעו שמדונה בניו-יורק, והיא בכלל היתה באקפולקו. זה נמאס לי, שמתי פיאה שחורה ואז היו מדווחים: "מדונה הגיעה, והיא מחופשת".
כאן בהופעות היא מבצעת את 'לה-איסלה בוניטה' ו'כמו תפילה' או 'ווג'. "זה התחיל בגיל 14, כשהערצתי אותה נורא. כולם קראו לי מדונה, בגלל הדמיון. אפילו נקודת-החן שלי על השפם היא אורגינאל. התחלתי ללכת כמוה, שרשראות, מיני, חגורות, ולמדתי שירים שלה בעל-פה. ואז התחיל אצלי הבלבול בזהות בין שתינו. כבר הבנתי שאני ממש מדונה. ברחוב היו מסתכלים עליי ואומרים, 'יו, הנה מדונה'".
- נו, ואיך זה להיות מדונה?
"לא קל בכלל, בחיי. כולם אומרים, הנה זו משחקת אותה, אבל זה לא ככה. צריך להתאמן, ללמוד שירים, להתאפר המון. לא קל להיות מדונה. אבל הייתי מתחלפת איתה".
- אז בסך הכל זו עבודה של איפור?
"הגזמת, אתה צריך לראות אותי, שאני קמה משינה, כמה אני דומה לה. קורה לי שאחרי שאני קמה, אני רצה לראי ואומרת לעצמי, זהו, אני מדונה. גם על הבמה, יש לי הרבה כפיים, מבטים, שריקות, צעקות, ואני מרגישה מעל כולם. אני חושבת שאני מדונה".
- כמדונה של ממש, איך את מסבירה את ההצלחה שלה?
"כי היא יפה, סקסית, יש לה קול יפה, וכולם מדברים עליה, לטוב ולרע. איזה מזל שאני דומה לה".
- אתן תיפגשו?
"האמרגן שלה מנסה לסדר לי לעלות לבמה. אני אמות. זה יהיה רגע של מבחן. יש אומרים שאני יותר יפה ממנה".
- על מה תדברו?
"הייתי רוצה לשאול אותה, איך היא מרגישה עם כל זה, אם לא נמאס לה. הייתי רוצה להתחבר איתה, לצאת איתה, לבלות ביחד. אם היא לא תסכים, לא צריך, אני לא אפגע. הרי אם היא תיקבר, לא יקברו אותה עם סדין מזהב. היא בסך-הכל בן אדם".
- ואיזה אופי יש לה, לדעתך?
"ביומיום היא כמוני, פשוטה ורגילה. רק כשיש מצלמות, היא מתחילה עם כל הפרובוקציות".
- את לא חושבת שהיא תכעס עלייך, על החיקוי, שאת מתפרנסת על חשבונה?
"זה היה מרגיז אותה, אם היא לא היתה מפורסמת, אבל היא כבר עשתה את שלה וכבשה את עולמה. חוץ מזה, היא בעצמה חיקתה את מרילין מונרו כדי להתפרסם וקנתה את עולמה בדרך הכי זולה, אז מה יש לה לדבר עליי?" (ערן הדס, 10 באוקטובר 1993)
חניכי תנועת הנוער "בני עקיבא", יפגינו היום, החל מ-16:00 אחר הצהרים, ליד הצפארי בפארק הירקון, בכנס של שירה ותרבות ישראלית. "בני עקיבא": נציג אלטרנטיבה שונה, ומשלנו, בזמן הופעתה הפרובוקטיבית של מדונה. בהפגנה ישתתפו רבנים, אישי ציבור וצוות הווי "בני עקיבא".
בסמוך לתחילת הופעתה של ה"אלוהית", תפגין החזית הדתית בתל אביב את התשובה שלה ל"תרבות" הפורנוגרפית של מדונה. בכניסה לאיזור הפארק יציבו נציגי ש"ס, מפד"ל ואגו"י סוכת בד, ובה ארבעת המינים. אליהם תתלווה - כך מקווים המארגנים - שמחת בית השואבה, בריקודים יהודיים ובניגונים בנוסח "ותן בנו יצר טוב". (עמוס אורן, 5 באוקטובר, 1993)
חייבים להגיד כבר בתחילה, שמי שלא היה הפסיד חוויה. מדונה קטנה בקומתה ואולי גם באישיותה - לפחות זו שנחשפה בביקורה הקצר בישראל - אבל אמנית גדולה משיכמה ומעלה.
המופע הנוכחי שלה, "גירלי שואו", הוא ניסיון להתאושש ממתקפת הביקורת, שלא חסה על אלבומה האחרון "אירוטיקה". אבל בניגוד לטון הפורנוגפי החד-מימדי של האלבום, מדונה מחליפה פנים ומשנה כיוון. מתעדנת אולי, משתכללת על בטוח, נותנת הצגת תיאטרון מושלמת, מוקפדת בפרטים ומלהיבה בעושר חזותי מהמם, בתאורה ובתפאורה וברב-גוניות בתנועה.
"מופע הנערה" אינו רטרוספקטיבה, בשום פנים ואופן. הוא גם לא מיטב הלהיטים (בין החסרים, למשל, להיטים כמו "כמו תפילה" ו"נערה חומרנית"). הוא מדונה נכון לעכשיו. מפוקחת, מנוסה, חכמה. אבל גם מאוד ממולחת, ולא כוכבת כמדונה תוותר על מין. שולטת, בגופות יפים וחשופים (רקדנית אחת, יפהפיה מלוכסנת, ממש סובלת כשהיא צריכה ללבוש בגדים), ובשפע של תמונות ותנוחות ממגזיני עירום. וגם באורגיות מבויימות, כמו ב"עמוק יותר ויותר", ובעיקר בשיר "למה כל כך קשה לאהוב (האחד את השני)" - שיר שהוא התשובה של מדונה ל "רפאו את העולם". זה המנון, וגם שיאו של המופע. מדהים איך המופקרת הפכה למטיפה.
וזה לא הכל. המוסיקה של מדונה מיועדת בדרך כלל לרחבת הריקודים. במופע הזה היא מספקת כל כך הרבה מראות ודימויים, שמעניקים לשירים מימד אחר ואפילו חומר למחשבה: כך הופך "בחיים האלה", המוקדש לחללי איידס, לשיר בעל מסר בוטה הקורא בעצם למימשל קלינטון לחדול מציד ההומוסקסואלים.
ובלי השוואה למייקל ג'קסון, אי אפשר: מדונה לא משחזרת קליפים. היא עושה את השירים מחדש, קושרת אותם אחד לשני, ללא הפסקה, ללא הרפייה, ללא נפילות במתח. היא משתמשת בליצן העצוב, פיירו, כחוט השני, לסמל את הגבול הדק-עבה בין מציאות לבמה, בין איבה לאהבה. משלבת את הקומדיה דל-ארטה עם שאו, את הקברט הברלינאי עם הסטנד-אפ קומדי השחור, וגם לא מעט הומור עצמי.
מופע מרשים, שמעמיד את "אירוטיקה" ואת מדונה באור הרבה יותר אנושי וחיובי. היא עדיין סוחרת מניפולטיבית, אבל גם אמנית ענקית. עדיין גמדונה, אבל גם פרימדונה.
הערה: איחור של 40 דקות בפתיחת המופע, ואי הסדר במקומות הישיבה, הם דברים שאסור לעבור עליהם לסדר היום. אני חושב שעוד לא נראה בעולם כדבר הזה - שמחזיקי הכרטיסים בישיבה יסתירו לאלה שקנו כרטיסי עמידה. (עמוס אורן, 6 באוקטובר, 1993)