הרכבת הקלה בי-ם: חריגת ענק בתקציב

המבקר מצא חריגות גדולות מהתקציב שהכינו עיריית ירושלים ומשרד התחבורה לפרויקט הרכבת הקלה בירושלים. 

על פי הדו"ח, יגיעו הוצאות המגזר הציבורי על הרכבת הקלה ליותר מפי 2.5 מהסכום באומדן המקורי. עלות תכנון הפרויקט בפועל גדולה ביותר מפי 7 מעלותו המתוכננת.

הוצאות התכנון, הניהול והפיקוח על הפרויקט יגיעו לכ-148 מיליון שקל, לעומת 20 מיליון בתכנון המקורי. ההוצאות על עבודות התשתית יגיעו לכ-896 מיליון שקל, לעומת 234 מיליון שקל בתכנון המקורי. עלות החניונים תגיע לכ-90 מיליון שקל, לעומת כ-20 מיליון שקל בתכנון המקורי.

יש גם הפתעות לטובה: הוצאות הפינוי הכרוכות בהקמת הרכבת יגיעו בפועל לכ-201 מיליון שקל בלבד, לעומת 249 מיליון שקל, בתכנון המקורי. ואולם, בסך הכל, תגיע עלות הפרויקט לכ-1.245 מיליארד שקל, לעומת 503 מיליון שקל בתכנון המקורי. 

על פי הדו"ח, שילמו הרשויות ליועץ כלכלי של הפרויקט 63 אלף שקל, שלא היו מיועדים לעבודתו אלא לייעוץ בעניין מקורות המימון של קו הרכבת ירושלים-תל אביב. כן מציין המבקר, שהיועץ המשפטי של הפרויקט קיבל כ-137 אלף שקל. המבקר אורי כי "לא היה מקום לכלול הוצאות אלה בפרויקט משום שעלויותיהן אינן שייכות לעלויות הפרויקט".

בתשובת משרד התחבורה למבקר המדינה נכתב: "במקרים אלו היה למשרד ולעירייה עניין שהצוות יסייע הן בקידום החיבור המסילתי בין תל אביב לירושלים הן בהיערכות מקצועית טובה יותר של המשרד לפתיחת התחבורה הציבורית לתחרות, משום ששני תחומים אלו קשורים להפעלתה של הרכבת הקלה".

על פי הדו"ח, החליטו הרשויות להקים קיר תמיכה ליד בית ספר סמוך לתוואי הרכבת בעלות של 400 אלף שקל. בסופו של דבר, עלתה הקמת הקיר בפועל 1.54 מיליון שקל.

מבקר המדינה לא מצא מסמכים המוכיחים שהתקיים דיון עם מנכ"ל משרד התחבורה ומנכ"ל משרד האוצר, כדי לבחון את הסטיות הגדולות בעלות הפרויקט.

בעקבות הערות המבקר הכין משרד התחבורה אומדנים מעודכנים להקמת הרכבת.

לא בדקו את שכר העובדים

המבקר מצא ליקויים חמורים בבקרה על ההוצאות המינהליות של צוות הקמת הרכבת. עד אמצע שנת 2001 לא קיים משרד התחבורה בקרה שוטפת על החשבונות שהוגשו לו לתשלום שכר העובדים. כמו כן נמצא שהעירייה העבירה למשרד התחבורה, ששילם 90% הוצאות השכר של עובדי הפרויקט, את חשבון הוצאות השכר של חברי הצוות ללא פירוט שמותיהם וגובה שכרם.

בתשובתו למבקר המדינה, ציין משרד התחבורה שהוא בוחן את האפשרות לשנות את המבנה הארגוני לניהול הפרויקט, כדי לשפר את הבקרה על הפרויקט.

ההוצאות נרשמו בסעיף הלא-נכון

המבקר מצא כי פקידי משרד התחבורה לא הקפידו לרשום את ההוצאה בתקנות התקציביות המתאימות. כך, למשל, דווחו הוצאה של 3 מיליון שקל על פינוי תושבים שגרו סמוך לתוואי הרכבת, והוצאה של 1.3 מיליון שקל על תכנון מחדש של התחבורה הציבורית בירושלים, כהוצאות על נתיבים חדשים לתחבורה ציבורית, ואילו הוצאה של 2.2 מיליון שקל על העתקת תשתיות ותכנון תחבורה ציבורית דווחו דווקא כהוצאה על פינויים.

בעקבות הביקורת הודיע המשרד למבקר המדינה, שלהבא יקפיד על הרישום המתאים.

הדו"ח קובע, שרישום הוצאות שגוי גרם לכך שמשרד התחבורה חויב לשאת בהוצאה גבוהה יותר מכפי שהוסכם בינו לבין העירייה והגורמים הפרטיים שהשתתפו בהקמת הרכבת.

על פי הסכם המימון בין הרשויות, הייתה הממשלה אמורה לשלם 65% מעלות העתקת התשתיות לאורך הקו הראשון של הרכבת ו-85% מעלות הקמת נתיבי התחבורה הציבורית. בפועל, שילמה המדינה 85% מעלות הקמת הנת"צים. תשלומי יתר אלה הסתכמו ביותר מכ-3 מיליון שקל.

משרד התחבורה והעירייה מסרו בתגובותיהם למבקר המדינה: "חשב המשרד דאז החליט לפשט את סעיפי התשלום, וקבע שאחוז ההשתתפות בהעתקת התשתיות יהיה דומה לזה של הקמת נת"צים". עם זאת, הבטיחו המשרד והעירייה שלהבא יקפידו על הרישום.

משרד התחבורה העסיק חברה בבעלות מנהל הפרויקט

על פי הדו"ח, העסיק משרד התחבורה מבקר חשבונות, שעסק גם במתן שירותים לרשויות מקומיות בפרויקטים תחבורתיים שהמשרד השתתף במימונם. כן העסיק המשרד את החברה של מנהל צוות הרכבת הקלה בבקרה ובפיקוח הנדסי ותקציבי על פרויקטים תחבורתיים ברשויות מקומיות, שמשרד התחבורה השתתף במימונם, מחוץ לירושלים. "עובדות אלה מעלות חשש לניגוד עניינים", מציין המבקר.

משרד התחבורה כתב למבקר בתגובה: "מספר המומחים העוסקים בתחבורה מועט, ומטבע הדברים ייתכנו מצבים בהם קיימות זיקות משניות בעבודות היועצים השונים. עם זאת, המשרד פועל לצמצם אפשרות ניגודי העניינים גם במצב זה". באפריל 2002 הפסיק משרד התחבורה את העסקת החברה שבבעלות מנהל הצוות.

התקשרויות לא פורמליות

על פי הדו"ח, לא חתמו משרד התחבורה, העירייה, והעמותה להקמת הרכבת הקלה על הסכמים מסודרים, המסדירים את תפקידי הצוות, את הכללים לאישור החשבונות וכללי הדיווח, את תנאי העסקת עובדי הצוות ואת הבטחת זכויות המדינה ברכוש הקבוע ובמידע של הצוות.

ההחלטה התקבלה עוד לפני ההמלצות

עוד קובע הדו"ח, שמשרד התחבורה והעירייה החלו לקדם את תכנון הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים, בלי להמתין לבדיקת הכדאיות הכלכלית של תכנית אב לתחבורה ציבורית בירושלים, בניגוד להחלטת הממשלה. הממשלה החליטה לבדוק, אם מבחינה כלכלית עדופה חלופת אוטובוסים על הקמת הרכבת  הקלה. בסופו של דבר, קבעו המומחים שהקמת הרכבת הקלה עדיפה, אך לפי דו"ח הביקורת, הוגשו ההמלצות רק בשנת 2,000, בזמן שהעבודות להקמת הרכבת הקלה כבר היו בעיצומן.