אף מילה לילדים

(ענת גיגר, מתוך קהילת באופן טבעי)

הממסד הדתי עוד לא נתן את הדעת על הסוגיה, אבל באינטרנט מתקיים דיון רב משתתפים בתופעה - בחברה החילונית מתגבר הזרם של הורים שמסרבים לקיים את טקס היסוד לקבלת זכר חדש לעם היהודי בישראל – ברית המילה. חיתוך העורלה, שמצווה לעשותו ביום השמיני, הוא אקט שעל אי ביצועו מוטל העונש הכבד ביותר שאפשר להטיל מידי שמיים, "כרֵת", שמשמעותו כריתת הנשמה מתוך העם היהודי.

אפשר לראות בעובדה שרבים אוכלים חמץ בפסח, למרות שהעונש מוטל גם במקרה זה, סמל להתנערות מהדת, אך עדיין, רוב ההורים היהודים בישראל, מלים את בניהם, גם אם הם חילונים, אוכלי חמץ בפסח ולא צמים ביום כיפור.

המילה, בניגוד למצוות אחרות, היא סמל חיצוני, שלפעמים אי אפשר להסתירו. אי קיומה הוא עדיין טאבו, נושא למחלוקת יצרית חריפה. מחקרים בעד ונגד מופיעים בעיתונות ובאינטרנט, פורומים בנושא מקיימים דיונים סוערים, ויש אפילו ארגון רשמי בשם קה"ל, קבוצת הורים לילדים שלמים.

ראש הארגון ומנהיגתו, רונית טמיר, אם לילד לא נימול, מדווחת שהארגון, שהוקם ביוני 2000, מונה 250 משפחות. רוב הילדים הלא נימולים נולדו אחרי 99', היא מוסיפה. "מהשנה הזו יש ממש קפיצה בעשרות אחוזים. עד השנה הזו היו כ-30-40 ילדים, והחל מ-99' יש קפיצה גדולה. לא כולל עולים חדשים. אנחנו מקבלים כעשרים פניות בחודש, שליש מתוכם של אנשים שרוצים להגיד לי כמה הם מתחרטים שעשו ברית".

בין החברים בארגון נמצאים גם הורים שנכוו בבריתות שהולידו נזקים לבניהם, או הורים שמלו את ילדם הראשון ומתכננים להימנע מכך אצל ילדם הבא: "אחוז הפגיעות בברית מילה, למרות שלא מפרסמים את זה, הוא מאוד גדול", טוענת טמיר, "יש לנו כמה גופים שעובדים בחדר מיון, וכשמגיע תינוק ובודקים אותו רואים כל מיני תקלות. דיברתי פעם עם רופא שמתקן ב'אסף הרופא' בריתות מילה, והוא טוען שהוא מתקן עשרות פינים בחודש. יש גם מקרי מוות, זה נדיר אבל יש. יש השתקה מכוונת למקרים כאלה".

"למזלי מצאתי את הבן זוג הנכון. הוא הכיר את הדעות שלי וידע שאני טיפוס לא שגרתי. התחתנו בחתונה אזרחית, והנושאים האלה עלו בינינו בשיחה. הוא אדם שחשב שזה לא נורא אם עושים ולא נורא אם לא עושים, יש עוד חתיכה על הבולבול. מלבד זה שעלולים לריב עם ההורים, זה לא נורא, כך הוא חשב. היום הוא מאוד מאוד מתנגד לברית מילה".

"נתקלנו בתגובות אגרסיביות. פעם בחודשיים אנחנו נתקלים בתגובה בטלמסר, 'אתם לא יהודים', 'תרדו מהארץ'. אבל אני הולכת עם הבן שלי לים והוא עירום, ובחיים לא אמרו לי כלום. אולי כי אני גרה בתל-אביב".

"היו לנו עימותים במשפחה, בהחלט, החל מאכזבה, וכלה בזה שההורים של בעלי לא דיברו איתנו כשנתיים, תקופה מאוד ארוכה. לאט לאט הם ירדו מהעץ, והיום היחסים טובים. כמו כל סבא וסבתא הם ניסו להפעיל לחץ, שנעשה מה שהם רוצים. יש להם חששות שבזה שהילד שלהם שונה, זה הופך אותם לשונים. אמא שלי היא סבתא שהנכד שלה לא עבר ברית מילה והיא צריכה לבחור אם להסתיר את זה או להיות כנה ולספר את זה לחברים שלה.

"הם אמרו שהם לא ידברו איתנו ולא יחזיקו את התינוק, ובאמת עשו את זה, ולאט לאט הם ראו שהם עצמם מפסידים. וזה קרה בהדרגה, כי הם ראו שאנחנו מאוד נחרצים. הם מאוד רצו בסך הכל קשר עם הנכדים. אני מאמינה שהיה להם מאוד כואב מבחינה מסורתית - הנה מסורת מפוארת של 4000 שנה ואנחנו הולכים ובועטים בה. הם היו קצת מסורתיים, ההורים לבשו כיפה, ופתאום הילדים חילונים ואפילו אתאיסטים. הדרך היחידה שלנו להתפשר איתם הייתה לעשות ברית מילה, ומבחינתי זה בדיוק כמו להוריד אוזן. אני יודעת שזה נשמע מוגזם, אבל ככה אנחנו מרגישים. אמרנו להם שאנחנו מבינים את הצער שלהם, אבל לא נוכל לעשות ברית מילה. אני בטוחה שעד היום בליבם זה כואב להם".

גם סיגל ליבנה, חשבת שכר ואם לשניים, לא מלה את בנה בן החמש. ליבנה, שמתגוררת במושב בערבה, עמדה מול התנגדות ודיעות קדומות מצד הסביבה דווקא, יותר מאשר מצד המשפחה.

"גדלתי בבית חילוני לחלוטין, בפתח תקווה, והתחתנתי עם לא יהודי מתאילנד", מספרת ליבנה. "אצלם זה לא מקובל וגם לו זה נראה מזעזע. חשבתי שבתור אמא התפקיד שלי זה להגן על הילדים. אין לי הרבה קשר לדת, אז אין לי סיבה דתית לעשות את זה, לא רפואית ובטח לא מוסרית. אם הוא יחליט לעשות את זה כשיהיה גדול, אין שום בעיה, אני אלווה אותו לשם. מה שאנחנו עשינו זה הפיך, אבל כמובן רק אחרי גיל 18, כשהוא בוגר ואחראי על הגוף של עצמו. לפני כן לא אעזור לו לעשות את זה לעצמו.

"אנחנו גרים בערבה, והבן שלי היה הראשון שלא נימול בסביבה, שכוללת חמישה-שישה מושבים, כולם מכירים את כולם. זה היה לגמרי הלם לסביבה, והוא הלך חופשי, עירום בבריכה. היו הורים ששאלו אותי, היו כאלו ששאלו את אחותו הגדולה. לא תגובות של אוי ואבוי, אבל פעם שמעתי תגובה נורא מצחיקה, מישהו שאל אותי אם זה מותר. כל כך מקובעים. לאחות הגדולה אמרו ילדים שאם לא עושים ברית אי אפשר לעשות פיפי. היום היא צוחקת על זה. הילדים שלי בכל מקרה מיוחדים, הם נראים מיוחדים, ואין להם שום בעיה מהבחינה הזו. למרות שהילד נורא מתגאה בזה, הוא מגלה להם איזה דברים אפשר לעשות את העורלה... הוא משחק איתו".

מה מספרים לילד כשהוא שואל?

"הילד יודע שיש לו כמו לאבא שלו, הוא יודע שלא חתכנו לו את העורלה, ושיש הורים שחושבים שזה כן טוב. הוא דווקא ילד נורא מקובל בגן, ופעם מישהו התפעל כשהוא ראה אותו עושה פיפי. תמיד אמרתי שאלך איתו עד הסוף, שאני מוכנה לעבור דירה, לעבור ארץ, לעולם לא אפגע בו בשביל הסביבה, בגלל שיש אנשים עם דעות קדומות, והנה, לא קרה כלום, הוא ילד מקובל ומאוד אוהבים אותו. פעם בבריכה, כשהוא היה עירום, היו כמה ילדים גדולים שצחקו עליו, והוא בכלל לא שם לב. אני כל הזמן אומרת לו שהבולבול שלו יהיה הכי טוב ויעבוד הכי טוב. היום אפילו אמא שלי מדברת לטובת העניין. יש לי עוד אחות שגם לא תעשה כשיהיה לה ילד".

שלם זה אידיאולוגיה

ליאון בורגר, 25, נולד בישראל ועוסק במחשבים. בורגר לא נימול בעקבות החלטה אידיאולוגית של אימו, נדירה מאוד באותם ימים. כעת בורגר מעביר את משנתו בפורום "ברית מילה בעד ונגד" באתר תפוז. לדבריו, דווקא הדתיים מתייחסים בסובלנות לחילונים שאינם מילם את בניהם, בעוד שעם החילונים יש יותר התנגשויות.

"מקובל לחשוב שאנשים דתיים יראו את זה בחומרה, ומניסיון שלי זה ההפך, דווקא החילונים יותר פוחדים מזה, הם חושבים שאם אתה לא נימול אתה לא יהודי. פעם אדם דתי אחד אמר לי שאם נולדת יהודי - לא משנה מה תעשה, גם אם תתנצר, אתה יהודי. זה לא משהו שאפשר לשנות. דווקא מצוות אחרות לא מאמצים, ומצווה כזו שהיא קריטית, כן מאמצים. הם משייכים את הסימן על הגוף להיותם יהודים. יהודי חילוני יכול לא לבלות אף פעם בבית כנסת ועדיין הוא מחשיב את עצמו כיהודי. אני חושב שבשבילם הסימן הזה הוא הכשר".

"אמא שלי באה ממשפחה מסורתית והייתה צריכה הרבה מאוד נחישות ועמידה על עקרונות, גם ברובד המסורתי וגם הרציונלי. שני דודים שלה היו אז אחים בבית חולים, והם פנו להגיון שלה, הם ניסו לשכנע אותה לעשות ניתוח לא מסוכן בבית החולים, והיא סירבה. כאן נשארים העקרונות שלך, ומה שעוזר זה הידע, לדעת איזה חסרונות יש לזה. אני רואה את זה כמובן מאליו שלא צריך את זה, ולא נתקלתי בשום בעיות מיוחדות עקב העורלה. אם משהו עובד לא צריך לנתח אותו. אני שואל למה כן למוּל".

טוענים שזה כדאי כי זה גם בריא וגם בשביל שהילד שלך לא יהיה שונה.

"הטיעון המעשי נגד מילה היא פגיעה בהנאה מיחסי מין, זה טיעון ברור ובסיסי ואין מה להתווכח עליו. כשלא כורתים לך, זה בטח לא יכול להפחית מהנאה, רק יכול להוסיף, ואין שום תלונות של גברים לא נימולים שיש להם בעיה ביחסי מין או משהו שמפריע להם. אבל זה לא טיעון מספיק חזק לאנשים משוכנעים שאומרים שגם בלי עורלה אפשר ליהנות מספיק. כאן נכנס הקטע של להגדיל ראש, לחשוב מה טוב לילד שלך.

"כל הורה מקריב משהו בשביל הילד שלו, וכל הורה מחליט כמה להקריב בשביל הילד. אני חושב שהורים עושים מילה בשביל עצמם. המשפחה לא מקבלת את זה טוב, יש המון לחץ וכל מפגש משפחתי זה עולה. אבל זה לחץ שמופיע בשנה הראשונה, ואחר כך המשפחה מתחילה לקבל את זה. עם הזמן רואים שההחלטה של ההורים לא משתנה, ואי אפשר כל פעם לשאול למה".

לא היו לך קטעים משפילים בילדות, בנערות או בצבא?

"לי זה לא קרה. אני לא יודע עד כמה ילדים אחרים חושפים את איברי המין שלהם, אבל אני לא מאמין שילדים מרגישים צורך לחשוף. האופי שלי תמיד נטה לביישנות וצניעות, ואף פעם לא נטיתי לחשוף את הגוף שלי, פשוט לא נכנסתי לסיטואציה".

"יכול להיות שנהגתי משנה זהירות, אבל העניין הוא שזה לא באמת שינה משהו. אני חושב שהיום אני לומד מהדור הצעיר. אתה כל כך מפחד מהתגובה, שהפחד הוא זה שמשפיע עליך. ילדים לא יודעי לזהות איבר לא נימול, זה מצריך באמת לשבת ולבחון את זה, ולראות שזה שונה, וזו סיטואציה שלא נתקלתי בה. בצבא דווקא התקלחתי עם אחרים. אפשר כמובן לחכות שאנשים אחרים יסיימו ולהתקלח בסוף, או לפנות לעבר הקיר, אבל דווקא לא עשיתי את זה, לא היה אכפת לי מהתגובה, לא התביישתי. מה שהתברר זה שאף אחד לא גילה את זה, אז מן הסתם לא הייתי צריך לענות על שום שאלה. יכול להיות שזה קשור לרמה של האנשים שהייתי איתם. הטירונות שלי הייתה של סטי"ל ושל מודיעין, וזו באמת סוג של קבוצת איכות. גם כשאני במילואים זה לא עולה, אז כנראה שזה לא יעלה לעולם".

"אני יכול להגיד שהידע של בנות צעירות באנטומיה של גבר היא מאוד בסיסית. לפעמים האנטומיה שלהן על הגוף שלהן אינה משביעה רצון. מן הסתם מחוסר ידע הן לא עלו על התכונה הזו. אני חושבת שרק אחת מתוך הרבה שמה לב לזה. הן לא ידעו שזה אחר ממה שאמור להיות. הייתה אחת שהייתה מאוד סקרנית כי היא ידעה מראש, ומאוד רצתה לראות. אחרת התייחסה לזה באופן עובדתי, לא שלילית או חיובית. אבל הייתה אחת שהקשר לא המשיך גם בגלל העניין הזה. היא מסורתית, לא נוסעת בשבת, דברים שממילא לא התאימו, כך שזו לא הייתה הסיבה היחידה שהקשר לא עבד".

"כן, זה יפרק קשר, כי היא באה ממקום אחר לגמרי, כי היא מישהי ששונה ממני מאוד, היא בדיוק ממקום של האנשים שאומרים, 'בשביל מה אני צריך את הכאב ראש הזה', ולא עושים את זה בשביל הילד שלהם. וזה משהו שאני חושב שאני צריך לעשות בשביל הילד שלי. יש לי עכשיו בת זוג רצינית. זה עוד אחד מהנושאים שמראים אם יש עתיד או אין. אני בוחר בת זוג שהיא מאוד עצמאית בדיעות שלה, ושהמשפחה שלה מקבלת את זה. אני לא יכול להנחיל לילדים שלי חינוך לנאורות וסובלנות וידע ובמקביל לעשות להם ברית מילה".

"אסור להיכנע לבורוּת, וזה לא קשור לדת. התוקפנות של החילונים לא מבוססת על דת, אלא על דמגוגיה ושפה ירודה והשמצות כדי להחזיק בדעה מסוימת. אם המדינה תוכל לספק לאזרחים מידע אמיתי, ואז לתת להם את ההחלטה, פחות ופחות אנשים ימולו את הילדים שלהם, כי הם יבינו את הנזקים. הרבה אנשים בעצם מעלימים עין, 'זה לא כואב לו', 'הוא יעבור את זה' - זו לא התנהגות אחראית של הורה. אני יותר מקבל דתיים שעושים את זה מתוך אמונה".

"אני לא מבין מדוע לאחר שהחלטתי שלא להמשיך בפולחן הזה, יש לא מעט מהשבט ה'רגיל' שלי שמרגישים 'נבגדים' ורואים כאילו 'פלטתי' את עצמי מהשבט. האם לא יכולה להיות סימטריה? האם לא יכול להיות שחברי שבט, שמשתפים ביניהם הרבה, לא יכולים לקבל אחרים - גם אם הם לא עושים את כל מה שאנשי השבט רגילים לעשות ולמרות הבדלי ההשקפות?"

(רני כשר, מקים אתר באופן טבעי, אב לילדים לא נימולים) 

השאלה המרכזית שעולה בעקבות פגישות עם הורים שלא מלו את ילדיהם, מנבירה באינטרנט וקריאה של מאות מונולוגים, היא האם נגישות המידע יוצרת כאן לאט לאט חברה חדשה, או שבט חדש, כמו שגורס כשר, מנותק מאתוסים לאומיים ודתיים? שבט שרואה בידע ובצריכתו, וביכולת לבחור את דרך החיים שלהם לאור הידע וסינונו, את האתוס התרבותי העליון?

יש מי שמכנים אותם "יאפים אלנטרנטיבים", אבל הכינוי הלגלגני הזה לא מבהיר את משמעות ההתנתקות של אלפים רבים מהישראלים מחוויות, טקסים, מצוות ומנהגי יסוד של החיים כאן, ובהם ברית המילה. האם מדובר בחתרנות חברתית, או באופנה שפושה בקרב בעלי סטטוס ומעמד מסוים? ואולי זה עוד סוג של פער חברתי שמקורו בחשיפה לרשת האינטרנט ובתהליכי הגלובליזציה?

גלית ויובלל (וזו אינה טעות, שמו יובלל) לירון, הם תל אביבים באמצע שנות השלושים לחייהם. היא שחקנית הצגות ילדים, העושה עבודות מזכירות לפרנסתה. הוא שחקן, במאי ועובד במחשבים. הם מגדלים ילד בן שלוש ותינוקת בת תשעה חודשים. את הילד לא מלו מתוך החלטה עקרונית. קצת אחרי זה התמנתה גלית לניהול הפורום "ברית מילה בעד ונגד" בתפוז, שם היא תומכת באנשים שעומדים לפני החלטה דומה.

יובלל: "עוד בהריון הגענו להחלטה לא למול. התחלתי לקרוא חומר באינטרנט על כל מיני שיטות ורעיונות, בין היתר על חינוך ביתי. היה בזה משהו של לפתוח את הראש, מלינה משותפת, ועד ברית מילה. בשבילי זו הייתה חוויה פוקחת עיניים לראות כמה דברים שהיו מובנים לי מאליהם אינם בהכרח נכונים. הראיתי את זה לגלית, הייתה התרגשות מהאינפורמציה החדשה שנחשפנו אליה. אבל להחליט ממש החלטנו כשידענו שזה בן".

גלית: "יובלל היה יותר פתוח לעניין ממני, הוא יותר קרא, הוא מצא והוא סיפר לי. הוא היה יותר קרוב אל המידע".

יובלל: "זה היה תהליך יחסית מהיר. גיליתי הרבה עובדות שלא ידעתי אותן ובהינתן העובדות האלו זה כבר לא השאיר לי הרבה ברירה אלא להחליט לא לעשות ברית מילה. הנושא העיקרי שעליו התלבטנו היה העניין החברתי - מה המשמעות שילד יהיה שונה, ועל זה חשבנו הרבה, והגענו למסקנות מרחיקות לכת, הרבה מעבר לעניין שזו לא סיבה לעשות ברית מילה. מחשבות על מה זה שונוּת בעצם, ומי זה שבעצם מפחד, ההורה או הילד, וממה הוא מפחד, והאם יש דבר כזה שילד יהיה דומה לכל הילדים האחרים?"

גלית: "יש הבדל בין שונה לחריג. זה לא אותו דבר. זה כמו להגיד על ילד עם משקפיים שהוא יהיה חריג. לקחת ילד שאיבר המין שלו נראה קצת אחר מאברי המין שמסביבו, עדיין לא הופך אותו לחריג. רוב החיים זה עדיין נמצא בתוך התחתונים. אחד בלונדיני, לשני יש עורלה. כולנו שונים אחד מהשני".

יובלל: "לא היה להם קל עם זה. ההורים משני הצדדים חשבו שזו טעות. לא היו דרמות, אבל היו מיני-דרמות, ויכוחים וניסיון לשכנע, אבל היה ברור שזו החלטה שלנו, ולא היו סנקציות וניתוקים כמו במקרים אחרים ששמענו".

כמנהלת פורום, מהי התגובה הכי קשה מצד המשפחה שנתקלת בה?

גלית: "אנחנו יודעים על מקרה שבאותו יום שהייתה צריכה להתבצע הברית וההורים סירבו לבצעה, הם נזרקו החוצה מבית משפחת האישה שם גרו, והיו להומלסים".

בטח עלה בדעתכם העניין השכיח של "מה יהיה כשהוא יגיע לצבא"?

"כי המהות והקיום שלהם בארץ זה להיות שונה, להיות מי שרוצה להתקבל לחברה, מי שלא מפה ורוצה להיות. הם מתמודדים עם הירידה במעמדם, ועם העובדה שתמיד חייבת עליהם חובת ההוכחה שהם יהודים. אם אתה לא נימול, אולי אתה לא יהודי, ולך תוכיח. הבן שלי, כשיגיע לצבא – ואני מקווה שלא יגיע לצבא – ויראו אותו במקלחת, לא יצטרך להוכיח שום דבר לאף אחד. הוא מכאן. האמא שלו יהודיה, הוא יהודי, נקודה".

כמו בכל דבר שקשור למנהגים מסורתיים תרבותיים, גם כאן יש כאלה שמבקשים לרענן אותם, לעדכן, למצוא להם וריאציה מתאימה יותר. ברית תנ"כית היא גרסה קלה יותר לחיתוך העורלה מבסיס האיבר, הכוללת חיתוך סמלי ללא פריעת האיבר (פעולה שבמסגרתה הופכים את עור העורלה).

יש שמסתפקים במילה מילולית-רוחנית, כמו מנחם בן, מבקר הספרות של "זמן תל-אביב", שכבר ב-1982 מצא דרך אלטרנטיבית להכניס את בנו הבכור לדת היהודית: "אני מלתי במילים ולא בבשר, עשינו מילה רוחנית. ביום השמיני הקראנו מעל מיטת התינוק את הפסוקים הנפלאים, 'ומל אדוני אלוהיך את לבבך'. מכיוון שאני עוסק בשירה ומילים, אני מסביר תמיד את פירוש המילה למול - אנחנו מצווים להסיר את העורלה, עורלה היא רעלה, כיסוי, אנחנו מצויים להסיר את הכיסוי שמכסה אותנו בפני אלוהים, אפשר לעשות את זה באופן סמלי בבשר ואפשר במילים, מול אלוהים.

"יש לי שלושה בנים ושלוש בנות, ואני לא קורא לזה שלא מלתי את ילדיי. פשוט מלתי אחרת, באופן רוחני. אני בשעתו הייתי מעורב בהקמת העמותה הראשונה, לפני 10 שנים. אז קראנו לעמותה, 'העמותה נגד חיתוכים באברי המין', בפירוש לא נגד ברית המילה והדת, אלא ממניעים רוחניים ומוסריים. אני לא נגד החיתוך או נגד המצוות, אני בעד זה שאדם יקיים את המצוות, אבל ברמה רוחנית מתקדמת. אני נגד התנערות מהעם היהודי והמסורת העברית שלו. כל המצוות צריכות לעבור עידון, אני בעד התפתחות של המצוות".

אתה רואה בהיעדר מילה חריגות? רבים מההורים של הדור החדש אינם רואים זאת כך.

"אני המלצתי לילדיי לא להיחשף בשירותים כשהם היו קטנים בפני ילדים אחרים. יכול להיות שזו הייתה המלצה לא נכונה. יכול להיות שההמלצה הנכונה היא של ההורים החדשים שנוהגים לגמרי בטבעיות. הייתי בכמה כנסים, וילדים הסתובבו בעירום בבריכות רחצה קטנות. אני לא המלצתי כך, כי רציתי למנוע מהם את המבוכה. יכול להיות שזו הייתה טעות, כי זה יוצר הסתרה ואי נוחות".

• המדור "נגד הזרם" מביא את סיפורם של אלה שבוחרים אחרת ושאורח חייהם שונה מהמקובל, ומנסה לבדוק האם יש אלטרנטיבה לדרך החיים הישראלית.
  

• עוד ב"נגד הזרם":
  

אנשים שלא רוצים ילדים