"חוק האזרחות הוא נכבה לפלסטינים"

"החוק הזה הוא נכבה חדשה לפלסטינים, הוא הופך אותם שוב לפליטים. אף פעם לא עלה בדעתי שאם אתחתן עם אהובת לבי, פאתנה, נצטרך לסבול את הכאב הכבד הזה. היא ויתרה על עבודתה הקהילתית וההתנדבותית בירושלים ונשארה בבית משום שאין לה אישור שהייה בירושלים. היום היא סובלת מבעיות נפשיות קשות". כך סיפר ל-ynet ד"ר עדנאן שקיראת, פלסטיני תושב שכונת סוואחרה במזרח ירושלים, אחד הנפגעים מחוק האזרחות, שתוקפו הוארך אתמול (א').

עשרות משפחות פלסטיניות הפגינו נגד הארכת תוקפו של החוק בזמן ישיבת הממשלה שדנה בנושא, ושמעה מראש השב"כ על הירידה הדרמטית במעורבות ערביי ישראל בטרור מאז יושמה הוראת השעה. מרכז מוסאווה לשוויון האוכלוסייה הערבית בארץ הוא שיזם את ההפגנה, בה הניפו שלטים: "ראש הממשלה שרון כמה משפחות הפרדת השנה?", "שרי הממשלה - למה מתעקשים לאסור אהבה?"

שקיראת, מרצה בכיר באוניברסיטת בית לחם, נולד בשנת 48' בשכונת סוואחרה. "אנחנו בסך הכל משפחה נורמלית שרוצה לחיות בביתה בכבוד", הוא מספר. "אף פעם לא תמכנו באלימות, והשתתפתי בעצמי בכמה מפגשים בחו"ל למען דו-קיום בין שני העמים. אם ממשלת ישראל מתנכלת לאנשים כמונו, שוחרי שלום, היא מוכיחה בכך שאינה מעוניינת בשלום בין העמים".

בשנת 2000 פנה שקיראת למרכז אל-קודס לזכויות כלכליות וחברתיות בירושלים, וביקש לסדר לו ולאשתו אישור שהייה בארץ על פי חוק איחוד המשפחות. לדבריו, "מאז שהתהליך נמצא בטיפול משפטי המשפחה שלנו סובלת".  

"פניתי לבתי המשפט הישראליים משום שלא הייתה לי ברירה אחרת. בפועל אין לי אמונה במערכת המשפטית הישראלית משום שהיא מייצגת את ההגמוניה של הממסד הישראלי ולא ייתכן שהיא תפסוק נגד החלטת הממשלה והכנסת".

מה יגידו נכדיי אם אעזוב את הבית?

"למרות הכל", מדגיש שקיראת, "אינני עוזב את הבית שלי בסוואחרה, ואני לא עובר לגור בבית לחם כפי שהציעו לי במנהל האזרחי. למרות הקושי בתנועה, בעבודה, ולמרות המצב הנפשי במשפחה. יש לי אחריות היסטורית. אני חושב על מה שיגידו עליי נכדיי אם אעזוב את הבית. הם יגידו שאני וויתרתי ונכנעתי, כמו שאמרו על הפליטים ב-1948". 

"ישנן עשרות משפחות פלסטיניות שאין להן כסף כדי לפנות לבתי המשפט הישראליים. הן נותרות ללא ייצוג משפטי ונמצאות בסכנת התפרקות בכל רגע".

לדבריו, "ברור לנו שישראל רוצה דרך החוק הזה לעשות טרנספר לפלסטינים מתוך הגבולות שלה אל השטחים. סיבת החוק אינה ביטחונית כפי שטוענים בישראל, אלא דמוגרפית. רוצים לאלץ את הפלסטינים לעשות בחירות קשות - או לוותר על חיי אהבה או משפחה או להמשיך לגור בישראל בכאב ובסבל".

למה הילדים אשמים?  

אבראהים הווארי ממעלות תרשיחא שבגליל, סובל גם הוא מההשלכות של חוק האזרחות. "התחתנתי עם אשתי הנא בשנת 98', והתחלנו במסע הקשה של איחוד המשפחה. במשך שנה שלמה הפכו אותנו מימין ומשמאל, הבאנו אישורים, מסמכים, עברנו בדיקות ושאלות ביטחוניות עד שנתנו להנא אישור זמני שניתן לחידוש כל מספר חודשים".

הנא, אשתו של הווארי, מנהלת עסקים מג'נין ואילו הווארי היה עד לפני כמה חודשים סגן ראש עיריית מעלות-תרשיחא. לדבריו, "הכרנו והתאהבנו כמו כל גבר ואישה אחרים. היא באה ממשפחה מאוד מכובדת שאין לה כל קשר עם מעשים חבלניים או ביטחוניים. שנינו האמנו בדו-קיום בין ערבים ליהודים. אני בעצמי הצגתי את הכפר מול נציגים מחו"ל והסברתי לא פעם, שערבים יכולים לחיות עם יהודים".

החוק הוטל על משפחתו של הווארי כמו פצצה, לדבריו. "היום אנחנו בדילמה. מה אשמתם של שלושת ילדינו שיסבלו מהחוק? למה החוק הזה צריך להתקיים? למה אשתי צריכה לחיות כל הזמן תחת איום הגירוש?"

הווארי הסביר: "החוק פוגע בחיי היום-יום שלנו, בחופש התנועה של אשתי. הפכנו מבית טבעי לבית שיש בו הרבה מתח. אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלנו. לפני מספר ימים התלבטנו איך נסע לירדן. הנא תצטרך לנסוע דרך יריחו ואני והילדים נצטרך לנסוע דרך בית שאן. מה אשמתו של בני בן החמישה חודשים, למה עליו להתרחק מאמו? זה ממש סבל לכולנו".

לדברי הווארי, "החלק הכי אכזרי בחוק, הוא זה שאינו מכיר בצורך שלי כאזרח במדינה להתאהב ולהתחתן עם אישה פלסטינית מהשטחים, או להפך. החוק הורס אהבה ואפילו משפחות. מעכשיו ועתה כל אזרח ערבי במדינה צריך לחשוב מליון פעם לפני שהוא מתאהב בפלסטינית תושבת הגדה או עזה.

"אני לא מבין במה זה עוזר למדינה? למה צריכה להיות ענישה קולקטיבית? אם המדינה חושדת בכך שבן זוג תושב השטחים יכול לפגוע בביטחון המדינה, אפשר לא לקבל את איחוד המשפחה. כבר עשו את זה הרבה בעבר", סיכם.

אין חוק בעולם שנכנס לחדר המיטות

עו"ד אשרף סיף, ממרכז אל קודס לזכויות כלכליות וחברתיות במזרח ירושלים, מטפל בעשרות בקשות לאיחוד משפחות. לדבריו, "מאז שנכנס החוק הזה לתוקף, עשרות תושבים באים אליי ולא יודעים מה לעשות. הגשתי עתירה לבג"ץ לפני שנה, אבל הבעיה היא, שעד עכשיו לא התקיים דיון רציני בעתירה.

"כנראה בית המשפט העליון מחכה להחלטת הכנסת בעניין כדי לחסוך מעצמו את המבוכה בדיון בחוק גזעני ולא חוקי כזה. במקרה שבו בג"ץ תומך בעמדת הממשלה והכנסת ונותן לגיטימציה לחוק, זה אומר שהצדק במדינת ישראל פשט את הרגל, ועל השופטים להתפטר, כי אין להם מנדט לדון בענייני זכויות האדם בישראל".

לדברי סיף, "היום חוזרים לנוהל משפחות חצויות שהיה עד לפני שנת 95', אז היה האב או האם בגדה או בעזה ובן זוגו בישראל, והילדים היו אצל אחד מהם. זה חוק בלתי הומני. אין חוק בעולם שנכנס לחדר המיטות של המשפחה ורוצה להקים גדר הפרדה בין הגבר לבין האישה, לבין האב והאם לבין הילדים. לאן הגענו?"

"לא רק שהחוק חוצה משפחות אלא גם הסיבות וההיגיון מאחוריו אינם מתקבלים על הדעת. מסתמכים על טענות ביטחוניות שאין להן כל אסמכתא".

סיף קושר בין גדר ההפרדה לבין החוק. "יש קשר הדוק בין השניים. במקרה שהכנסת תאשר את החוק, הוא ימשיך להתחדש פעם אחרי פעם עד השלמת בניית גדר ההפרדה, אם תושלם בכלל. ואולי אז יבוטל החוק, אבל עם נזק למיעוט הערבי בישראל, כך שכל אזרח ערבי שירצה להתחתן עם תושב השטחים יצטרך לחשוב מיליון פעמים, ומימלא יש גדר שתחסום את המפגש בין השניים. כמו כן החוק יפגע בכל המשפחות בהן האישה יהודייה והגבר פלסטיני, ויחסום אפשרות לסוג כזה של נישואין בעתיד".

לדבריו, "משרד הפנים הוא אחד המרוויחים העיקריים מהחוק. החוק הוריד מגבו אלפי בקשות איחוד משפחות וחסך מעצמו לטפל בהם. הגיבוי הממשלתי גרם לייעול תפקוד המשרד, וזה שיקול בפני עצמו. אבל זה נעשה על חשבון זכויות האזרחים עצמם".

"חוק האזרחות אינו חוקתי"

בחודש מאי 2002 החליטה הממשלה להקפיא את ההליך המדורג בבקשת איחוד המשפחות על הפלסטינים. ארגון עדאלה עתר לבג"ץ נגד החלטת הממשלה, בטענה שהחלטת הממשלה מפלה באופן בוטה ביותר את העותרים ואת האזרחים הערבים בישראל, בכל הקשור לזכויותיהם החוקיות לקיים חיי משפחה עם בני הזוג עם ילדיהם הקטינים ככל אדם.

עוד נטען בעתירה, כי הממשלה פעלה בלא סמכות וכי החלטתה המפלה על רקע הלאום, נוגדת את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, את הוראות חוק האזרחות בשנת 1952, ואת הוראות המשפט הבינלאומי. בעתירה הודגש שהחלטת הממשלה פוגעת הלכה למעשה רק בערבים אזרחי ישראל, שכן כידוע הם אשר נישאים לפלסטינים, בעוד שההליך המדורג ימשיך לחול על אזרחים ישראלים שנישאו למי שאינם פלסטינים, והם יהיו זכאים להתאזרח בישראל.

לאחרונה שיגר ארגון עדאלה לזכויות המיעוט הערבי מכתב אל שרי הממשלה המבקש להצביע נגד ההצעה להאריך את תוקף החוק. במכתב צוין, שהחוק מהווה "פגיעה אנושה באלפי משפחות של אזרחים ישראלים הנשואים לתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. במרבית המקרים המדובר בבני זוג של אזרחים אשר בקשותיהם לקבלת מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות נבדקו ואושרו ואולם החוק מנע כל אפשרות לשדרוג מעמדם בישראל והם חיים כשהאיום של הפרדת המשפחה תלוי מעל ראשיהם. במקרים רבים אחרים, בהם בני הזוג טרם קיבלו מעמד בישראל, החוק מנע כל אפשרות להסדרת מעמדם ובכך גזר פירוד של איש מאשתו, של ילדים מהוריהם".

עוד כתבו במכתב: "חוק זה הבלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה, בשוללו זכויות יסוד על בסיס לאום וחקיקתו הייתה בלתי חוקית מלכתחילה".

בעדאלה מזהירים, שהארכת תוקפו של החוק "אף תחמיר את הפגיעה בזכויות היסוד החוקתיות וזאת בשל העובדה כי ככל שהפגיעה נמשכת לאורך זמן ארוך יותר כך הנזק הנגרם קשה יותר, שהרי פירוד כפוי של ילד מהורה, של איש מאשתו, פגיעתו קשה ככל שהוא נמשך זמן רב יותר".

לאחרונה קבע ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בדו"ח שפרסם בנושא איחוד משפחות, כי החוק "ממסד באופן רשמי מדיניות של אפליה גזעית המבוססת על מוצא אתני או לאום". במהלך השנה שבה אושר החוק נשמעו קולות מחאה נגד החוק מצד האזרחים הערבים בארץ ומצד ארגוני זכויות אדם בעולם. כך באוגוסט 2003 קראה ועדת האו"ם לזכויות האדם למדינת ישראל לבטל את החוק.