וידויו של מפעיל טלטקסט
בימים שקדמו לאינטרנט המסחרי וגם לאחר מכן היו ניסיונות לקדם מערכות אינטראקטיביות שונות ומשונות. אחת מהן הייתה הטלטקסט, הערוץ השלישי בטלוויזיה שלך. אייל גונן חווה ושרד כדי לספר
בכל יום שני הייתי יוצא למבצע: מוודא שדיסקט החמש ורבע אינץ' עטוף היטב בניילון, חובש קסדה, כפפות וצעיף, עולה על הווספה שלי, ונוסע כמו סקוטרמן לעבר אולפני הטלוויזיה הלימודית. כשהגעתי לשער בכתובת שהיתה ידועה לכל ילד שהשתתף בחידונים לפני עידן ה SMS, רחוב קלאוזנר 16, השומר היה שואל לאן ואני הייתי עונה "לטלטקסט".
לאחר שמסרתי את מילת הקוד, הייתי נכנס להיכל, בו הקליטו את זהו זה, קישקשתא והבית של פיסטוק, הגעתי לאסנת, שהיתה העורכת שלי, וביחד היינו מעלים את הדף החדש לאוויר.
הטלטקסט עלה לארץ בשלהי עידן השחור לבן, בשנת 1982, כאשר השידורים מחו"ל כבר היו בצבע (ובארץ קנו מכשיר למחיקת הצבע), וחדר אל ביתנו בעזרת תשדיר שירות, ביטוי "פוליטיקלי קורקט" לפרסומת בערוץ היחידי שהיה (סבתי כבר אז קראה לזה רקלמה, שפירושה פרסומת בפולנית), שבו הופיעה ילדה מעצבנת (רותם אבוהב המקסימה) שהבטיחה לנו ערוץ שלישי בטלוויזיה.
במשך שלושה חודשים הוכרחנו לצפות באירועים שונים שמתרחשים בביתה של הילדה, והמכנה המשותף להם היה שהוריה הלא יוצלחים היו נתקלים בבעיה שרק לה היה פתרון עבורה, שאותו שמרה בסוד כמובן, בהתאם למסורת הפרסומות המעצבנות. לאחר שלושה חודשים סוף סוף גילו לנו, שהפתרון לכל הבעיות הוא ה"טלטקסט", הערוץ השלישי בטלוויזיה שלך, שבכדי ליהנות ממנו, נאלץ לרכוש טלוויזיה חדשה, שמכילה מכשיר פלאי היכול לפענח את שידורי הטלטקסט. כמובן שחובה לדווח על הטלוויזיה החדשה לרשות השידור, כדי שזו תוכל לגבות את האגרה.
מה הקשר בין לחם ל-DOS?
הטלטקסט הכיל כ-100 דפי מידע, שכללו מידע עדכני על זמני נחיתה והמראה של מטוסים, שערי דולר וגם כתבות בנושאים שונים. אני למשל, הייתי אחראי על כתיבת מדור המחשבים, ובכל שבוע הכנתי כתבה בת כ-300 מילה על נושאים שונים.
הכתבה הראשונה במדור המחשבים עסקה בתיאור של מוצר חדש באותם ימים - כונן התקליטורים, ובה הסברתי לצופים/קוראים הכל אודות השיפור הניכר, שטמון בכך שניתן להתקין תוכנה באמצעות תקליטור יחיד, במקום בעזרת 15 דיסקטים של 3.5 אינץ'.
מלבד כתבות וחדשות, היתה בערוץ גם חידה שבועית, שאת פתרונה צריך היה לשלוח בדואר, ועל גבי גלויה בלבד. השאלה הראשונה שעלתה לאוויר במדור המחשבים, היתה "מה מקור השם העברי "קובץ אצווה"?", שהיה התרגום הלועזי למונח batch files. התשובה, אגב, היא שאצווה היא כינוי למספר ככרות לחם שאופים במרוכז, כמו הפקודות שמערכת ההפעלה DOS צריכה לבצע בעת הרצת קובץ אצווה.
דרך אגב, ברוח הימים ההם, הזוכה המאושר היה זוכה בכובע ו/או חולצה עם הסיסמה "טלטקסט - הערוץ השלישי" - ולא בטלפון סלולרי או מכונית 4X4, ולמרות זאת היתה היענות מרשימה של כמה עשרות מכתבים בשבוע. לדעתי ניתן לומר שהטלטקסט היה אביו הרוחני של ה-SMS.
כיצד פעלה הטלטקסט?
הטלטקסט מנצל את "מרווחי-ההשתקה" של שידורי תמונת הטלויזיה, להעברת אותות, היוצרים - לאחר פיענוחם - דפי מידע טקסטואלים או גרפיים. תמונת טלוויזיה נוצרת תוך סריקת הצג באמצעות קרן אלקטרונים, העוברת את המסך משמאל לימין תוך התקדמות הדרגתית מלמעלה למטה. בכל שנייה הקרן משלימה 50 סריקות של הצג כולו. מרווחי ההשתקה הם מרווחי הזמן שבהם מוחזרת הקרן מתחתית הצג לראשו ובהם הקרן מושתקת.
דפי המידע משודרים ברצף, בזה אחר זה, ו"הגולש" יכול לקבוע בכל פעם איזה דף הוא רוצה לקלוט. כאשר מגיע תורו של דף זה להיות משודר, הוא נקלט אצל המנוי, נכנס למעגל זיכרון מקומי המצוי במפענח, ומוצג על הצג למשך כל זמן רצוי.
כדי לא לגרום להמתנה ארוכה, מגבילים את אורך "אתר האינטרנט הטקסטואלי" המשודר לכ-100 דפים, שמשך שידורם 24 שניות. הטלטקסט דומה לאינטרנט בכך שניתן לעדכן את המידע המשודר במהירות ובקלות
ולצמצם את הזמן בין קליטת ידיעה ועד הצגתה על מסכי הצופים. אפשר אפילו לתכנת את המערכת כך שכותרת המסווגת כ"חשובה" תוצג כחלון קופץ על גבי המסך, וזאת בזמן שהצופה רואה תוכנית אחרת.
בתחילת דרכו של הטלטקסט, לא חשבו המפרסמים על ניצולה לרעה של האפשרות הזו כפי שקורה היום ברשת, אך בכל מקרה מספר הגולשים בטלטקסט הגיע לכמה מאות בלבד, גם בתקופת השיא. חשוב לציין שבעולם, גם בערוצים מובילים כדוגמת CNN, MTV ואחרים, עדיין פעילים ערוצי טלטקסט, ששרדו את עידן האינטרנט וה-SMS.
אבל לאחר מספר שנים, כשהצבע כבר הגיע לטלוויזיה הישראלית, ואפילו לטלטקסט, קוצצו מרבית התכנים, ונותרו רק מספר דפי מידע כלליים, שכללו למשל מועדי המראות ונחיתות, שערי מניות ומטבעות, חדשות מקול ישראל, תחזית, טלפונים, פינה ללקוי שמיעה וכדומה, שגם הם הלכו ונעלמו עם השנים.
כיום זמין ערוץ הטלטקסט הישראלי גם בממירים החדישים, אולם אלו מאפשרים קריאה או באנגלית או בעברית, כך שמי שמעוניין במידע מערוצים זרים למשל, לא יוכל לצפות להנאתו - וגם להבין את הכתוב - בערוץ הישראלי.
ואני? אני עדיין כותב במגזינים ואתרים שונים, אך תמיד אזכור את הטלטקסט, כמקום שבו כתבתי לראשונה.
הכותב הוא עורך דין בעל תואר שני במנהל עסקים המתמחה בדיני מחשבים, אינטרנט, זכויות יוצרים וקניין רוחני.
לפנייה לכתב/ת 
