ימי ה-IRC העליזים
עד ראשית שנות ה-90 לא היה לגיק הפואטי, זה שאינו חובב מחשבים מושבע, שום סיכוי למצוא חברה. עם הפצעתה של ה-IRC בארצנו - הכל השתנה. צפריר בשן מספר חוויות
האם קיים גורל גרוע מזה של הגיק? כן, ההוא עם המשקפיים, הגמלוניות המובנית, הנהייה הלא מובנת אחר דרקונים והלבנבנות המביכה המבצבצת אי שם בפאתים הדרומיים של המכנסיים הקצרים מדי? הרוב יטענו שלא. הרוב יטעו.
גרוע מהגיק הוא הגיק ההומני. כלומר, זה שהתברך רק בתשעה מעשרה הקבין המרכיבים את הגיק המצוי. הגיק ההומני, בעוונותיו, לא יודע מתימטיקה ופיזיקה, ואין לו אלא להתנחם בתשע בחיבור בנעוריו, ובהוראת ספרות (או עיתונות, רחמנא ליצלן( בעלומיו. למה כל כך רע להיות גיק הומני? נו, ראיתם פעם מורה לספרות עם אופציות? לגיק המצוי יש לפחות איזה צ'ק פוינט או מירביליס שיצילו את כבודו, אבל לנו, ההומניים, לא הוד לנו, לא הדר ולא נסיעות לתמיכה בלקוחות באירופה.
מיותר אולי, אבל בכל זאת נציין, שעד איפשהו באמצע שנות התשעים הפך הגיק ההומני לחיה נכחדת. הסיבה העיקרית להתמעטות הזו נבעה מהיעדר כישורי רבייה. כי מי תיקח אותנו, המורים לספרות, כשיש כל כך הרבה טייסים, אתלטים או בעלי מניות בקומברס? עד אמצע שנות התשעים, היינו גזע נידונו לכליה, עולם הולך ונעלם. ובינינו - בצדק.
ואז, רגע אחרי הבהוב הבי בי אסים המבטיח, באנו אל האור הגדול, ה-IRC. אבל לפני סיפורו של הניצחון הגדול, עוד כמה מילים על היעדר כישורים טכניים בכלל וחוסר יכולת לכתוב תוכנית בבייסיק בפרט.
ההבטחה האולטימטיבית של ה-IRC
הגיק ההומני לא אהב מחשבים. הדבר היחיד שאפשר היה למצוא בהם בתחילת שנות התשעים, שענה במידה מסוימת על צרכיו, היו משחקי המחשב, אבל לאיזה מחשב היה מספיק כוח כדי להריץ משחק דרקונים? ה-Windows 3.11 היווה אז מכשול בל ייעבר. בינינו, לא תמצאו לעולם גיק הומני שהצליח לשמור קובץ בוורד 6 וגם לגלות אחר כך איפה הוא.
לפיכך, הפצעתה של נטסקייפ - ואי אלו יוזנטים לפניה - במקומותינו, לא לוותה בהתלהבות גדולה. בינינו, לא היה הרבה מה לעשות שם, ובמידה רבה, כלי האינטרנט הראשונים בהם נתקל הגיק ההומני רק העמיקו את פיגורו הטכנולוגי ארוך השנים. וחוץ מזה, אף אחד לא הצליח להסביר לאותו הגיק על מה ללחוץ כדי לפתוח את הדפדפן. תקופת האבן.
אבל אז, כאמור, הפציע ה-IRC, שטמן את ההבטחה האולטימטיבית, והיתה גדולה כל כך, שהיא האפילה אפילו על הסיכון הטמון ביציאה למסע הטכנולוגי המפרך (דאבל קליק על האייקון והתחברות לשרת בדלנט(. אחרי כל שנות הצער והיגון של הגיק ההומני ה-IRC הבטיח, ובכן, בנות!
כן כן. ה-IRC הוציא את הגיק הפואטי מן הגולם ההומני. שיחרר אותו מן הרחם ומן הרחמים העצמיים, ויצר את הדון ז'ואן דה לה שמעטה האולטימטיבי של תום המילניום. זה שאין לו את המראה והאמצעים - אבל יש לו מקלדת חלקלקה, כושר אלתור (שקצת הלך לאיבוד ב-14 קילובייט) וחשוב מכל, יודע להגיד פיפי בהכי הרבה דרכים.
פואטי או ספגטי
העולם נפרש בפני הגיק הפואטי. ילדות, נערות, עלמות, אמהות, סבתות - כולן נפלו שדודות לרגלי מקלדתו ההומה. היו לו הרבה דרכים לומר להן שהוא אוהב, והוא כתב להן את כולן. הגיק הפואטי טבל בהערצת נשים, קנאת גברים ושיחות אל תוך הלילה עם אנשי תמיכה מתוסכלים בנטוויז'ן, שתהו מי זה האידיוט הזה שלא מבין שצריך ללחוץ על Connect.
אבל כמובן, מה שהושג באבחה גם אבד כהרף. ההיבריס שאפף את הגיק הפואטי גרר אחריו את הטעות בשיקול הדעת, זו המוכרת היום בשמה המדעי "בליינד דייט. ה-IRC הרי לא נתן מענה לצרכיהן הויזואליים של נשותינו הטובות ומצועפות העיניים, שכיתתו את רגליהן אלי שינקין, אחד העם ובן יהודה, רק כדי להיווכח שרומיאו המילולי הוא בעצם אותו ארך רגליים לבנבן וגמלוני שעליו הן עשו חרם בכיתה ח'.
ומכיוון של-IRC יש אולי כוונות רומנטיות אבל ליבה פרגמטית, נודע עד מהרה לכל בנות העיר כי הגיק אולי פואטי, אבל מראהו כשל ספגטי. כן כן, ב-IRC מאוד העריכו התחכמויות לשוניות, וכך הפך הגיק ההומני שהיה לרגע פואטי - לפתטי.
וכן, הוא שב אל מכאוביו, צערו, יגונו וסיפורי הדרקונים שלו, אבל הגיק הפתטי לא ישכח לעולם את אותם רגעי תהילה קצרים אי שם ב-1996 שבהם גם הוא היה, ולו לרגע, מלך הכיתה.
הכותב הוא יועץ תקשורת.
לפנייה לכתב/ת 
