ראיון עם מפעיל האינדקס העברי הראשון
בעוד היקפי השימוש המצומצמים תרמו לאווירה השכונתית ברשת הישראלית של סוף 94', אתר iGuide של נדב הראל היה לוח המודעות השכונתי, שבישר לקהל הגולשים על האתרים החדשים שעלו לרשת באמצע העשור הקודם
בימים הראשונים של ההיסטוריה המקוונת העברית, כשהרשת הישראלית הייתה קיימת רק בתיאוריה, לפחות על פי קצבי הגלישה המייאשים, בחור חיפני בשם נדב הראל הקים את האינדקס העברי הראשון. בעוד היקפי השימוש המצומצמים תרמו לאווירה השכונתית, אתר iGuide של הראל היה לוח המודעות השכונתי, שבישר לקהל הגולשים על האתרים החדשים שעלו לרשת.
הלוגו החביב של iGuide, חמור המחזיק בפיו דגל ישראל, מזכיר את התום של שרוליק, הצבר הישראלי עם כובע הטמבל של הקריקטוריסט דוש. כמו שרוליק באוף ליין, גם החמוריקו של הראל שיקף משהו מהנאיביות בהכרזת העצמאות של הרשת הישראלית המתגבשת. כיום, כשהשכונה המקוונת הפכה לפרבר סואן עמוס שלטי חוצות, דומה שיש סיבות להתרפק על אותם ימים, למרות איטיות הרשת ודלות התכנים העבריים דאז.
הראל, 29, עובד כיום כחוקר במעבדות המחקר של IBM בחיפה. הוא חובב מחשבים, בייחוד מערכות ההפעלה דמויות יוניקס, מאז היה בן 10, ובאינטרנט הוא משתמש מאז החל ללמוד לתואר ראשון בטכניון, ב-1991.
"הווב 'פרץ' במהלך לימודיי לתואר ראשון בטכניון", הוא מספר בראיון שקיימנו איתו בדואר האלקטרוני, "הרעיון 'הדליק' אותי, ובשלב מסוים התחלתי להסתקרן לגבי אלו ארגונים וחברות ישראליות משתמשים בווב ואלו אתרים ישראליים יש. התחלתי בניחושים (הכנסת שמות של אוניברסיטאות וחברות גדולות וניסיתי לחפש אתרים מעניינים. לא היו אז מנועי חיפוש או אינדקסים מוצלחים, ולכן התחלתי לאסוף לעצמי רשימות אתרים מעניינים. איסוף כזה, לעתים קרובות בשם "ההוט ליסט של ..." היה נפוץ באותם ימים. את הרשימה הראשונית, שכללה לא יותר מ-100 אתרים, פירסמתי בסוף שנת 1994 באתר בשרת של הטכניון".
בהתחלה אני הייתי המשתמש היחיד באתר, אבל בהדרגה מספר הגולשים גדל עד שהיה אחד האתרים המוכרים בארץ. באותם ימים פורטלים מסחריים כמו וואלה עדיין לא היו קיימים. קיבלתי תגובות רבות ומגוונות. במשך השנים קיבלתי מאות, ואף אלפים של בקשות להכניס אתרים חדשים, מכתבי תודה, ומספר לא קטן של בקשות מוזרות מאנשים שכנראה ראו בי מעין שגריר ישראלי על האינטרנט (החל מבקשה למצוא את הקרוב האבוד שגר בישראל, עד לשאלות לגבי התנדבות בקיבוץ).
פעילותי באתר הביאה לי מוניטין בקרב קהילת האינטרנט הישראלית, ונתנה לי להכיר לא מעט אנשים מעניינים חדשים. אחד מהם הוא ז'ניה ניישטאט, שגם לו היה אתר שעסק ברשימות האתרים הישראלים וניתוח הפרישה של האינטרנט הישראלי. ב- 1998, איחדנו את שני האתרים, תחת השם והכתובת www.iguide.co.il, וקראנו לו 'המדריך הכמעט שלם לווב בישראל'".
לא מצטער על הפספוס
"החל משנת 1996 בערך התחילה התעניינות יותר מסחרית באינטרנט בישראל, ומספר גורמים פנו אלי כדי לקנות את האתר שלי או להקים שותפות. אבל אני לא הרגשתי שלם עם ההצעות של אף אחד מהגורמים הנ"ל (אלו לא היו עדיין שנות הבועה העליזות עם הצעות המיליונים שהופרחו באוויר, ופחדתי לאבד את ה'בייבי' שלי) ולכן לא יצא מנושא זה כלום, והאתר מעולם לא הפך למסחרי.
היו מספר הצעות, מקצתם הציעו עזרה תמורה התוכן, מקצתם כסף (בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים, לא יותר), ומקצתם הקמת שותפות. אני לא מצטער על ה'פספוס'. במשך כל אותה תקופה עבדתי במקומות עבודה אחרים, ולא הייתי זקוק לעבודה חדשה".
איך עמדת בהיקפי העדכונים של אתרים חדשים?
"בהתחלה האתר כולו היה קובצי HTML פשוטים, שהייתי צריך לערוך כדי להוסיף אתרים אותם מצאתי לבד או אנשים שלחו לי בדואר. הייתי מוסיף עשרות אתרים בשבוע, עד שהיה ברור שאני צריך שיטה יעילה יותר, ולכן תכנתי מערכת שבונה ממעין דטה-בייס של אתרים המסודרים במבנה היררכי של קטגוריות באינדקס. עשיתי גם אוטומציה לטופס הבקשה של הכנסת אתר חדש, ואפילו הוספתי מנוע חיפוש שתכנתי בשפת Perl (האתר היה עבורי פלטפורמה מצוינת לנסות טכנולוגיות חדשות שרציתי ללמוד).
בשנים 1997-1998 הייתי יושב מספר שעות בשבוע על העבודה המייגעת של עדכון הרשימות, וזה התחיל להיות קשה. בתקופת השיא של האתר קוטלגו בו 1,677 אתרים, ועוד אלפי אתרים שנמצאו על ידי ז'ניה באופן אוטומטי, אך לא קוטלגו.
במשך השנים, מספר האתרים בישראל גדל באופן אקספוננציאלי, אבל הזמן הפנוי שלי הלך ופחת. מכיוון שהפרויקט לא היה מסחרי, ולא יכולתי להעסיק מכניסי-נתונים, האתר הלך ופיגר אחרי מצב האינטרנט האמיתי, עד שבסוף שנת 1998 הפיגור היה כבר בולט לעין.
בנוסף, החדשנות באתר התחילה לפוג - כבר למדתי את כל הטכנולוגיות שעניינו אותי HTML, CGI, Perl, , מנועי חיפוש, וכד') ונשארה בעיקר עבודה שחורה. אתרים מסחריים הדומים לאתר שלי החלו לצוץ - כמו למשל וואלה, ולהם היה את התקציב והאנרגיה הדרושים לשמירה על רשימות מעודכנות והיה ברור שאני לא יכול, ולא רוצה, להתחרות בהם.
ב-1999 פעילותי באתר החלה לדעוך ובסוף שנה זו חדלתי להוסיף אתרים חדשים לרשימה. הרשימות האוטומטיות שיצר ז'ניה המשיכו להתעדכן שנה נוספת. מאז האתר הוא בעצם מעין מוזיאון, תמונה קפואה ועצובה של עברו המפואר".
לפנייה לכתב/ת 
החמור העברי הראשון
מומלצים
