מורה לארוחת בוקר

שוטרי תחנת המשטרה ברובע נויקלן, אחד הרובעים העניים של ברלין, התקשו לאמין למשמע אוזניהם. "רצחתי מישהו, תעזרו לי. יש אדם במקרר שלי. תעצרו אותי לפני שאוכל אותו", התוודה בפניהם גבר בן 41, שהגיע לתחנה מרצונו החופשי, בשעת ערב לפני שבוע.

השוטרים מיהרו ללוות את האיש לביתו, ושם נחשף לעיניהם מחזה זוועה: שרידי גופה משוסעת ומבותרת היו מונחים על המיטה בחדר השינה. הזרועות והרגליים בותרו והושמו לצד הגופה. בטנו וחזהו של הקורבן היו פתוחים. כל החלקים הפנימיים הוצאו מהגופה. את הלב, הריאות ואיברים פנימיים נוספים מצאו השוטרים במקרר. "המקום נראה כמו איטליז", סיפר אחד השוטרים ההמומים.

זוועת הקניבליזם מכה שוב בגרמניה. שמונה חודשים לאחר ש"הקניבל מרוטנבורג", ארמין מאייווז, נידון לשמונה וחצי שנות מאסר בגין רציחתו ואכילתו של מתכנת מחשבים ברלינאי שהתנדב לשמש לו כארוחה, מוטלת המדינה מחדש לאימת הקניבליזם. כבר בעקבות המקרה הקודם התריעו מומחים, כי לא מדובר באירוע בודד. מאות גרמנים פוקדים בקביעות אתרי אינטרנט המוקדשים לקניבלים.

איש לא יכול היה להעריך, עם זאת, כמה מהם עברו משלב הפנטזיה למעשה. רולף מאייר, שבביתו נחשפה הגופה המבותרת, כבר עמד להכין לעצמו סעודת דמים מצמררת. אך הוא נמנע מכך ברגע האחרון. בדיקות רפואיות אישרו, שהוא עדיין לא טעם מבשרו של הנטבח.

פעל למען חסרי בית

מעשיו של הקניבל מאייווז שימשו מקור השראה לרצח החדש, המעסיק את חוקרי המשטרה בבירת גרמניה. לא רק שנקודות הדימיון בין שני המקרים רבות, אלא שהשוטרים מצאו בדירתו של מאייר גזרי עיתונים, שתיארו את פרשיית הקניבליזם הקודמת. מאייר, צייר מובטל שהגיע לברלין מהפרובינציה וסבל מבדידות רבה, הודה כי התכוון לאכול את קורבנו. המשטרה אף איתרה את העטים בהם התכוון לסמן את חלקי הגופה בטרם יחתוך אותם.

"זאת היתה פנטזיה שלי כבר הרבה זמן", אמר מאייר, "הקישור העליון בין פנטזיה למציאות". גם הפעם מדובר בקשר הומוסקסואלי שהוליך לרצח. הקורבן היה גבר בן 33 - ג'ו ריצקובסקי, מורה אהוב למוזיקה ולהיסטוריה בבית ספר תיכון ברלינאי ובנו של כומר ידוע בעיר, שפעל רבות למען חסרי בית.

אלא שבניגוד לפרשת מאייווז, נראה כי הקורבן לא שיתף פעולה עם רוצחו ולא התנדב להיאכל. הכתובת היתה, עם זאת, על הקיר. ליתר דיוק על צג המחשב. מאייר וריצקובסקי נפגשו באמצעות האינטרנט, בפורום של גייז. מאייר כינה את עצמו "קצב30" והודיע שהוא מחפש בן זוג, שיעמיד את עצמו ל"סעודת צלייה חגיגית". ריצ'קובסקי נענה.

המשטרה בודקת כעת את המחשבים של השניים, כדי לברר מה היה אופי ההתכתבות האלקטרונית בין השניים, והאם המורה למוזיקה אכן לא ידע על האיום המרחף על חייו. השניים נפגשו פעמיים, וקיימו יחסי מין שהיו מבוססים על משחקים סאדו מזוכיסטיים. כך התפתח גם המפגש השלישי והגורלי בין השניים, בביתו של מאייר.

אלא שבעיצומו של הסקס נטל מאייר מברג, ותקע אותו בגרונו של בן זוגו. לאחר שזה נחנק למוות, החל מאייר בביתור הגופה. 24 שעות לאחר מכן הוא התייצב בתחנת המשטרה. עדיין לא ידוע מה עבר עליו ביממה שעברה מרגע הרצח. המשטרה חושדת, עם זאת, ששני חתוליו של מאייר - גיזמו ופייה בני השבע - "זכו" ליהנות מבשרו של הנרצח.

השניים הוצאו אחר כבוד מזירת הטבח, והועברו לתחנת איסוף לחיות עזובות. הצהובון "בילד", שעוקב אחר שני החתולים - העדים היחידים למעשה הרצח - דיווח שהשניים נראו המומים והועברו לטיפול רפואי. מתא מעצרו שיגר מאייר פקס למעון החיות, בו ביקש שיטפלו בחתולים באופן נאות.

הידיעות על הרצח המחריד זיעזעו את קרוביו של הקורבן. בבית הספר בו לימד ריצ'קובסקי, איש לא ידע דבר על נטיותיו המיניות. הוא היה אחד המורים האהובים ביותר, מוזיקאי מוכשר שניגן על פסנתר וקלרינט, ניצח על תזמורת ומקהלת בית הספר, ואף היה ממקימי בית ספר למוזיקה בברלין.

"תופעה נדירה"

גם מכריו הספורים של מאייר, ששבועים לפני הרצח חגג יום הולדת, נדהמו מחשיפת צידו האפל והחשאי של הצייר-רוצח. שכניו סיפרו, כי מאייר היה טיפוס שגרתי לחלוטין, סגור ומנומס. הוא מיעט לדבר עם אנשים שגרו עמו בבניין, או עם בעל חנות העיתונים בה היה קונה מספר פעמים בשבוע סיגריות. הוא מעולם לא נראה בחברתם של בן או בת זוג, והירבה להסתגר בביתו ולעסוק בגלישה באינטרנט.

לברלין הוא הגיע לפני שנים ספורות כמפלט מפני בני משפחתו. המשפחה התגוררה בעיירה כפרית במערב גרמניה. הוא גדל כנער בודד למדי, ולא היה חבר באף אגודה או מועדון, כנהוג בקרב צעירים גרמנים. פרשת הרצח הנוראה גרמה לחששות כבדים בקרב הקהילה העליזה הגדולה של ברלין.

זאת, בעיקר מאחר שהפעם לא היה הקורבן, ככל הידוע, שותף פעיל לגורלו הטרגי. עם זאת, פעילים בכירים מיהרו להבהיר, כי הקניבליזם הוא תופעה מאוד נדירה בשורות קהילתם, וכי אין מדובר בסטייה שיש לייחסה רק להומוסקסואלים. "עבור מרביתנו, קיומן של פנטזיות מסוג זה הוא דבר חדש לחלוטין", אומר פטר פולצר, העורך הראשי של ירחון הקהילה העליזה "זיגזויילה".